המילים שנאמרו לא יכולות עוד לשוב כלעומת שבאו מותירות אחריהן שובל חרוך של כאב כזה שנחרת ומותיר טעם מר חרטה נדמה לי שקוראים לזה המילים כולן הצטברו בבלון ענק שברח החוצה ולא יכול עוד לשוב אלא בקול נפץ עז התפוצץ וזרע הרס והטעם המר שנותר מסכסך את הדעת המבוהלת ממילותיה עצמה. |