כמו שהתחיל ככה נגמר ,בשקט ו,מבלי שום סערה ,

לא לפני ולא אחרי,

חשבתי לתומי שיהיה לי טוב השקט הזה ,

ונמשכתי לכל אותן תכונות השונות הן כל כך ממני.

אותן התכונות שנמשכתי אליהן בתאווה ,הן שדוחות אותי ממך כעת.

כמה שנים אפשר להיות ביחד אבל כל כך לבד?

חשבתי שאפשר יהיה לתפוס שלווה בדממה ,

אבל הדממה מנפצת היא את עור התוף שלי כשהיא כל כך מוחלטת ,

ללא דרך חזרה

אי אפשר ליצור יש מאין ,וגם מערכת יחסים צריכה היא להתבוסס על משהו משמעותי

ולא על הקלות הבלתי נסבלת של הקיום היומיומי.

אנשים לא רוצים לנענע את משמני הנוחות שלהם מפחד ,

שמא יאבדו ולא את ההסכמה שבשתיקה

אלא את ההבטחה

ההבטחה שבישראל מיצו אותה עד תום.

את ההבטחה "שיהיה בסדר"

למה שיהיה?למה לא עכשיו?למה?

נכתב לפני הרבה שנים ועכשיו מצאתי יומן ישן והחלטתי לאוורר מספר מכתבים