קן הירגזי
In the province of the mind, what is believed to be true is true or becomes true, within limits to be found experientially and experimentally. These limits are further beliefs to be transcended. In the province of the mind, there are no limits.
John Lilly
פוסטים פופולאריים
-
גונק והדוקטור המחורר
29/4/09 | 564 צפיות
-
אפיטף
15/2/09 | 1158 צפיות
-
גונק וסבתא שלה
19/6/08 | 523 צפיות
-
חימום
27/5/08 | 470 צפיות
-
הלוגיקה של גונק
28/10/08 | 506 צפיות
-
מה שיש לי על הסינים
22/11/07 | 1316 צפיות
פוסטים אחרונים
- אם מישהו מחפש אותי.... 23/6/15
- "אני רוצה שהיא תתחתן!" 1/2/15
- נעליים מספרות על יפה 18/4/14
- חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון 13/1/11
- משפטים 10/1/11
- עכבישה זקנה 26/12/10
הישיבה מתארכת
"וזה חשוב מאוד. זה משפיע על כך שהיציאות תהיינה תמיד כסדרן..." קולו המונוטוני ומבטאו המודגש של סמיון חדר להכרתו של שפילד מבעד להרהוריו. על מה לעזאזל סמיון מדבר? הישיבות הארוכות האלה עושות לי טחורים. שפילד הביט בבלאש שנע על כסאו בחוסר מנוחה, הבעת פניו והמצמוצים המהירים בעיניו הסגירו את חוסר שביעות רצונו ממה ששמע זה עתה. בלאש ניסה לרסן את זרועותיו ולשלב אותן בעוד מוחו ממשיך להתמרמר. בשביל מה אני צריך עכשיו יום צום בשבוע, חשב, ולמה הוא מסתכל עלי כאילו שאני הוא החזיר שאוכל הרבה מדי. אצלי זה הכול שרירים. הבטן מוצקה. ואילו הוא נראה כאילו הוא דחף מתחת לבגדיו שתי כריות מרופטות. אחת ממלאת את הכרס הנפולה מקדימה והאחרת נדחפה לאחורי המכנסיים ויצרה שם ישבן רופס. הוא אוהב ללגלג עלי ולהגיד שאני כאן רק בגלל "הצרכים הטנטריים" שלי, אבל לפחות יש משהו ששומר עלי בכושר. אני גם לא היחיד בעניין. בלאש הסתכל על הירשביין שחצי החיוך על שפתיו העיד על כך שהוא חולם על משהו שבהחלט היה קשור ל"צרכים הטנטריים". ואכן, הירשביין שקע במחשבות נעימות על ידידתו רוזליה שאיתה קבע לקפה ועוגה בעוד שעה קלה בקונדיטוריה "סטפנוף". הוא הציץ בשעונו בחטף בלי לעורר תשומת לב. מפאת הנימוס. אורבך, לעומתם, הפליג למחוזות החובה והאחריות. הוא נזכר שבבוקר הוא צריך לעבור על חשבונות הספקים. משאית הבשר תגיע בשעה שש, והתוצרת החקלאית תהיה בפריקה על הרמפה ועדיף שיגיע לשם מוקדם וידאג שלא יפריעו לעבודה, להגיד להם לשים את זה ישר במקרר כדי שלא יהיה צריך להתעסק בזה פעמיים. אין זמן לזה. היה עוד משלוח שהוא רשם ביומן אבל הוא שבר את הראש ולא זכר מה זה היה ולאיזה שעה. מוחו של מנהל מחסן מזון של חדר האוכל העצום של "ספא מים חיים" בבאד שטונינגן דמה למיכל ענק שמונחים בו גושי סלע גדולים שאת הרווחים ביניהם ממלאות אבני חצץ: מחד, הוא היה טרוד במהלכים הלוגיסטים שדרשו כשרון של מצביא ברמה של אלכסנדר מוקדון לפחות, ומאידך הוא היה עמוס בפרטים קטנים כמו הפשוטה שבתרנגולות שמנקרת בחצר מבוקר עד ערב. וזה שיגע אותו. העבודה הראשונה של אורבך בבאד שטונינגן היתה כמגיש משקאות בריאותיים. תפקידו היה לשאת כוסות של מיצים סחוטים על מגש עגול ולהסתובב בין השולחנות שסביבם סעדו עירוניים רבים שבאו לחופשת מרפא, אנשים אמידים מכל רחבי אירופה ואם מדייקים אפשר להצביע על אוכלוסייה הולכת וגדלה של נשים אלמנות ובודדות. היה זה בחופשת קיץ כשהיה בן 16 ובקושי היתה לו חתימת שפם. אורבך היה צעיר רציני וקורקטי ומדי המלצר היו עליו מגוהצים ונאים. הוא הבין במהרה שהנעורים שלו הם כוח רב עוצמה שמטה אליו את חסדן של נשים אך הוא לא היה מוכן להניח לאף אדם, גם לא לנשים המורעבות לתשומת לב ומחפשות רומנים של חופשה, להשפיע על מסלול חייו. זיכרון המלחמה שערערה את חיי משפחתו שישבו לבטח, כביכול, בביתם ונחלתם, הדהד עדיין באותן שנים. עלייתו של אדולף היטלר לשלטון בגרמניה גרמה לקטיעתה של ההמשכיות ההיסטורית של משפחת אורבך, והוא ראה זאת כמשימתו, למרות השבר, לחזור לתלם שהלכו בו אבותיו. הוא נזכר שלפני שנים היתה לסמיון הברקה. עלה בדעתו שאחד הדברים המשותפים לחברי האחווה הוא היות כולם ממוצא יהודי. שפילד ובלאש קפצו מייד וניסו לסתור את דבריו ולטעון שהם בכלל לא יהודים. סמיון הניף יד מבטלת ואמר שאם יפשפשו היטב, ימצאו סבתא'לה יהודייה מצומקת עם מטפחת על הראש מוסתרת לה היטב בתולדות המשפחה. באנגליה, הוא טען כלפי שפילד, בן אדם הרי יעדיף למות ולא להודות בעובדה שהוא יהודי, כך שזה בכלל לא מפליא את סמיון שאף אחד לא בחר לספר לו, ולגבי בלאש, ההונגרי שאביו האנטישמי הצטרף למפלגה הנאצית – סמיון ראה דווקא בכך הוכחה ניצחת ליהדותו. לבלאש אף פעם לא היה כוח להתווכח עם סמיון. משפחתו של אורבך על אף שדורות רבים לא הגדירה את עצמה על פי דתה והתערתה לגמרי בסביבתה הנוצרית הליברלית, נלקחה למחנות, ואביו היה היחיד ששרד. הוא פגש את בת זוגו, אמו של אורבך במחנה פליטים בסוף המלחמה ויחד חזרו לבאד שטונינגן כדי לחפש ניצולים ממשפחתם. הם מצאו שקרובי משפחה רחוקים שאינם יהודים גרים בבית שממנו הוצאו אביו ואמו אחיו ואחיותיו. קרובים הגונים אלה נתנו קורת גג לזוג הפליטים במבנה מלבני שהתקינו עבורם בחצר. עם הזמן נולד להם בן והמבנה חוזק כך שיעמוד בפני פגעי החורף והוא הפך למגורי הקבע של המשפחה הקטנה. הן אביו והן אמו של אורבך עבדו עבור הספא של באד שטונינגן, שהפך אחרי המלחמה למפעל ענק שנועד לרפא את תחלואיהם של אותם אירופאים שהצליחו לשרוד שנים של מצוקות גוף ונפש. האורבכים חזרו לחיים נורמליים הודות לקרוביהם הטובים. שלוש בנות היו לקרובים: אחת נפטרה ממחלה תורשתית, השנייה התחתנה ונסעה עם בעלה לחפש גורל טוב יותר באמריקה והבת הצעירה היתה אוגניה. כשהזוג הלך לעולמו הם הורישו לאורבך את הבית והשטח הסובב אותו, נחלה שהיתה שייכת לאבותיו אך נתפסה בזמן המלחמה והופקעה חוקית מידם. הצוואה קבעה שאורבך הצעיר יוכל לקבל אותה שוב לרשותו, אך בתנאי אחד: שיתחתן עם אוגניה. וכך בכל זאת, בניגוד לרצונו ולמרות עמידתו על המשמר, הושפע מסלול חייו של אורבך בידי גורמים חיצוניים. שאם לא כן, האם היה מתחתן עם אוגניה?
|
תגובות אחרונות
-
חירות-נפש
בתגובה על הכל בסדר בדיוק כפי שהוא
-
גילהסטחי
בתגובה על "אני רוצה שהיא תתחתן!"
-
saskia
בתגובה על חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון
-
nilibek
בתגובה על ליצן רפואי
-
(עי)דנהנחושת
בתגובה על משפטים
-
jGo
בתגובה על בני סן דומינגו אדונים לגורלם
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
והסיפור האמיתי עודו לפנינו...
שבוע טוב
איי ורדית
את ספרת-על!
כמה דמיון לפרטים אישיים
ואיזו מלאכת בניה עשית פה.
ת-ע-נוג!
תראי דפיקה לגמרי זה לא כי כך זה קרה
לאבא עכביש
היתה אשה עכבישה
פעם הוא הלך בכביש והיא אותו פגשה
העכביש אורג מופלא ובטוויה אמן
עכבישה היתה יפה וכך התחיל רומן
עכבישה רצתה עם עכביש להתחתן
שאל אותה אם היא רוצה והיא אמרה לו כן
אבא עכביש נשא אשה עכבישה
יחד הם הלכו לישון נולד עכבישון
עכבישון בטלן כזה
אף פעם לא עובד
לעצמו ארג ערסל
ושם הוא התנדנד
עכבישון בין הקורים
תלוי שם על הקיר
בערסל הוא מתנדנד
ושר לו את השיר ההמשך מסופר ומתואר
לעינין דה וינצי שוב Great minds think alike
-------
וכבר ברור שלסיפור הזה יהיו כמה המשכים כי הוא נפלא וגדול מאיתנו :-)אכן זה כך. אבל בסוף מסתבר שזה דווקא לטובתם.
בדיוק היום חשבתי על מר עכביש.
הטבע שלו לא פועל לטובתו!
הוא הולך לדייט עם עכבישה.
הולך לו יופי! הוא רואה שהיא מעוניינת בסקס.
הם עושים את זה בתשוקה נלהבת, ואיך שהוא גומר - היא נותנת לו ביס וגומרת אותו.
מערכת יחסים דפוקה לגמרי.
הממממממ...
לעניין נישואי אורבך בעל כורחו לאוגניה,
כלום אין זה נכון שכל הגברים נישאים בעל כורחם, ורק הנסיבות והגורמים המאלצים הם אלו שמשתנים?
(חמות מאיימת, לילה של שתיה הגונה, ירושה מותנית, אשה מכה, הריון בלתי צפוי אך בלתי מפתיע וכו')
מצפה להמשך תמר
הרגת אותי.אוגניה שלחה את ידה הארוכה מאד עד אלי וכישפה אותי, על שלחן המחשב נשרו פתיתים של שטרודל וינאי ואני מוכנה לחתום שאת אחראית לכל הבלאגן. משהו לוחש לי שהם לא ליקקו שם דבש, בלשון המעטה.
כוכבית ואיחולים לשבוע טוב.
גמני
אני שמחה שהסיפור ממשיך לי.