
קובי, זה, כמובן, קובי קבב. זה שיש לו סטקיה בוואדי.אחלה קבבים.
תגיד, אני נראה לך פרצוף של פיקנטי? <הבחור ההוא שאל את קובי בכאילו תדהמה>
שים חריף . והרבה. ואז תוסיף עוד.
קובי הפסיק, לרגע, את הפיכת הקבבים מעל הסטקיה, והביט בבחור הצעיר שעמד מולו. הבחור היה לבוש בחליפת עורכי דין/רואה חשבון. עניבה חנוקה, משקפיים כבדות, ושיער דליל. לא מהטיפוסים הקבועים שהגיעו אליו בדרך כלל. היה בו משהו מעצבן, הוא דיבר עם קובי , בלי להסתכל עליו ממש, אלא תוך כדי שהוא עובר על ההודעות בטלפון הנייד שלו <או מה שזה לא יהיה >. אוזנית הבלוטות' היתה תקועה לו על האוזן . חצי מסתכל על קובי, חצי מסתכל על הנייד <כאילו אומר: אין לי את כל המבט לבזבז עליך>
הוא עצבן את קובי.
קובי ניסה עוד פעם:
רק שתדע, זה חריף חריף. ישרוף לך את הנשמה. זה חריף, שחמותי מכינה מפלפלים קטנים, שהיא מגדלת לבד. זה כבר הרג מישהו- ניסה קובי לשכנע בחצי חיוך.
בוא'ינה, אתה יודע עם מי אתה מדבר? בשכונה שלי קוראים לי ששון חריף, ואני .אני בכלל קוראים לי רון. <הבחור סיפר את הבדיחה בקול רם, לעצמו, לבחור שעמד לצידו, והיה ממש מרוצה מעצמו >
שים. שים חריף. אל תתבייש.
קובי נשאר קול. רגוע. אבל רק מבחוץ.
מבפנים, הוא רצה לדחוף את הקבבים לנחיריים של הבחור הזה, ולתת לו בעיטה בתחת עם השפיץ של הנעל. בעיטה כזאת- שכמו בסרטים- תעיף אותו בחזרה למשרד שלו.
אבל הוא לא עשה. לא את זה, ולא את זה.
במקום זה- קובי הוציא מהמקרר- מהמדף למטה- את הצנצנת חריף חריף, <זאת שרק שלומי שהרבני או שמחה לוי, מסוגלים לאכול.> קובי כאילו התכופף, ובלי שאף אחד שם לב, הוא שפך את כל הצנצנת לפיתה של הבחור. אח"כ הוא הכניס את הקבבים לפיתה.
איזה סלטים לשים לך?
בלי סלטים, ענה הבחור, תוך כדי שהוא מביט בנייד שלו. אני אוהב את הפיתה עם הקבב שלי "נקי". רק עם טחינה וחריף.
גם התשובה הזאת עצבנה את קובי. אז הוא לקח גם מהחריף הרגיל, ומרח על הקבבים מלמעלה.
"בתאבון", קובי אמר לבחור, והושיט לו את הפיתה. הבחור החזיק בפיתה, וסידר אותה ככה יפה ביד.
קובי פחד מהתוצאות, ולשניה הוא עוד התלבט, אם להזהיר את הבחור. אבל הוא לא הספיק להתלבט. הבחור פתח את הפה, ולקח ביס. ביס ענק. ואז הוא לקח עוד ביס.
אחרי שהפרמדיקים עזבו את המקום, ואחרי שקובי גמר להסביר לכל הסקרנים מה קרה, הגיע שלומי שהרבני.
תכין לי "כרגיל" - הוא ביקש מקובי.
קובי חייך אליו:
לא נשאר "כרגיל".
נשאר רק "פיקנטי".
:)
|
תגובות (40)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה תודה:)תגידי לו שדוד שלח אותך.
דוווווווווווווווווויד
100 שקל
http://www.youtube.com/watch?v=E4U4pTzMcEs&feature=PlayList&p=BE2829779D44E587&playnext=1&playnext_from=PL&index=15
רחמים שמוכר עגבניות בשוק התורכים..נכון?
צמוד אליו יש את הבסטה של בסטוני. נכון?
אז ממול
רגע, רק רגע, שניה.. איפה אתה קונה שתיים ב9.99?
בטח עוגה "משתיים ב 9.99 ש"ח"
וואי איך עשית לי רעב
אני אלך לאכול לי איזה עוגה
די..נו..אל תחששי.
התרופות מרגיעות אותם <בדרך כלל>
תשמע גארי, אם כבר מדברים, אז נראה לי שהרון/ששון הזה הוא ממש צדיק לעומת חלק מהמגיבים שלך,
שהאלימות שלהם מצליחה להפחיד אותי אפילו דרך המסך.
פעם הבאה, נשנה את הסוף
:)
חחח..בחורה זהירה.
:)
חחח...
שיט..עלית עלי...
את ממש גשש בלש...
והעו"ד הזה שלך, הוא גם מעצבן?
שמח שאהבת.
לילה טוב:)
מילא בלי חריף, אבל בלי קבב????
את ממ רוצה להסתבך עם קובי...הא??
אגב, עמוק בפנים, נראה לי שהוא קצת מצטער.
הוא לא יודה בזה. אפילו לא בפני עצמו.
אבל ככה נראה לי
תודה דפנה
:)
נראה לי שליתר בטחון אכבה אותו.
:)
איזה קטע...
אני דוקא מכירה אחד עו"ד, קוראים אותו רון- והוא גם בדיוק עונה לתיאור... עם המשקפיים וה'מתדלדל' והכל...
ממש לא רחוק ממך...
מתחרה.
אז אתה יודע מה?? לי אל תספר את הסיפורים האלה כאילו 'כל קשר למציאות הוא...'
עליתי עליך...
((-:
[הייתי נותנת עוד כוכבית אפילו. אהבתי.]
בחור אמיץ... :)
עשית אותי רעבה. מתאים לי איזה חומוס, צ'יפס, סלט. אבל בלי חריף... :)
אחחח יא רב!
ג ד ו ל הקובי הזה, כמו הפוסט עצמו. שפתיים ישקו!
זה צדק פואטי!
דפנה.
ששש...את מעירה את השכנים
:)
מסקנה- אל תביא צנצנות חריף למקום העבודה שלך
תודה
:)
גם רון מקרון..
ובעיקר רון מעצבנון:)
רק רציתי שתדעי, שיכול להיות שאני אעזר בשירותייך.
רק רציתי שתדעי:)
תה עם נענע?
תבקשי חריף
אבל בלי להסתכל על הנייד תוך כדי.
בטוח שאת יותר נחמדה ממנו
:)
חחח..עכשיו רק חסר שאני אשב באיזה ככר בשוק, על חבית, שמסביבי כמה ילדים.
ומה שכתבת על הסדרת ספרים האלה, מזכירה לי תכנית שהייתה פעם- פעם, בטלווויזיה, כשהייתי קטן
גם על סיפורים מכלהעולם.
לא זוכר איך קראו לה, אבל זה היה שיר הפתיחה שלה:
http://www.youtube.com/watch?v=G1kkx2m-JSg
זה לא סיפור אמיתי.
אבל אני באמת לא סובל פוצים <כמו עו"ד קוגלר כזה>
הם מעצבנים אותי:))
כל חיי חלמתי להיות מוכר קבבים.
אז הכינותי מראש - מקרים ותגובות.
:)
תודה רבה
:)
| גם אני נופל לפעמים לבור הזה
| ורגש הנקמה העצבנית משתלט עלי
| מול שמוקים כאלה שמביאים ת'סעיף
| ומאחל להם שכל מיני דברים נוראיים יקרו להם
| (כי אין לי חריף באותו רגע)
| אבל למחרת אני מה-זה מצטער,
| שנפלתי
|
| (אחלה פוסט - הצחיק אותי)
|
זה לא ששון חריף,
זה רון מקרון...
"הוא רצה לדחוף את הקבבים לנחיריים של הבחור הזה"
רציתי שתדע שאם הייתי במקום זה שהכין ת'פיתה לבחור הזה
אני הייתי דוחפת לו את הקבבים לנחיריים ולפני זה גם דואגת
לשים על זה את החריף.
אחרי זה הייתי גם:
"נותנת לו בעיטה בתחת עם השפיץ של הנעל".
רק רציתי שתדע.
וואי וואי
איזה צרבת.
שיט, וגם אני אוהבת חריף חריף.. :) אז מה לבקש עכשיו חריף או פיקנטי?
(מבטיחה שאני יותר נחמדה מרון)
אחח... איזה שמוק. לא אתה! הגיבור בפיתה - רון!
אין לך מושג כמה אני מקווה שזה סיפור אמיתי. ואם כן, כמה חבל שלא נכחתי. זבוב על הקיר הייתי רוצה להיות בסטקייה.
(אחלה סיפור :-))
חחחחחחחחחחחחח מאיפה אתה מביא את הסיפורים האלו?
ואני חייבת חריףףףףףףףףףףףףף
:-)
נהדר!