אתמול היתה אצלי ארוחה משפחתית כמו כל יום שישי, גם חברה באה, היה מאוד נחמד.

מפגשים כאלה נותנים לי השראה, אני עוד לא יודעת השראה למה בדיוק, מה שאני יודעת הוא שיש הרבה עוצמות בשהייה עם אנשים אהובים.

בלי שום קשר, נזכרתי במשהו שאודטה דנין סיפרה פעם.

היא שאלה חברה שלה איך זה שאצלה כל הבישולים וכל העוגות מוצלחים תמיד, אין אף פעם פישולים.

החברה אמרה דבר פשוט: את מה שלא הצליח - אני זורקת, וכך נשארים לי רק הדברים הטובים..

טוב, אז אני בכלל לא בעד בזבוזים כאלה, ובהחלט נגד לזרוק אוכל, אבל העיקרון שיש כאן הוא נפלא ומצויין לכל תחומי החיים -

מה שלא טוב לי - יוצא מהמרחב שלי. וזה תופס לגבי בגדים, נעליים, חפצים, עיסוקים, מחשבות... ואפילו אנשים. מה שלא מתאים לי יותר בחיי - בחוץ. לא בסביבה שלי, לא בעולם שלי.

נשאר פחות, אבל נשאר רק טוב.

כמה פשוט, ככה חכם.

חוץ מזה עוד לא חשבתי על שום דבר היום.

אני מאוד אופטימית למרות ירידה מסויימת במצב הרוח.

מצד אחד אני שמחה שהתעוררתי מוקדם ושתהיה לי שבת ארוכה, מצד שני לא יצאתי אתמול.

כשאני לא יוצאת ביום שישי בערב נדמה לי שכולם מבלים ורק אני לא. נדמה לי שהחיים מתרחשים בלעדי.

והמחשבה הכי גרועה: נדמה לי שכל העולם זוגות.

אני צריכה להפנים שכמוני יש עוד אלפים, ושאי שם יש מישהו שרוצה מישהי בדיוק בדיוק כמוני.

17.45

אחרי הצהריים סידרתי את מדפי הספרים שלי, ומצאתי שני ספרים נשכחים שקיבלתי מהבחור הצעיר. ספרים שדודו כתב.

בעודי קוראת את ההקדשות שוקלת אם למסור אותם בהתאם לעיקרון שכתבתי בבוקר, קיבלתי סמס ממנו..

השבתי קצר ומנומס. לא התרגשתי, לא שמחתי ולא לא שמחתי. נשארתי שוות נפש לחלוטין.

אני חושבת שזה נהדר. נראה לי שאני חוזרת לעצמי.