נצר שלישי למרדנים סרבנים מסתמן כגדל כאן.
קבלו אותה, היא רק בת שנה וחמש בקירוב, עיניים כחולות ענקיות, גומת חן ואישיות כובשת.
שרה, כמשהו מותנה בכל פעילות אותה היא מבצעת.
דברנית חסרת מעצורים.
מלאת שימחת חיים ואמוציות נוסח אנטונלה.
אתמול הדבר הובהר באופן חד משמעי כשהלכנו שתינו לגן המשחקים.
שוב אותה תמונה, הדה ז'ה וווו המתזז, הכרוניקה הידועה מראש:
בשעה שכל אמהות המקום והאב היחיד ישובים ומשוחחים להם בניחותה על כל דבר ואישיות שלא נמצאת בטווח נגיעה או ראיה, אני עסוקה במרדף חסר מנוח אחרי האצנית שלי, הרכש החדש מודל 2008.
היא צריכה GPS ושבב תת עורי צמוד לרגעים בהם לא אעמוד בקצב.
וכמובן היא חובבת איזורים אקזוטיים בהם טרם דרכה כף רגל אדם (אולי בגלל כי כל כלבי השכונה אוהבים לפרוק שם כל עול ותוצרי לוואי).
לאחר שיחה קצרצרה עם הגננת בה אמרה לי כך:
"היא מדהימה הילדה שלך, כל היום הולכת ושרה רק מה? לכיוון ההפוך"
הבנתי שכנראה שיבוט הוא לא רק תחום של שווארמות בשם דולי.
היא פשוט השלישית שמפגינה אסרטיביות לא מתפשרת.
ועד שתגדל ותהפוך לאשת הברזל הבאה, אנו נפתח מן הסתם עצבים של ברזל.
ואני? פתאום מגלה שיש גם חן באישיות כמו שלי...דווקא כיום אני ממוסדת, לכאורה לא נותר בי כל זכר חזותי לאנטגוניזם, אבל ככה ברגעים מכוננים, זה מתפרץ לי וכאן אווהווו כאן אני מרשה לעצמי להראות בדיוק מה מתחולל שם בפנים...טוב לא בדיוק אבל ממש לא רחוק מזה.
ואתם? נהנים, לא?
כל עוד שומרים מרחק, זה אפילו לא מתיש, זה משעשע, לא רואים את תופעות הלוואי שמופיעות בדרך כלל הן על הסביבה הקרובה אבל בעיקר על...נו נחשו!
אחלה שבת
מאיתנו שבט: "אין כניסה למאלפים, אילוף הסוררת זה קומה אחת למעלה". האתר הרישמי שלי: www.e-sheet.co.il |