| אבא שלי אבא שלי מת וזה ממש ממש כואב . כשרון כתיבה כמו למשורר לי אין אבל אעשה כמיטב יכולתי לכתוב מסה קטנה לכבודו כי הרי אני כאן בגללו . אבי נולד בפלסטינה בשנות העשרים ,כאשר עוד הייתה קולוניה של הבריטים. זכורים לי סיפוריו על ימי ילדותו כאשר המלמד שבסלה בחדר את הילדים נהג בסרגל להכותועל נעליו המרופטות הקרועות שעימן נהג בחורף הירושלמי הקר להתרוצץ.כמו רבים מדורו לבריגדה היהודית התגייס ונלחם בצורר הנאצי במדבר בנגאזי שבאפריקה השחורהבאיטליה הכבושה ואף לאדמת גרמניה הגיע עם מגן דוד גדול שיראו הכלמצוייר על המשאית הגדולה שאותה נהג בגאווה. מייד לאחר הבריגדה ,לצבא של מדינת ישראל התגייס ונלחם בתש"ח כדי שלא נשחט ונזרק לים. ובבקשה לא לשכוח עובדה זו לעולם.אבל זה לא הכללשב"כ של מדינת ישראל התגייס וחלק גדול מביטחון המדינה הצעירהאנו חייבים לו ולחבריו שעזבו נשים וילדים כדי להשתתף במבצעים מסוכנים ,שלא על מנת לקבל פרס אלא מתוך אהבת המולדת ובידיעה ברורה שמכאן לא נזוז לעולם. לאחר הניצחון המופלא במלחמת ששת הימים פרש מהשב”כ ופנה לקריירה של עריכת דין. כי זאת עליכם לדעת כי במהלך עבודתו בשב"כ למד במקביל באוניברסיטה העברית. לא פעם אחת הייתי מתעורר כילד בשעות הקטנות של הלילה ומוצא אותו לומד במטבח. גם איש ספר היה ופתגמים רבים בעברית ידע. וגם מלטינית וארמית לא משך ידו ונהג לצטט מהמקורות פתגמים ומכמנים לרוב. זוכר אני כי נהג לומר כי תפקיד העורך דין לסייע בידי בית המשפט לגלות את האמת. אסור לו בתכלית האיסור להוליך את בית המשפט שולל. נכון היה תמיד מוכן לעזור לי לפלס את דרכי בחיים. תמיד ידעתי כי ניתן לסמוך עליו בעיניים עצומות וכי תמיד יעזור לי כמיטב יכולתו. איש משפחה היה אבל גם חובב מסעות. אין כמעט פינה בכל הגלובוס הזה שלא ביקר בה. אדם בא לעולם חי ומת ואין איש זוכר אותו אלא הקרובים ביותר אליו. אני רוצה לזעוק מראש כל הגגות: תשמעו אנשים זה לא יכול להיות. לפני כמה ימים חלמתי חלום מוזר שבו כולנו כולל אבא שלי עושים פיקניק בבית הקברות. ישבנו כולנו על ספסלי אבן ענקיים אכלנו ופטפטנו ונהנו עד מאוד כי תאב חיים היה ותמיד אמר כי חייבים לנצל את החיים האלה עד תומם. יהי זכרו ברוך אבא שלי אני אוהב אותך עד מאוד |