כשהגעתי לגיל 30 (לפני 30 יום) כולם אמרו לי: "שטויות 30 זה ה-20 החדש", " הנה גם אני בת/בן 30 והכל אותו דבר", "זה הגיל להתחיל", "הכל קורה בשנה הזו" ... בקיצור קיבלתי תיאורים שונים ומשונים לגיל הזה. ואני עם כל ההכנות המוקדמות כבר התחלתי להתרגש, הרגשתי כמו מישהי שיוצאת לטיול גדול, עושה רשימה, תוכניות, קניות... תחילת הטיול היה מגניב, שבוע רק חגגתי עם כל העולם ובעליו, קלטתי שנכנסתי ללופ לא רע אז המשכתי עם החגיגות, כל ערב בבילויים הקשים, בכ"ז טיול... בנוסף, עזבתי את מקום עבודתי ב4 שנים האחרונות (אם לא עכשיו מתי?!) וארגנתי לי שבוע חופש לפני העבודה החדשה, החיים הטובים...
השבוע הרגשתי שכבר התעייפתי (בכ"ז גיל 30..) ואמרתי לעצמי, טוב מיציתי היה מגניב, מרענן, אפשר לסגור את הבסטה ולסיים את הטיול.. אבל איזה קטע, מהטיול הזה לא חוזרים, כל הזמן הייתי בסרט שכל העניין הזה, הוא משהו זמני, נצא לטיול, כשיימאס אוכל לחזור לבית המוכר, נו בית ה20+ אז זהו שאי אפשר ! ירדו לי כמה אסימונים... אוף למה כבר לא מייצרים אותם, זה רק מחדד לי את הגיל... |