העיסוק באמנות וביוגראפיה יצר אצלי לרגע קונפליקט - לא שהקונפליקט היה חדש לי- שאלת השאלות - במה אני בוחרת לעסוק למה אני מתמסרת ..השאלה עלתה ביתר שאת במהלך לימודי היעוץ הביוגראפי .(ר.שטינר) .לא יכולתי לבחור - לא יכולתי לחשוב על חיי בלי אחד משני התחומים ....היתה צריכה להגיע עמליה....

ואז כשהזמנתי אלי "לקוחות" על מנת לעשות  "סטאג',  ביעוץ/ אימון ביוגראפי נפלה בחלקי הזדמנות כבדת משקל...

הגיעה הצירת והאישה המדהימה עמליה זנד המכונה הדובה הגדולה, עמלמול.

המתנה שקיבלתי מעמליה היתה חווית חיבור מדהימה  בין הידע הביוגראפי לאמנות - החומרים הביוגראפים כחומר גלם ליצירה זו טריוויה ,אבל גם אני כאמנית וכיועצת ביוגראפית , חוויתי התגלויות והבנות מה מאפשר ל"לשחרר" את החומרים האלה לעבודת האמן, מה הקשר העמוק והרוחי בין האירועים הביוגראפים לשאלת החיים ו/או היסוד הביוגראפי ביצירה, השאלות שעולות מתוך גוף העבודות ביחס לביוגראפיה ולהיפך

במהלך השנה ולאחריה, נבנתה אצלי גישה "מסונתזת"  ממנה נולדה סדנה "הידע הביוגראפי בשרות האדם היוצר"

שפיתחתי והעברתי לקבוצת תיאטרון  -  היוצרת ועובדת עם אירועים ביוגראפיים של השחקן היוצר כחומרי גלם

את הקבוצות בתיאטרון  אני מלווה למעלה משנה וחצי כיוצרת שותפה וחוקרת מתבוננת ויוצרת עם הקשרים העדינים והעוצמתיים הנרקמים בין התחומים - כאן נולד שילוב מופלא בין תחומי הענין והעיסוק שלי.

אבל נחזור לעמליה..בתום שנה של תהליך מרתק , נולדה גם תערוכת  ציורים  שאצרתי וקראנו לה "הנעור".

לאור הצטרפותי החגיגית , או לא... לקפה דהמארקר , שאלה הדובה אם יש מקום להעלות את המאמר..

האמת - לא היתי בטוחה שזה המקום - אבל כל מקום הוא ראוי אם אחד או שניים ימצאו עניין ..או אם ההבנה המעמיקה לגבי עבודתה הנפלאה של עמליה תשא כנפיים , ותגיעי אל היכלי השן , שם מקומה.