הדיסק היוצא של ירדנה ארזי בכתיבתו, הפקתו ונגינתו של יהודה פוליקר

TheMarker Cafeמעין.במעין ברושהדיסק היוצא של ירדנה ארזי בכתיבתו, הפקתו ונגינתו של יהודה פוליקר

מעין ברוש

הדיסק היוצא של ירדנה ארזי בכתיבתו, הפקתו ונגינתו של יהודה פוליקר

‎2

חברה וקהילה

6 תגובות יום שישי , 23/10/09, 13:32

לא מתחילים כתיבה ב- לא. ובכל זאת, אני לא כזו מבינה גדולה במוזיקה. נכון שבמוזיקה קלאסית אני חובבת רקויאם , את זה ניתן ,אולי, לשייך לחלק הפולני שבי. הרי מוזיקת אשכבה ובז' "הולך" טוב יחד. בכל זאת לא הייתי מגדירה עצמי מומחית באיזה תחום מוזיקלי. הטעם שלי בהחלט מעורבב פ"ת ומונה סוגים שונים. רק ממוזיקה ישראלית, למשל, אני אוהבת חווה אלברשטיין ואריק אינשטיין, לצידם אוהבת את זהר ארגוב ז"ל וחיים משה. יסלחו לי , כמובן, עוד רבים וטובים כמו שלום חנוך, שלמה ארצי, יהודית רביץ,עלמה זהר, מרגול, שאינני מזכירה את שמם. סוג המוזיקה המתאימה לי, אינה בתיוג כללי גורף אלא בהתאם למצב הרוח שלי באותו הרגע, השעה, השבוע, החודש. נו כן. ברור. ויש כאלה שהם בנשמה לכל החיים... ממש כמו אנשים.אני חובבת קטעים מוזיקליים שנעימים לי לאוזן. ומעבר לכך אני מעריכה עבודה והשקעה, כשהיא ניכרת לעיני. אני יודעת להעריך קול טוב- נניח מרי מסיקה, בנות פסיה. ויודעת לאהוב חיספוס אמין- נניח שולי ראנד, גידי גוב. למרות שיש בי מידות לא רעות של אהבת הרפתקנות והנאת הרגע, אינני הולכת להופעות, בד"כ. בטח לא להופעות המוניות. אני מבינה שזה מרגש. אני מבינה שהאנרגיה הנעה במרחב – קיסריה, גני יהשוע, איצטדיון ר"ג, שלא לומר הופעות חו"ל – היא משהו מיוחד. מודה שאני מעט מפונקת. בערב, כשאנחנו יוצאים לבלות אני אוהבת לבלות. לא אוהבת פקקי מכוניות. לא אוהבת לעמוד בתור ארוך, צפוף ומזיע. אם אני הולכת להופעה העולה מאות שקלים, אני רוצה לפחות שירותים, אם לא נוחים, לפחות זמינים. זה לא ממש הנושא, ובכל זאת- אי אפשר להאמין איזה תור עמד בשירותים בקניון אייליון בערב ההופעה של ליאונרד כהן. זמר אהוב עלי שנים רבות. יש לי איזה חמישה דיסקים שלו. בערב ההופעה שלו הלכנו לסרט. מאות נשים עמדו דחוסות בניסיון נואש להתפנות לפני ההופעה.הדרך שלי להוקיר עבודת אומן היא לקנות בכסף מלא את הדיסק. אני לא מעתיקה. לא מבקשת שיורידו לי. פשוט הולכת וקונה. זו דרכי להתרגש. זו דרכי לתמוך ולצפות שיהיו לאומן המשאבים הדרושים להמשיך לחיות וליצור. זו דרכי להגיד תודה.כשאני קונה דיסק,כבר בדרך הביתה שמה לי בדיסק של הרכב. שומעת ספק מקשיבה. חשה בניחוח הכללי. מרגישה אם אני אוהבת. חוזרת ושומעת. מקשיבה. מגלה העדפות פנימיות. אח"כ בבית. אט אט מתחילה לצפות לתו המושמע הבא, למילה הבאה. משהו בשיר מתחבר אלי. הופך באיזה אופן לחלק ממני. מרגש אותי.בשנים האחרונות קונה בעיקר מוזיקה ישראלית. עניי עירך קודמים נאמר לי. ואני למדתי להקשיב. תרתי משמע.

מהמקום הזה ממש יודעת שאלך לקנות את הדיסק היוצא של ירדנה ארזי בכתיבתו, הפקתו ונגינתו של יהודה פוליקר האדיר, הכישרוני והמדהים. חושבת שכל מילה נוספת מיותרת.

דרג את התוכן: