אחת הדרכים היותר נפוצות לתאר את השפעתה של המדיטציה היא כתרופה שנועדה לרפא אותנו מפגעי החיים. הבודהה, לדוגמה, מתואר לעיתים קרובות כ"רופא הגדול" וישנן תפילות מיוחדות המופנות אליו תחת השם "בודהה המרפא". גם תורת ארבעת האמיתות הנאצלות אותה הוא לימד מתוארת לעיתים קרובות בעזרת שימוש במונחים רפואיים, כאשר האמת הראשונה מתוארת כרשימת הסימפטומים מהם אנו סובלים, האמת השנייה כדיאגנוזה של גורמי המחלה, האמת השלישית כפרוגנוזה המיידעת אותנו בנוגע לאפשרות הריפוי, והאמת הרביעית כמרשם שמחזיר אותנו לקו הבריאות. מורה הויפאסנה המפורסם ס.נ. גואנקה מתאר גם הוא את המדיטציה כתרופה ומפציר בנו לא להסתפק בקריאת ההוראות שעל אריזת בקבוק המדיטציה אלא ללכת ולבלוע את החומר הפעיל עצמו. גם ריטה, מורה בזרם הבודהיזם הטיבטי שמרבה לבקר בישראל, מדברת על כך שהמדיטציה היא תרופה יעילה "גם אם היא תרופה מרה". ועם זאת, במאמר זה אני אבקש לטעון כי ישנה דרך טובה יותר לתאר את המדיטציה מאשר על ידי המשלתה לתרופה.

אחת האירוניות הגדולות של חיינו היא שכל עוד שהחיים לא מכריחים אותנו להתמודד באופן אישי עם קיומו של הסבל, הרי שרובנו כלל לא רוצים לעסוק בסוגיה, אולם מרגע שהחיים כן מכריחים אותנו להתמודד עם קיומו של הסבל  - רבים מאיתנו מגלים שעצם תהליך ההתמודדות גוזל מאיתנו כל כך הרבה כוחות נפש, עד שמעבר לחיפוש אחר פתרונות קצרי טווח אין לנו כמעט יכולת להקדיש את עצמנו למציאת פתרונות תשתיתיים ועמוקים יותר. כך יוצא שהמדיטציה נופלת לעיתים קרובות בין הכיסאות, כאשר חלק מהאנשים, אלו אשר עוד לא חוו חווית סבל משמעותית, לא מבינים את הצורך בה, בעוד שאנשים אחרים, אלו אשר כן חוו חווית סבל משמעותית, חשים שהם חלשים מכדי לקחת על עצמם את המחויבות הכרוכה בה. באופן אישי יצא לי פעמים רבות להיתקל באנשים שהאמנתי שהמדיטציה יכולה לעזור להם רבות - רק על מנת לגלות שלאור החוויות המעצבות (והמעציבות) שהם חוו בחייהם, אין להם אפילו את המינימום של השקט הנפשי הדרוש על מנת לשבת על כרית המדיטציה ליותר משתי דקות. למרות שניסיתי לשכנע אותם שמטרת המדיטציה היא לספק לנו שקט הנפשי, ושאין לנו צורך בשקט נפשי מוקדם על מנת לעסוק במדיטציה, התנהגותם לימדה אותי אחרת. נראה כי לפחות בחלק מהמקרים, כאשר אנשים ממתינים עד שהחיים מכים בהם ורק אז הם פונים על מנת לקבל עזרה, העזרה עשויה להגיע מאוחר מידי.

כיצד כל זה קשור לסוגיה שבדיון? תרופות, כידוע, מיועדות להילקח לאחר התפרצותה של מחלה, לא לפני. כך לדוגמה, אם נלך לרופאת המשפחה שלנו ונבקש ממנה אנטיביוטיקה מכיוון "שנראה לנו שבעוד שבועיים אנו עומדים לחטוף דלקת גרון חיידקית" סביר להניח שהיא תזרוק אותנו מכל המדרגות. אם, לעומת זאת, נחזור אליה חמש דקות מאוחר יותר, ונראה לה את הפצעים שיש לנו בכל הגוף כתוצאה מכך שהיא זרקה אותנו מכל המדרגות, היא מן הסתם תהיה שמחה לתת לנו כל מרשם שנבקש. מכאן אנו יכולים להסיק שעל מנת שהיא תוכל להיחשב כתרופה על המדיטציה להיות אפקטיבית לאחר מעשה, ולא לפני, אולם, וכפי שכבר ראינו, במרבית המקרים אין זה כך. אבל אם המדיטציה אינה תרופה מה היא כן? המדיטציה היא חיסון.

***

החיסון הראשון התגלה בשנת 1975 על ידי הרופא האנגלי אדוארד ג'נר אשר שם לב לכך שנשים חולבות אשר עבדו עם פרות שחלו במחלת "אבעבועות הפרות" לא נדבקו לאחר מכן במחלת האבעבועות השחורות. למרות שהוא לא הבין בדיוק כיצד, ג'נר הניח כי ההפרשה אשר יוצאת מפצעי מחלת הפרות מגנה על אותן נשים ממחלת האבעבועות השחורות ועל סמך הנחה זו הוא לקח נער צעיר, גיימס פיפס שמו, והזריק לו כמות קטנה מאותה הפרשה. מאוחר יותר, בצעד שהיום קרוב לוודאי היה משגר אותו ישירות לבית הסוהר, חשף ג'נר את פיפס הצעיר במתכוון לווירוס האבעבועות שחורות, ולמראה הפלא הנער הצעיר נותר בריא כשהיה. ניסיונות נוספים לחשוף את הנער לנגיף הראו, פעם אחר פעם, כי הנער פשוט אינו מסוגל לחלות בה. באופן דומה, המדיטציה ניתנת לתיאור כחיסון מכיוון שבדומה לחיסון הרפואי מטרתה המרכזית היא לא להגן עלינו מפני תוצאותיה של המחלה לאחר שהיא כבר התפרצה, אלא למנוע ממנה מלהתפרץ מלכתחילה. במובן זה אף ניתן לטעון כי המדיטציה הנה הרבה יותר אפקטיבית מתרופה רגילה, מכיוון שזה הרבה יותר בריא להימנע מראש מלחטוף מחלה מאשר קודם לחטוף אותה ורק אז לשבור את הראש כיצד להפטר ממנה. יחד עם זאת, הסיבה המרכזית בגללה המדיטציה ניתנת לתיאור כחיסון, אינה נובעת מעצם העובדה שהיא מספקת לנו הגנה מפני הדבקות במחלה, אלא מהאופן בו היא עושה כן.

אנו לא זקוקים להשכלה רפואית רחבה במיוחד על מנת לדעת שחיסונים רפואיים פועלים באמצעות כך שהם מספקים למערכת החיסונית שלנו דוגמאות מוחלשות של נגיפים מחוללי מחלות, ועל ידי כך מאפשרים לה לפתח יכולת התמודדות עם אותם הנגיפים במקרה של התקפות עתידיות. כך לדוגמה, חיסון כנגד צהבת נגיפית עשוי לכלול רכיבים מוחלשים, מומתים, או אף מהונדסים של נגיף המחלה המקורי, והמערכת החיסונית שלנו, באמצעות כך שהיא בוחנת את הנגיף ותוקפת אותו, לומדת כיצד להתמודד איתו במקרה של צורך אמיתי. באופן דומה, המדיטציה מאפשרת לנו להתמודד עם מצבי סבל קיצוניים באמצעות כך שהיא מספקת למערכת החיסונית הנפשית שלנו דוגמאות מוחלשות של מצבי סבל וכאב אשר מאפשרים לה לתרגל "על יבש" דרכי התמודדות. כך לדוגמה, כאשר אנו יושבים עשר דקות, עשרים דקות, או חצי שעה באותה תנוחת מדיטציה אנו מתחילים לחוש כאבים בגב ובברכיים. באופן טבעי, כאשר אנו מרגישים תחושת כאב שנובעת מתנוחת ישיבה מסוימת אנו מבקשים לשנות את התנוחה על מנת לסיים את הכאב, אולם המדיטציה מלמדת אותנו כי מדובר בפתרון גרוע מאוד מכיוון שתוך זמן קצר פשוט צפויה לצוץ לה תחושת כאב חדשה במקום אחר בגוף. כך, ולאט לאט, אנו לומדים שהדרך הכי טובה להתמודד עם הכאב היא לא על ידי כך שאנו דוחים אותו, אלא על ידי כך שאנו דווקא מקבלים אותו, נכנעים לו, ובאמצעות כך גם מנצחים אותו. הלקח הזה, אשר נלמד בהתמודדות עם כאבים זניחים יחסית כמו כאבי גב וכאבי ברכיים, צפוי ללוות אותנו לכל חיינו ולאפשר לנו להתמודד גם עם אירועי הסבל המשמעותיים הרבה יותר שעוד עתידיים לפקוד אותנו. בהתמודדות עם הסבל, אחרי הכל, מה שחשוב הוא העיקרון, ולא השיפוע של המדרון, וכאשר אנו לומדים כיצד מנגנוני הסבל פועלים, אין כמעט אתגר לו אנו לא יכולים. חשוב לציין, יחד עם זאת, שכמו במקרה של חיסון אמיתי, גם במקרה של המדיטציה אנו נזקקים לזריקות דחף תכופות על מנת לשמור על המערכת החיסונית שלנו בכושר. זאת הסיבה שתמיד מזכירים לנו שזה חשוב לעשות מדיטציה כל יום.

המדיטציה דומה לחיסון בדרך נוספת. ידוע שכאשר אדם מתחסן בפני מחלה כלשהי הוא לא מגן רק על עצמו אלא גם על הסובבים אותו. כך לדוגמה, כאשר אנו נוסעים למזרח ומתחסנים נגד דלקת מוח נגיפית, אנו לא מגינים רק על עצמנו אלא גם על האנשים הקרובים לנו, מכיוון שתמיד קיימת האפשרות שבחזרה לארץ אנו נשא עימנו, בנוסף לשורה ארוכה של מזכרות ובגדים מלוכלכים, גם את הנגיף הקטלני. באופן דומה, כאשר אנו עושים מדיטציה, וכתוצאה מכך נהפכים לאנשים שלווים יותר, רגועים יותר, וכן, גם טובים יותר, אנו לא רק תורמים לאיכות החיים שלנו אלא לאיכות החיים של כל הסובבים אותנו. במובן זה, בכל פעם בה אנו מתיישבים על כרית המדיטציה אנו מתיישבים לא רק בשביל עצמנו אלא בשביל הרבה אנשים אחרים שאנו אוהבים ומוקירים. נכון אומנם שהזריקה עשויה עדיין לכאוב, ופעמים רבות יתחשק לנו פשוט לקום לעזוב, אולם תמיד כדאי לנו לזכור שכאב שמוקדש למטרה ראויה הוא כאב מזכך שיכול לעשות לנו רק טוב.