את הפוסט הזה לקח לי הרבה זמן לעבד בראש. פרשת ההתאבדות של מוני פאנן לא היתה יכולה לעבור אצלי לסדר היום בלי שאמצא לנכון למקד איפה באמת היה קבור כאן עמוק עמוק המון זמן הכלב.

ברגע הראשון היתה לי המחשבה כמו שהדברים זכו לביטוי בימים הראשונים כי ההתאבדות הזו באה ממקום רגשי; ואכן, איך זה שעורכים טקס ליו"ר מכבי תל אביב שמעון מזרחי ולא חושבים להזמין בין המכובדים את מוני פאנן שהיה לידו מעל לשש עשרה שנים כמנהל הקבוצה. 

בקטע הזה, הכאב של מוני נגע בי בהמון רגש וכאב. אני לא יכול לקבל תוצאה כזו של התאבדות על פגיעה מחברים אבל בהחלט יכול להבין את עוצמת הכאב והפגיעה הרגשית. אותה הוא כביכול חש.

אחר כך בא הסיפור על ניהול הבנק הפרטי. לסיפור הזה התחלתי להאמין רק מרגע ששמעתי את ההכחשות המובהקות שבאו מכוון הנהלת מכבי. או אז הבנתי גם אני, אם הם לא ידעו מכלום, זה יכול להתפרש אצלי בדיוק הפוך, שהם ידעו ושמרו באופן דוקני על קשר השתיקה. ובאמת. הכיצד זה שהנהלת מכבי תל אביב,  לא ידעו דבר וחצי דבר מאיך זה שהבן אדם הזה מתפרנס מעבודה כמתנדב במסירות וללא ליאות עבור קבוצת מכבי תל אביב וחי באותם ימים בצורה מעוררת כבוד כמי שהמעה אינה חסרה בכיסו ושלא להזכיר שהוא עצמו היה מהבעלים של הקבוצה ושותף בה.

שמעון מזרחי מנהל מכבי, מכחיש בתקשורת כל קשר וכל מידע. אלא שהתקשורת הספיקה למלא עמודים רבים בטרם חזר שמעון מזרחי מארצות הברית עם הקבוצה ובשלב שלא ממש היתה לו שליטה על אובדן השליטה בפרסום הידיעה בתקשורת הישראלית, רק אז הוא חזר לארץ.

ומה יש לתקשורת לגלות לנו כעת? הנה מתברר כי מוני פאנן נחשב במשך שנים רבות כמי שניהל ופרס את חסותו על התנהלות כספים בהיקפים של מיליוני דולרים  בסביבה של כל מי שנגע במכבי תל אביב באופן כלשהו.

עכשיו יצאתי כבר מבולבל. ובכל זאת, הסיפור הזה, לא יכול להשאיר אותי אדיש למשמעויות הנלוות לו.

לא הכרתי את מוני פאנן באופן אישי, אבל תמיד התלהבתי לצפות באותה שמחת חיים הכי פשוטה שלא לומר ילדותית שניכרה על פניו של האיש לכל סל נצחון של קבוצתו האהודה, המוקצת בעיני מחמת המיאוס, באופן מיוחד, מכבי תל אביב. זה תמיד היה עונג מחודש לצפות בפדחתו של מוני פאנן שלא הסתירה את גילו המתקדם, בזמן ניצחון, ומבלי להיות אוהד מכבי, לקבל בסימפטיה את שמחתו הכנה והאמיתית.  כיצד הוא מנתר לגבהים כדי להגיע לראשו של אחד מן הכדורסלנים שהצליח להטביע שלשה מכרעת ולנצח עוד משחק בשביל מכבי תל אביב.

לא הכרתי את האיש, אבל היתה לי הרגשה כל הזמן שאני מכיר את ה"סיסטמה". אותה סיסטמה שהביאה את קבוצת מכבי תל אביב להיות קבוצת הכדורסל של המדינה. ואני לא מתכון לאותם שנים שהקבוצה הזו עבורם, כמו שהיתה גם עבורי הקבוצה שלי, בשלהי שנות השישים והשבעים, בימים שהיה לניצחון טעם מיוחד , ושהוא בא בהפתעה גמורה היה לו בכלל טעם של "נס" כמו זה שבניצחון הדרמטי על חובנטוד באדלונה  במה שנזכר מאז כ"נס באדלונה" וכך בכל אותם שנים שבהם זכתה מכבי תל אביב עם טל ברודי, מיקי ברקוביץ, מוטי ארואסטי,  אולסי פרי, לו סילבר, ג'ם בוטריאט  ובוב גריפין, באליפות אירופה, עוד בשנת 77 . ואפילו למען ההגינות בשנת 81.

אמת ויציב. הנצחון של מכבי תל אביב בלילה ההוא בוירטון על צאסקא מוסקבה ב17.2.1977 באמת הפיל את כולם לבריכה בככר מלכי ישראל (כשמה בעבר) ובהחלט שיקף את השמחה שאחזה את כולנו. בכל זאת, מכבי תל אביב היתה סמן ראשון במחצית השניה של שנות השבעים שהביאה לעם ישראל קצת שמחה אחרי האירועים הכואבים והכל כך משמעותיים שנבעו ממלחמת יום הכיפורים בסוף 73. פתאום היה לעם בישראל איזה משהו להאחז בו. באמונה רבה בצידקת הדרך.

עם הנצחון בא גם התיאבון. ואמנם במהלך כל העשורים מאז ובמשך ארבעה עשורים תמימים  דומה שההישגים של הקבוצה הזו, כבר לא דומים לשום קבוצה אחרת בעולם. קבוצה שזוכה שנה אחר שנה בכל התארים במדינה, ומותירה בהזדמנות חד פעמית בתחילת שנות התשעים לקבוצה מהגליל העליון ליטול ממנה את תואר האליפות, בזכות כמה כוכבים שדרכו בגליל  ובהם דורון שפר . וזאת עד לאבדן האליפות מהשנה שעברה להפועל חולון,  הקבוצה הזו היתה חשודה אצלי כבר  הרבה מאד שנים.

איך זה קרה שמכבי תל אביב  תמיד דאגה שהשחקנים הכי מוכשרים ישחקו אצלה? איך היא עשתה מאמצים לייבש על הספסל שחקנים שלא היו מביישים כל קבוצה אחרת בליגה הישראלית, וסופו שהם שיחקו בספסל של מכבי תל אביב רק כדי למנוע מהיריבות המושבעות לסכן את הכתר של מכבי תל אביב.

ובשנים האלה היינו צווחים בגרונות ניחרים לכל מעשה עוולה שיפוטי  "שופטים של מכבי" ומעבר למליצה ששרנו  במשחקים את הקריאה הזו, לא הבנתי כמו אחרים מה המקור של האמירה הזו.

אני זוכר היטב את משחק הגמר שנערך בין הפועל ירושלים למכבי תל אביב באשקלון. זו היתה שנה מיוחדת במינה, שמאמצים כבירים שהפעיל אז יו"ר הפועל ירושלים כנגד קיום משחקי הגמר במגרש של מכבי ב"נוקיה" הצליח. הגמר הועתק למגרש באשקלון. לא היה שם מקום להכיל את כל מי שרצה לצפות במשחק הזה, אבל זה היה בכל זאת משחק גמר. . חמש שניות לסיום המשחק במצב של שוויון, היתה התקפה של הפועל, ונעברה על השחקן עבירה שכל אדיוט ראה. השופט החליט בדיוק הפוך, להעניק עבירת תוקף וכך הכדור עבר למאסטרו עודד קטש, ועודד כמו שרק קטש יודע, תמיד ידע לסיים התקפות כאלה על הצד הטוב ביותר ולהביא עוד גביע למכבי.

אני זוכר איך בשנת 98 כשהפועל ירושלים סיימה במקום הראשון את המשחקים הסדירים של הליגה. לפני מכבי תל אביב, והיתה נחשבת למועמדת לקחת את האליפות. אלא שהמשחק הקובע על האליפות באותה מסגרת תחרותית שהונהגה אותה  שנה זימנה  משחק בין שתי הקבוצות ביד אליהו.

הכוכב הירושלמי באותו זמן, רדיסאב צורצ'יץ ( צ'ורה ) נחשד בקשר מסוים עם מוני פאנן שבעטיו הוא לא התייצב למשחק וחש עצמו חולה, למיטב זכרוני. האוהדים ראו אותו נפגש עם מוני פאנן בזמן קרוב למשחק לאכול ביחד פיצה. הם לא ידעו מה מסתתר מאחרי הפיצה. העובדות רק מלמדות שצו'רה נמנה שנה מאוחר יותר על שחקני מכבי תל אביב, הפועל כמובן הפסידה את האליפות בלי כוכבה, וכל השאר היסטוריה.

והנה לפני שנתיים שוב מעמד משחק המכריע על אליפות המדינה, הפועל ירושלים היתה ביתרון כל המשחק, ולקראת סופו שוב, עושים עבירה על מאיר טפירו ונשרקת עבירה לחובתו על ידי סמי בכר, השופט  של המשחק. הכדור עובר למכבי כדי להביא בכל זאת עוד נצחון צהוב.

אז יבואו ויגידו לי עכשיו שאני רוקד על הדם. מנצל את מותו הטרגי של מוני פאנן כדי לעשות נפשות לתארים שאבדו לקבוצת הפועל ירושלים בכדורסל במהלך השנים. אלא שנדמה לי שזה ממש לא הענין.

הענין הוא בקשרים המפוקפקים שהיום עומדים להעסיק את שלטונות המסים על דרך ההתנהלות הזו, למה הם מתעוררים רק עכשיו. היכן הם היו כל השנים שהאיש הזה בעצם נחשב כמי שניהל כאן בנק בריביות רצחניות, שנראה מי היה מסרב להשקיע את כספו בכזה ביטחון של תשואה מרשימה כל כך. מסתבר כי גם  עשירי הארץ שמו כספם בידיו של מוני פאנן. מדובר לכל הדעות בהשקעות כספיות במיליונים ואולי גם בעשרות ומאות מיליונים. ואיש לא פוצה פה?

מה האמת סביב הדעה שגם שופטים באיגוד הכדורסל ידעו לחבור למוני פאנן להשקעות כספיות. האם גם להם היה יד ורגל בפרשיות האלה. האם אין קשר בין הדרך שבה הם מבטיחים את כספם ובדרך שבה הם מעדיפים את נצחון קבוצתו של מוני פאנן בעוד משחק?

צריך להסתכל על הדברים האלה בעיניים היותר אובייקטיביות. הפרשיה הזו בהחלט מעוררת שאלות לא פשוטות. האם יש אמת ששופטי הכדורסל ששפטו במשחקים הגורליים בין הפועל ירושלים ובין מכבי תל אביב, היו מושקעים בבנק של מוני פאנן? האם יש יסוד לדאגה שהשופטים האלה הטו משחקים בגלל אותם קשרים עסקיים עם מנהל הקבוצה שדאג כל השנים להסתיר מעיני הציבור ומעיני שלטונות המס , את פרטי עסקיו הפרטיים?

אני לא מבקש לחרוץ גורל לאדם, ובודאי שאין דרכי לרקוד על הדם. זה לא הנושא שעומד על סדר יומנו. אבל בהחלט אני מבקש להעיר כי האובדן הערכי שאנו חווים אותו בכל מקום ומקום בחברה הישראלית, לא נעדר מקומו גם מאותם מקומות ומושגים שנחשבו עד לא מזמן למיתוסים תרבותים. והנה גם מכבי תל אביב כבר לא ממש מיתוס.

אין לי מושג כיצד הפרשיה הזו תשפיע על שחקני מכבי תל אביב. אבל יש לי בהחלט הערכה כי הארגון עצמו, קרי, קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב, לא תוכל לצאת מהמקרה הזה בלי שום מחירים. לעניות דעתי הפרשיה הזו שתעסיק את שלטונות המס עלולה במוקדם או במאוחר גם להשפיע על דרכי ההתנהלות של הקבוצה, ואנחנו מי כצופה  מן הצד מי מבין אוהדי הקבוצה , עוד עלולים לסמן את מועד התאבדותו של מוני פאנן, כדף שחור בפרקי ימי הימים של הקבוצה הצהובה מכבי תל אביב.

ימים יגידו