האמת היא שהעניין שמצאתי בהתהוות שביתת שירותי הדואר בבריטניה והמעקב הצמוד אחר האירועים וההתפתחויות בה, הם שהזכירו לי את תורתו של הרברט מרקוזה אותה אני מבקש לחלוק עם שלשת קוראי.

את התיזה שעניינה אותי לפני זמן רב הוא פיתח בספרו "האדם החד-ממדי" הספר שהצית את מרד הסטודנטים באירופה המערבית בסוף שנות השישים של המאה הקודמת; מרד שדעך מעצמו במהרה. התיזה אומרת שבחברה הטכנולוגית המודרנית, הממסדים המכונים "חופשיים" ומה שמכנים "החירויות הדמוקרטיות" משמשים למעשה להגבלת החירויות, דיכוי האינדיווידואליות, הסוואת הניצול ולהגבלת היקף ההתנסות האנושית. החברה, על-פי מרקוזה, נשלטת ע"י מניפולציות של צרכים מדומים שנוצרו ע"י חזקות על אינטרסים. הבעלים של אינטרסים אלה מורידים מחיצות ביורוקרטיות בדמות תאגידי עסקים כדי להסוות את עצמם. הביקורת מושתקת ביעילות על-ידי תיעולה אל שסתומי ביטחון בדמותם של מוסדות הדמוקרטיה. כך נוצר למעשה טוטליטריזם שבו המאגר האחרון של האנרגיה המהפכנית מאוכלס ע"י אלה שמחוץ לתהליך הייצור: מיעוטים צבעוניים, בלתי מועסקים תמידיים ומעל לכולם - הסטודנטים. זהו למעשה עיקור הכוחות השוללים את החברה הנוכחית ושילובם בהשגת מטרותיה. עיקור זה הוא העומד ביסוד הגותו של מרכוזה והוא מכנה אותו חד-ממדיות בניגוד ל-דו-ממדיות שהוא מצב החברה כפי שהגדירו הגל ומרקס ובו ניצבים זה מול זה הממסד והביקורת כלפיו. 

בחברה החד ממדית על-פי מרקוזה יש חירות ממחסור ובערות אבל דווקא חירות זו היא שמדכאת באדם כל יצר להגיע למימוש אמיתי במסגרת של חברה שוויונית: "העובדה שאין מדכאים עמדה אנטי-ממסדית נוטלת ממנה את היסוד הביקורתי שהיא אמורה לייצג. הממד הביקורתי הממשי נעקר מן החברה ומן האדם וכך מוצא עצמו האדם בקיום חד-ממדי וזו הטוטליטריות הדמוקרטית, שבה האדם מנוכר מטבעו. המושגים חירות, חופש ומחאה איבדו את משמעותם. הדעת כולה אינה אלא דעת קברניטי המדינה המוליכים אותה לכדי דריכה במקום מלאת סיפוק מעושה. אין יותר התקדמות, התפתחות והתקרבות אל השחרור האנושי האמתי."

ולסיום עוד שני פרטים שעשויים לעניין ישראלים: מרקוזה היה יהודי שהוריו חגגו לו בר מצווה ובשנת 1976, בגיל 78, הוא נישא לתלמידתו שהייתה צעירה ממנו בארבעים שנה.