והידיעה אומרת בערך כך: מפקד הטליבן מודיע שמתקפת צבא פקיסטן על הטליבן, שנעשית לפי מה שהוא חושב בשירות האמריקנים, אם לא תיפסק מיד אז פקיסטן תהפוך לבית קברות ענק למערב בכלל ולאמריקנים בפרט. והודעתו זו משמחת אותי כי אני מבין ממנה שהטליבן בהיסטריה כי הצבא הפקיסטני מכסח אותם כמו שצריך. ולפי מה שאני יודע על הטרוריסטים כשהם מוכים כמו שצריך, בלי "שופטים" חד צדדיים כמו גולדסטון ובלי ההגנה של בית הדין ההזוי בהאג, הם מתחילים לאיים, כי זו הסחורה שלהם: איומים, כלומר טרור שישכנע תמימים לא להלחם בהם ולהיכנע לרצונם.

וזה מביא אותי לתובנה שנייה: שלמה המלך הוכרז (על ידינו היהודים) כחכם באדם זה שלשת אלפים שנים. ומאז קם לו מתחרה שמעוניין כנראה להיות החכם השני של האנושות, כבוד נשיאנו ירום  הודו שמעון פרס שאמר (כבר די מזמן) את הפנינה המחשבתית הזו: "להלחם בטרור זה כמו לנסות לשתות מרק עם מזלג." והנה באים כמה פראי אדם לא מתורבתים והופכים את אמרתו המבריקה של "ירום הודו" ללעג ולקלס: הם מראים לעולם, שקשר את ידיו מול הטרור העולמי כמו חבורה של אהבלים, שאפשר, ועוד איך, להלחם בטרור אם: א. לוחמים בו בנחישות בלי להתחשב בשטויות של אנשים כגולדסטון. וב. כשמכים על ראשו חזק עם הצד העבה של הנבוט, מכות שמוציאות ממנו איומים, שאומרים רק דבר אחד: הוא מתחיל להבין שסופו קרב.