כותרות TheMarker >
    ';

    חצי רגל

    9 תגובות   יום חמישי, 30/8/07, 10:02
    חצי רגל

    נכתב לפני שנתיים, במהלך השבעה על אבא שלי.

    חצי הרגל שהלכה

    ניקזה לתוכה את שארית הרעלים

    שהיו בו.

    בימים האחרונים היתה לו נשמה בלי גוף

    וגוף בלי נשמה

    העור לבן רך היה

    כמו של תינוק בן יומו,

    נטול כל ריח,

    חסר אפיון משלו.

    מסיים את חייו כמו שהתחיל אותם.

    הגוף:

    קיר של זכוכית משוריינת

    מאחריו הסתתר

    ודרכו נראו רק צבעים וצורות ממנו.

    כפתור ה- off נמצא מעבר לזכוכית

    לא בשליטתו

    לא בשליטתנו

    והסרט נמשך עד לכתובית האחרונה,

    גם כשכבר גילו לנו את הסוף.

    במובן מסויים

    הוא מת כמו שחי -

    בלי להכיר אותנו.

    ואז הוא התפורר,

    קיר הזכוכית,

    וחשף בשר רך ויבבה עמוקה

    שלא הייתה בו מעולם קודם לכן.

    .

    חשבתי:

    הוא בוכה את חייו מתוך עילפון וחוסר דעת

    המחלה ריפאה את השתיקה

    כל כך הרבה שנים מאוחר מדי

    כשכבר אין תיקון,

    המחילה לא רלוונטית,

    רק שכחה.

    .

    בימים האחרונים

    הוא היה אקס-דמון לבן,

    רזה ורך

    פחות חצי רגל.  

    .

    קברנו אותו.  

    דרג את התוכן:

    תגובות (9)

    התוכן ננעל וכעת לא ניתן להגיב.

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      11/1/08 10:08:

     

    צטט: darmelitz 2008-01-11 09:49:27

     

    חנה, שוב, כתיבתך חזקה מאוד

    מישירה מבט

    ועמוקה

     

    מאוד מאוד עצוב.

    תודה...גם על הקריאה לאחור, לא עושים את זה הרבה בזירת הבלוגים ♥

      11/1/08 09:49:
     

    חנה, שוב, כתיבתך חזקה מאוד

    מישירה מבט

    ועמוקה

     

    מאוד מאוד עצוב.

      8/9/07 04:46:

    שולחת לך חיבוק ואהבה בשתי ידיים וגם עם הרגליים

    מאחלת לך את הטוב ביותר

      3/9/07 12:04:

    כל כך הרבה כאב

    על רגל אחת

     

      1/9/07 22:14:

     

    צטט: קובי כהן 2007-09-01 00:43:20

    האם הספקת ליישר הדורים?

    לפעמים אני מרגיש שיש לי כל כך הרבה מה לומר לאנשים ומרגיש כאילו זה יומי האחרון.

    לא ארצה למות מבלי שאדע שהשתדלתי לעשות את המירב לגלות את ליבי בפני אהובי.

    קובי, זה אולי נכון, אבל ההשלמה החשובה היא בינינו לבין עצמינו. אחרת, הדיאלוג - אין לו כיסוי. בכל אופן, אבי ז"ל היה חולה אלצהיימר במשך 9 שנים. הוא חלה כשבני היה בערך בן שנה וחצי. להערכתי (גם אז) - הוא ניסה לתקן מולי דרך יחס סבאי יוצא דופן לבן שלי, אותו הוא לא הצליח לתת לילדיו או לנכדיו האחרים. איפשרתי לו. זו היתה כנראה הארה מאוחרת - ורגע אחריה הוא כבר היה רק גוף, בלי מוח. באשר אלי - אני אינני אישיות שותקת, לא במרחב הציבורי ולא במרחב האישי. את שהיה על ליבי אמרתי תמיד. אולם פגיעות של ילדה קטנה נשארות במקום עמוק מאוד, שקשה לגעת בו ממרום השנים. מה שכן - כבר הגבתי על כך בפוסט הקודם - במשך השנים, ובמיוחד אחרי הביקור באושוויץ (אבי היה במשך 4 שנים, מגיל 18, שבוי בריטי בידי הגרמנים, בתנאי שבי של מחנה ריכוז)  ואחרי שלמדתי לאחרונה על תופעת הלם השבי, צמחה בי חמלה. גם היא, מאוחרת.

      1/9/07 00:43:

    האם הספקת ליישר הדורים?

    לפעמים אני מרגיש שיש לי כל כך הרבה מה לומר לאנשים ומרגיש כאילו זה יומי האחרון.

    לא ארצה למות מבלי שאדע שהשתדלתי לעשות את המירב לגלות את ליבי בפני אהובי.

      30/8/07 13:59:

    כבר עברו שנתיים אה חנה?

    תנצב"ה, כתבת יפה.

      30/8/07 12:31:

     

    צטט: cette 2007-08-30 10:08:43

    נורא לומר זאת, אבל יש שיר של זמרת ראפ מצליחה יחסית באותו השם.

    איך קוראים לה? אשמח לקישור

      30/8/07 10:08:
    נורא לומר זאת, אבל יש שיר של זמרת ראפ מצליחה יחסית באותו השם.

    פרופיל

    חנה בית הלחמי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין