כל פעם אני מוצאת את עצמי מגיבה לפוסטים ואף פעם לא כותבת לעצמי ככה סתם .חשבתי היום ,לאחר שהגבתי למשהו, למה כל כך קל לי להגיב למישהו אחר .אבל הרבה יותר קשה לי לכתוב לעצמי.

כשכותבים לעצמך אתה לא יכול לשקר או להתחכם. האמת שלך ניצבת במערומיה, ללא כחל ושרק .

,זה רק אתה והפוסט שלך( הגלשן המטאפורי שלי),האם הייתי רוצה שאהיה השופטת של הכתיבה שלי? לחלוטין לא..אני יודעת לתת ( ביקורת, מתנות,סקס,ואת הלב) אבל אם חלילא ,חס ושלום ,טפו טפו טפו ,אקבל משהו חזרה(שוב כנ"ל) אני אשבר.

כולנו מפחדים לעמוד מול המראה, אבל אני יותר חכמה. אני עומדת מול המראה אבל אני לא ממש מביטה.

 שנים של אימון ואתה יכול לעבור חייםשלמים ללא ממש השתתפות עצמית, עד אשר אפילן חברות הביטוח שמו אותי בתור אוייבת מספר אחת שלהן.

אני חייה בארצות הברית מוקפת באנשים אשר באמת הם משכמם ומעלה . אם זו בת זוגתי אשר לא רק מצילה עולמות מדי יום( אני קוראת לה המשיח של הגייס) היא גם לא יודעת לאמר לא אז היא בראש וועדת זכויות האזרח במארין. היא ראש הוועדה ה....מה לא?אמרתי לה, עם כל הפרו בונו הזה בונו יש לו כבר הרבה כסף תעשי פרו דורית ולפחות אחייך כל הדרך לבנק..אנחה נפלטת מגרוני..ולא אנחה לאחר סקס אלא אנחה פולנית אסלית ,אנחה עם כל כך הרבה רגשות אשם שאפילו הפולנים מסתכלים עליי בהערצה וחושבים שאם הייתה להם אפשרות היו באים אליי לקורס או שניים לפני שהתחתנו עם נחמה .

חברי היום בארצות הברית באים מכל המגדרים.מגזרים.ושכבות האוכלוסיה. יש ביניהם פרופסורים ואנשי רוח ויש כאלו שהרוח היחידה אשר נושבת בתוכם באה מישבנם לאחר ארוחת פאסוליה טובה.

אז למה תמיד  כאשר רוצה להרגיש או לבכות או לקטר אני אתקשר ארצה?

זוהי לא רק השפה ,למרות שכמובן ,קל יותר לקטר בשפה שבה אתה עדיין מרגיש וחולם (שזה בכלל נושא לבלוג אחר). אבל יותר מכך אני חושבת שאני יודעת למה רק לחברי בישראל אני יכולה להגיד תהייה קיר ,ולקיר הזה אני מספרת הכול מבלי להשמיט מאומה, ומבלי לסנן ובסוף לשמוע " את צודקת"אני  אומרת לכם ,אני ממש חייה בשביל ה"את צודקת" הזה  :)

ןהכי חשוב בסוף?הם לא ישפטו אותי בקלקלתי,

 אוהבת אותכם חברים שלי

אתם יודעים מי אתם

דורית