עבר 1"איזה הוא החכם? הלומד דבר מתוך דבר" וזה בדיוק מה שעשה הנזיר צ'אן סאן פנג. לפי האגדה המסופרת, ישב הנזיר בביתו וראה דרך החלון עיט גדול נלחם בנחש קטן. העיט היה תוקף בכוח והנחש היה מתחמק בתנועות רכות  וקטנות. עד  לאותו היום הוא סבר הנזיר, שבכדי לנצח, צריך להיות חזק. בקרב שלפניו העיט כבר היה מותש כשהנחש ללא מאמץ יוצא דופן, הכישו. מכאן פיתח אותו נזיר תנועות לחימה המבוססות על קריאת היריב, הכלתו, ניטרולו, או שימוש בו בהתאם לצורך. בתחילה היו תנועות אלה, תנועות בודדות ורק בשלב מאוחר יותר חוברו להן לרצף אחד המוכר לנו כיום כאימון טאי צ'י.

עבר2 באחד הבקרים אחרי אמון במתחם עצי התות בגן של סן פרנציסקו. סיפר לי מר לו Mr Lou על ההסטוריה של הטאי צ'י. בהתחלה היה סגנון צ'ן Chen שהוא סיגנון המשלב רכות וקשיות, באמון. סגנון זה נשמר במשפחת צ'ן עד להכנסתו של בן משפחת ינג Yang לסוד העניין. לאחר שלמד, החליט לוותר על הקשיות בכלל וליישם רק תנועות רכות. אל משפחת ינג נכנס בן משפחה אחר וו Wu שמו, שמר לו קרא לו הפרחח. הוא היה קצר רוח לגבי כל התנועות שלא עושות כלום ואמר אם אתה רוצה לדחוף אז תדחוף וזהו. אכן סגנונו הוא מהיר וקצר יותר מתבטא בהבדל עקרוני של 100% העברת משקל קדימה או אחורה לעומת סגנון ינג ששם זה 70-30%. אולי מבחינה היסטורית הסברו בין השתי דקות של מר לו לא מדויק אבל, אלה שלושת הסגנונות העיקריים בטאי צ'י המוכרים כיום.  

הווההחיים בחברה המערבית המירו את השימוש באינסטיקטים טיבעיים של הגוף, הרגש והרצון המקורי. בתכניקות מתוחכמות של חשיבה וטכנולוגיה. המקנות בטווח הקצר, יתרון בחברה תחרותית, דינמית והישגית. יתרון יחסי זה הוא אבן הנגף של החיים בחברה המודרנית. מאלצים את האדם מחד, להתמודד עם קצב חיים מואץ ומאידך מרחיקים אותו מהיכולת להקשיב לגופו, לבטא את רגשותיו ורצונו. בכך פוגעים בפוטנציאל הביטוי האישי.פרוש המילים הסיניות "טאי צ'י", - "טאי" זה משהו כמו הכי הכי. ו"צ'י" זו האנרגיה המתקבלת משאיפת האויר. וכשיטת תנועה, מטרתה לאזן את זרימת האנרגיה תוך אינטגרציה של כוחות הנפש עם כוחות הגוף. במקורו התפתח ה"טאי-צ'י" כאמנות לחימה מאוד מתוחכמת, אולם היכולת הנרכשת מאימון זה ניתנת להפניה באותה היעילות ליעדים אחרים. ואכן ה"טאי-צ'י" משמש כיום כספורט פופולארי של העידן החדש. תנועה, מודעות, רגישות ושליטה באנרגיה הפנימית. משמש ככלי חוויתי לשיפור איכות החיים, הבריאות, רוגע, עירנות ויוזמה.

עתידהחלשות הגוף הפיזי בגיל מבוגר היא בלתי נמנעת. האדם המבוגר יעדיף פעילות גופנית שתתאים ליכולתו. במועדוני הכושר בהם אני מלמד ועמיתי מורים לטאי צ'י וצ'י קונג מלמדים, רב התלמידים הם אנשים מבוגרים. האנשים המבוגרים ממך היום הם סמני העתיד שלך יום אחד תהיה בערך במקום שהם נמצאים בו היום. זאת מבחינה הסתברותית. קיים מוד נוסף המיוצר בגיל מבוגר יותר, מוד תודעתי של השלמה.  ככל שמתבגרים מחכימים יותר. הניסיון האישי  מאפשר לנו לראות ולהגיב למצבים מנקודת מבט נבונה יותר. ההכרה שבמשא ומתן עם כל מה שסובב אותנו ועם כל יצר או תכונת אופי הפועלים בתוכנו, אין פרטים שאינם משמעותיים. שלמותנו היא השלמה עם אותם גורמים ושלמותם היא אתנו. במשא ומתן תקשורת זו מכונה "מצבי ווין-ווין win-win  מבננו משפיע על תפקודינו ותפקודנו משפיע על מבננו. זאת כל המהות של אמנות הלחימה הנקראת טאי צ'י. מלבד שני נתונים שאינם משתנים שהם, כוח הכבידה והאדמה המאפשרת נקודת התייחסות במרחב. אין נתון  שאינו בר משמעות ויכולת שנוי, במפגשים שלנו עם מצבי החיים. אכן זאת אמנות המבוססת על חכמה וניסיון. עבר 3(מגוכח מופרח אבל שווה עיון)כשנבראו התנאים הבסיסים לחיים וכשנברא האדם, נבראה גם תוכנית הכשרה בסיסית להתקיימות. כדי שלא יהיו עיוותים במסירה בעתיד. תוכנית הכשרה זו הוטמעה ביצר האנושי. אצל הצוענים למשל הוטמעה תוכנית ההכשרה ביצר ההימור. הם כתוצאה מכך פתחו את יכולת ההתמצאות ביקום דרך סמלים. המוכרים לנו היום כקלפי טארות. קלפים אלה נעו עם הצוענים ממקום למקום. הרישומים על הקלפים הישתנו לפי צרכי המקום אבל לא הסמלים. אחת מהשתלשלויות של התכנית המקורית הם הבונים חפשיים.  שאנשיה בהיסטוריה בנו את כמעט כל מה שמוכר לנו כמדינה, ממשל ומוסדות. במקום אחר הופעלה תוכנית זו ביצר הקונפליקט והמלחמה. http://en.wikipedia.org/wiki/The_Book_of_Five_Ringsהאיך להלחם מחייב הכרת המרכז. הכרת כלי המלחמה הכרת יכולת התנועה. על השתלשלות תוכנית זו ביצר המלחמה קוראים כל יום בעיתון היום. http://www.youtube.com/watch?v=tFBKV0zVXSEטאי צ'י הוא לימוד התכנית נטו.