כל שירה פיוטית וצרופה.

במישברי הגות גבוהים אפופה.

יוצאת מהלב ונכנסת פשוט.

ואינה זקוקה לנופך קישוט. 

וכל תוספתא  כזו מותירה. 

בבושת, את פני השירה.

כל איש מבין שירה כלבבו.

אף כי. "מיטב השיר כזבו"

השאירו מעט לדמיון היוצר.

שאדם בהווית קיומו אוצר.

לא אכביר בקורתי, "כי צר המצע"

זה רק רעיון ,שלכל הוא מוצע.

ועצמי שופט, עליכם לא אשימה.

זו דעתי, "ודי לחכימא"

   שבת שלום.