כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מיומנו של נכה מצוי

    בבלוג זה אני אספר את הסיפור שלי,נכה פיזית שמנסה להשתלב בתוך החברה \"הרגילה\" אך זו דחתה אותו ועודנה וכך דחתה ועודנה דוחה גם את מכריו הנכים.
    אבל היומן הזה,הרבה דפים נסתרים יש בו,ואתם מגלים כל פעם טפח.............

    פוסטים אחרונים

    0

    אבא עושה "בושות"

    11 תגובות   יום שבת, 24/10/09, 16:23
     

    אבא שלי...........

    אי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו.

    כשכולם מפנים לי את הגב ומתקשים לשמוע אותי  הוא בין היחידים שמוכן

    יודע לא רק לצעוק,אלא גם  ללטף

    להבדיל מאחרים,יודע לבקר במידה אך גם יודע  ומסוגל לשמוע אותי

    הוא לפחות מנסה להבין מה עובר עלי

    את כל הימים הלבנים הוא עבר איתי ועוד עובר

    והוא נותן לי מקום לפרוק,כעסים ותסכולים פחות אמנם ממה שהייתי רוצה אבל זה עדיף מכלום.

    הוא לא יברח מלהתמודד  איתי על כל הבעיות שלי, להבדיל מאחרים.

    לא משנה כמה אנחנו מתכסחים - ואנחנו מתכסחים,בסופו  של יום הוא ילטף את הפדחת שלי ויגיד מילה טובה

    לא הרבה אבות היו לוקחים על עצמם תמשימה שאבא שלי לקח על עצמו-להיות מלווה שלי בלימודים כמעט על כל המשתמע מכך. -וזה עוד אחר 9 שעות עבודה....

    כשהוא הציע את זה חשבתי שזו משימה התאבדותית וסירבתי לה בכל תוקף

    היום אני עדיין חושב ככה ובכל זאת הסכמתי.

    למה?

    אפילו אני לא יודע למה באמת...

    אולי כי אחרי הסיוט של הפעם הראשונה העדפנו ללכת על בטוח

                                                                                        

    אולי כי לא הרבה מתאימים לדרישות התפקיד

    אולי כי הנוכחות שלו שם נותנת לי ביטחון

    ואולי כי בשיטת העבודה הוא מסודר יקה כמו שאני הייתי רוצה להיות וכמו שאני מנסה להיות

    בשבוע הראשון של הלימודים הוא התחיל  ליצור קשרים עם אנשים שיכולים להיות הילדים שלו במקומי

    שהבעתי את חוסר שביעות רצוני מהעניין הוא אמר שהוא עושה את זה כי זה יעזור לי לטווח הרחוק

    הוא גם מתקשה להבין   למה אני מפחד ליצור קשרים

    אבל מה אני יכול לעשות  זה קשה לי נורא

    לא מהיום, בשנים האחרונות זה מפחיד אותי....

    אומרים לי שאין מה לפחד כי אנשים הם אנשים.

    מי שעבר את מה שעברתי יכול לנסות להתחיל להבין את זה.

    אבל זר לא יבין מאיפה הפחד והחשש.

    זה משהו שאני כל כך רוצה ואני יודע גם שאני מסוגל וראוי לזה.

    זה כל כך קרוב וכל כך רחוק ממני

    אני מקווה שזה ישתנה..

    עד שזה ישתנה תוך כדי אני חושב על זה,אולי הוא יוצר תקשרים האלה בשבילי בכל זאת...

    זה קצת מפדח אותי,

    טוב לא קצת,הרבה ואני מקווה שזה לא יזיק לי לצד התועלת של העניין.

     מצד שני, איפשהו בתוכי אני אומר לעצמי שהלוואי שהוא ימשיך  לעשות לי בושות.

    הרי זה תפקידו כהורה.

    אם הורים מפדחים תילדים שלהם גם בגילי,זה אומר שהם עדיין רוצים להיות שם בשבילם ולתמוך בהם

    הבנתי את זה רק לאחרונה........

    הלימודים הולכים להיות קשים לי מאוד על גבול בלתי אפשריים

    אבל אני מקווה שהוא יקל עלי וילמד איזה בושות לעשות ואיזה לא

    אני מקווה שלא חושבים בטעות שהוא הסטודנט.

    ולי רק נותר לשאול,

    מתי אמא שלי תתחיל לעשות לי "בושות"?????.

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/10/09 01:23:

      נשמה טובה.

      ריגשת אותי מאוד.

      שולחת חיבוקי גדול.

      שבוע טוב ומלבלב יקירי.

       

      פוסט מרגש

      וחייבת להגיד לך שיש לך אבא חברמן

      שמדבר בגובה העיניים

      ואני לא רואה בזה בושה*

        25/10/09 18:31:

      חששות והיסוסים במידה - הם דבר בריא. הם מונעים שאננות.

      פחדים - זה כבר סיפור אחר.

      פחדים נוצרו כדי שיתגברו עליהם.

      הקשרים שהאבא שלך קושר, אמורים להראות לך כמה זה קל (לעומת הפחדים שלך), וכמה זה טוב.

      אז תלמד.

      לא רק מן המרצים יש מה ללמוד.

      ותשתדל לא להתכסח אתו.

      אתה לומד משום שאתה יודע שזה יועיל לך לעשרות שנים בעתיד.

      סבלנות ונינוחות עם אבא שלך יעזרו לך כבר עתה.

      וגם לו. 

        25/10/09 10:41:


      אורצ'וק,

      אני למדתי באוניברסיטה עם אנשים בגיל של אבא שלי, ותמיד תהיתי כמה כיף יכול היה להיות אם אבא שלי היה לומד איתי?

      הוא יכול היה לעזור ולי להקל עלי הרבה מאוד.

      אני כבר מכירה אותו ואת השטויות שלו, והייתי יכולה בקלות לאמץ אותו כחברי לקבוצת הלימוד.

      לך יש את כל זה במתנה !!!

      אם לא הקשבת למשהו - אבא שלך יכול להקשיב עבורך ולחדד את הנושא..

      הוא יכול לתרום לך מידיעותיו ואופקיו הנרחבים, להסביר, לפרש ולעבד איתך את החומר הנלמד.

      הוא יכול בקלות להתחבר עם חבריך (וכך להיות רגוע שאתה "מסתובב" בחברה טובה..)

      הוא יכול לפתוח לך דלתות במקום בו אתה סוגר אוותן.

      והכי חשוב... על אף עייפותו בתום יום עבודה, הוא יכול גם ליהנות מכל זה ולרענן את כוחותיו וחבריו.

      אז תתגבר על הבושה שלך, ותנסה להרוויח את המתנה שקיבלת...

       

        25/10/09 06:57:

       אורצ'וק

      קיבלת מתנה גדולה

      וזה את אבא שלך,

      נכון שזה לא המצב האידיאלי

      והלואי שהכל היה אחרת..

      יחד עם זאת כל הכבוד לשניכם

      לך ,שאתה לא מוותר!

      ואתה שם ורוצה להתקדם בחיים למרות האתגרים

      פשוט כל הכבוד!!

      ולאבא שלך שאיתך ..פשוט איתך

      בגלל שאתה הדבר הכי יקר לו,

      זה באמת ראוי להערכה והוקרה!

      ואמא שלך?? מי יודע אולי יום אחד היא עוד תפתיע

        25/10/09 00:56:
      ***
        25/10/09 00:49:

      אבא שלך נשמע לי איש מקסים שאוהב אותך מאוד. ההשקעה שלו בך רבה וניכרת. תעריך אותו יותר ותוקיר תודה.

      אני לא הייתי מגדירה זאת בושות. ובמקום זה תתמקד אתה בלהכיר את הסביבה ואת חבריך ללימודים. שיהיה המון בהצלחה. יעל

        24/10/09 20:40:

      תגיד תודה שלפחות אבא עושה לך בושות

      לילדים רבים אין גם את זה

      ותשמור על הקשר הזה חזק חזק

      ותגיד לו גם תודה

        24/10/09 18:32:

      אורוש

      כבר מזמן אמרתי לך שמדבריך

      בור לי שאבא שלך הוא אדם יקר מאד.

      אני כל כך שמחה שאתם לומדים ביחד...(חחח)

      אני גם בטוחה שתצליחו...

      שמור עליו כמה שאתה יכול,

      אוהבת מאד

      שבוע טוב

      דפנה

        24/10/09 17:54:


      פוסט מרגש...

       

      צודקת מי שכתבה לפני

      עזוב את כל השאר...

       

      שמח שיש לך אבא

      תומך ומקסים ואוהב

       

      כזה שגם קצת או הרבה עושה בושות

       

      אך אל תתבייש להעיר גם לו

      אם מבחינך הוא עובר את הגבול

       

      אם הקשיב עד עכשיו

      הוא יתמודד גם עם זה

        24/10/09 17:28:


      פוסט מקסים ומרגש.

      איזה יופי הקשר שלך עם אבא שלך!

      עזוב את כל השאר , זה לא משנה

      יש לך אבא מקסים

      ואתה מקסים לא פחות בזה שאתה יודע להעריך אותו.