כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של צידקי

    רעיונות ודעות של ירושלמי
    פוליטיקה ישראלית ומזרח תיכונית
    וסתם מחשבות על העולם

    יש דין, יש דיין, ויש גבול!

    2 תגובות   יום שישי , 23/10/09, 20:01

    בעודי שוקד על לימודי בספריית המרכז ללימודי המזרח התיכון בסנט אנתוני קולג' באוניברסיטת אוקספורד באנגליה, נכנסה לחדר כבוד השופטת דליה דורנר מישראל. דורנר, שופטת בית המשפט העליון לשעבר ונשיאת המועצה לעיתונות בהווה, נכנסה בליווי ד"ר רפאלה דל-סרטו, מומחית ללימודי ישראל באוקספורד, והחלה לשאת הרצאה מרתקת על הדמוקרטיה הישראלית, זכויות אדם וזכויות אזרח דרך הפריזמה של בית המשפט העליון. ההרצאה הייתה מרתקת ושנונה וכללה בסופה התייחסות לדו"ח גולדסטון הידוע לשמצה. אני כמובן שמחתי מאוד להקלע למקום הנכון בזמן הנכון ונשארתי לשמוע את ההרצאה והדיון שבא בעקבותיה.

     

    דורנר הפגינה מופת של מתינות ממלכתית בדבריה ונמנעה מלהגרר לויכוחים פוליטיים, היא ביקשה כהגדרתה להשאר בתחום המשפטי הטהור.  דורנר הסבירה מדוע דו"ח גולדסטון מוטה בבסיסו ולכן פסול, ומנגד אמרה שאין הדבר פוטר את ישראל ממינוי ועדה פנימית בלתי תלויה לחקירת האירועים הקשים בעזה ותוצאותיהם. במהלך הדיון מספר דוברים מנומסים ומעונבים כהלכה (ברוח הממלכה המאוחדת) דיברו ושאלו שאלות, הדברים נשמעו לי שטחיים למדי ולכן החלטתי לנסות את מזלי עם שאלה שמעסיקה אותי מזה זמן מה. אני קורא לה"המשפטיזציה של הסכסוך", תופעה שהיא חלק מתהליך המשפטיזציה של חיינו. הכל שפיט בעולם המודרני ובתי הספר למשפטים עולים על גדותיהם. תוקפה של עבודה אקדמית בתחום ההיסטוריה מוכרע בבית המשפט ומכאן גם ההיסטוריה עצמה (ראה: תדי כץ ומקרה טנטורה, יש לציין שאני לא מכיר את הפרטים לעומק ואין בכוונתי להביע עמדה ביחס למקרה הנ"ל מלבד אזכור עובדתי). פסיקת השופט מכריעה בשאלות של מוסר וממשל ושל חיים ומוות. השופט הפך לסמכות עליונה בחיינו, להיסטוריון, לפילוסוף, לפסיכולוג ולפוליטיקאי .

     

    אם כך העלתי בפני נציגת המשפט הישראלי את השאלה "המשפטית-פוליטית" הבאה. בישראל ישנן מספר עמותות אשר מטרתן "לגאול" בתים של יהודים בירושלים המזרחית. לאחרונה עלו לכותרות פינויין של מספר משפחות ערביות מבתיהן בשיח' ג'ראח שבירושלים המזרחית וכניסת מתנחלים לבתים במקומן. הפינוי בוצע על ידי המשטרה ותחת צו בית משפט, בהתבסס על בעלות יהודית על הנכסים הללו לפני 1948. על פי הטיעון המשפטי הנ"ל נמצאת ישראל במאזן שלילי שכן ישנם יותר בתים אשר היו בבעלות ערבית לפני 1948 ונמצאים כיום במערב ירושלים, בשכונות היוקרה טלביה, בקעה, המושבה הגרמנית, עין כרם ועוד מאשר בתי יהודים מלפני 48 שנמצאים במזרח ירושלים. בתים רבים שהיו שייכים לערבים במערב העיר עדיין עומדים על תילם ובעליהם הקודמים ידועים ומוכרים. הבתים, בחלקם בתי פאר, מאכלסים משפחות, מוסדות ישראלים, גופי מחקר ושגרירויות. על פי עקרון השוויון בפני החוק יש להבין שבמידה ותוגש תביעה יהיה על בית המשפט לפסוק באופן דומה גם לטובת ערבים שרוצים את בתיהם במערב ירושלים בחזרה.האם משטרת ישראל תפנה בכוח דיירים ותיקים במערב העיר על מנת להכניס במקומם ערבים פלסטינים בהתבסס על טענות של בעלות מוכחת קודם למלחמת 1948, העצמאות שלנו והנכבה שלהם.

     

    האם מדובר בכלל בשאלה משפטית? הרי הוסכם זה מכבר שגורל מזרח ירושלים וסוגיית הפליטים ייקבעו במשא ומתן על הסדר הקבע (כלומר סמוך מאוד לביאת המשיח) או בהסכמי ביניים. מדינת ישראל מבקשת מהפלסטינים במשך יותר מ-60 שנה לשכוח את העולם שהיה לפני 1948, לזנוח את התקווה לחזור לבתים שהיו ואינם כבר ולהביט במציאות נכוחה. ארועי 1948 היו לקו פרשת מים שיצרו מציאות חדשה ועלינו להסדיר את הסכסוך בהתבסס על העובדות שנקבעו במלחמה ההיא. מאז מלחמת ששת הימים ישראל הסכימה לדון על קווי 67 בהתבסס על ההנחה שאין לערער על קווי 48 ובכך על קיום מדינת ישראל. העיסוק של בית המשפט הישראלי בבעלויות של יהודים על בתי ערבים שעברו לידי ישראל מהאפוטרופוס הכללי הירדני ב 67 והשימוש בחוק נכסי נפקדים במזרח ירושלים מסכנים את האינטרס הישראלי מאחר והם פותחים פתח לפליטים פלסטינים רבים לדרוש בחזרה את רכושם במערב ירושלים. אולם ברור לכל שמדובר בשאלה פוליטית אשר תבוא על פתרונה במשא ומתן בין מנהיגים ואנשי מקצוע ולא בבתי המשפט כשאלה משפטית של בעלות וקניין.  

     

    השופטת דורנר קטעה את דבריי בסמכותיות (אולי בגלל המבטא הישראלי הכבד שלי) ואמרה שבמקרה האמור בכלל לא היה מדובר בבית המשפט העליון ושבכל מקרה מדובר במקרה פרטני של בעלות וקניין וציטטה לי סעיפים ותתי סעיפים בשפה משפטית והוסיפה שכל העיסוק בשאלה העקרונית שעולה מהדברים הוא פוליטי בעיקרו ולכן אין בכוונתה לעסוק בו. אך זה הוא בדיוק העניין – אם העיסוק בסוגיה הוא פוליטי בעיקרו, על בית המשפט, כל בית משפט, לפסול עצמו מלעסוק בה ולהשאיר את הפתרון למשא ומתן מדיני. זו בדיוק הייתה הנקודה שלי. נראה שלא שכנעתי את כבוד השופטת דורנר או שהיא פשוט לויאלית מידי למערכת המשפטית על מנת לעסוק בסוגיה. ארגוני המתנחלים משתמשים במערכת בתי המשפט, בעיקר בערכאות הנמוכות, על מנת לחסום כל אפשרות למשא ומתן עתידי על הקמת מדינה פלסטינית בת קיימא ובכך מסכנים את המפעל הציוני כולו. לתפיסתם כל הבעיות ייפתרו על ידי זירוז הגאולה וכל המספרים והעובדות שבדרך רק מפריעים להם. טוב יעשו בתי המשפט בישראל אם יידעו מתי להוציא עצמם מהתמונה ולקבוע שהחלטה מסויימת היא פוליטית בעיקרה ועליה לבוא על פתרונה במשא ומתן מדיני ולא בבתי המשפט, אשר חופרים בורות למדינת ישראל. 

     

     

    תוסופת מאוחרת: כתבה על ביקור דורנר באוקספורד באתר YNET 

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/10/09 12:05:
      כן, המון שאלות נובעות מן השאלה הפשוטה, וזאת מן הסיבה ש... אנחנו אוהבים שאלות - לא תשובות. ההתפלפלות המשפטית נובעת מחוסר יכולת לפרש במלים את התשובה המוסרית הברורה, ומחוסר רצון לערער את מעמדו של המשיב. נדמה לי שהאינדוקטרינציה המוטמעת בשורש הדברים היא בפירוש הפסוק "ציון במשפט תיפדה" - ובפרשנות הנוחה ביותר שלו - יש לפדות אותנו מידי "אחרים", במקום להבין שהפדות נמצאת בתוכנו, ואת עצמנו עלינו לשפוט על-מנת לזכות בה. אלא מה - תחמנים-בני-חכמים - נפלנו על הראש?
        24/10/09 22:52:

      הדברים יפים ונכונים

      אבל אפשר לבחון את זה מבחינה פוליטית ב"הפוך על הפוך" - דווקא מצב שבו יש תהליך של אחיזה ישראלית הולכת וגוברת במזרח ירושלים - האם הוא לא עשוי לשכנע את הפלסטינים להגיע מהר להסדר פוליטי שיעצור את זה?

       

      ולא, אין בעייה דמוגרפית בצירוף מזרח ירושלים לישראל.  ביטוח לאומי הם מקבלים כבר עכשיו.

      ארכיון

      פרופיל

      צדקי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין