שני הפוסטים האחרונים ששמתי הם מהספר "שם-פה" שיצא לאור בשנה שעברה. להיות ישראלי בניו יורק ומכתב לילד בן תשע. הייתי חייב לציין זאת ומעכשיו כל טור שהופיע בספר ושאשים בבלוג יופיע כטור מהספר "שם-פה". היות והרבה מהחברים ביקשו את הספר, כך תוכלו לקרוא טורים מהספר בהנאה.

דניאל כבר בן חמש עשרה, יאיר בן שתים עשרה וטליה בת שלש. אז עכשיו יש לכם קצת כיוון. אני כותב על עצמי כי "רק על עצמי לספר ידעתי". כמו כן התכנים האישיים יהיו על דברים אמיתיים שיוצאים תמיד מעומק הלב. לא תמיד תסכימו איתם וזה בסדר, אבל הכל בא ממקום אמיתי.

"שם-פה" הוא ספר המתאר את החיים באמריקה מתוך נקודת ראות ישראלית של בן אדם ספציפי, שזה במקרה הזה, אני.

אני בטוח שיש ישראלים רבים שחווים חוויות דומות אך יש המון ישראלים שחווים חוויות שונות לחלוטין.

וכן, אני מתגעגע, בעיקר כעת כשאני מסתכל מחלון ביתי הצנוע הנמצא בפרברי ניו יורק ורואה את הגשם השוטף את הרחובות החשוכים, לחום הישראלי, תרתי משמע, לשמש ולאנשים.

אז מ"זהו -זה ולא אחרת מים סוף עד ים כנרת, בקיבוץ, בכפר, בקרת, זהו-זה ולא אחרת" עד ל"רמזור" וכן, אנחנו כאן מעודכנים בכל בעידן האינטרנט. וכשיש קצת געגועים אנחנו מחכים שכולם ילכו לישון ושמים את כל הסדרות העכשוויות, צוחקים ונהנים, ומתעוררים לבוקר חדש ורטוב ויודעים ששום דבר לא ישנה את העובדה שאמריקה זאת לא ישראל וישראל זאת לא אמריקה, ומשתדלים לא לבכות על חלב שנשפך אלא רק להנות ממה שיש.

אז קריאה נעימה ולהשתמע וכמובן שאשמח לשמוע תגובות.