התמונה צולמה באביב,
השעה שש וחצי בבוקר ולא רחוק מהבית, תוך פחות מחמש דקות בריצה קלה, אני כבר בתוך שדות החיטה, נושמת את אויר הבוקר הצונן – ובימים אלו גם את הארומה העולה מערימות הזבל האורגני שעדיין לא פוזרו על הרגבים השחומים. עוד לפני שאני מגיעה לפרדס הקלמנטינות אני כבר יכולה לראות אותו – על גבעה מתונה, במעלה השביל, פורס ענפים הוא משקיף על האזור כולו, תמיר ומלכותי, צמרתו מלאה ומרשימה.... מלך, ממש כך, אבל בודד. האלון הבודד – מי אצלנו לא מכיר אותו ? מי לא ישב תחתיו בימי קיץ חמים, לנוח בצילו, להישען על הגזע הרחב המצולק, ליהנות מהבריזה על הגבעה. מי לא העביר כאן לילה לבן עם החבר'ה, מותיר אחריו מעגל אבנים ושאריות גחלים כבויות במרכזו, מי לא הביע בפניו משאלה ואולי אף החביא באחת מגומחותיו הרבות פתקה קטנה, מתפלל שמשאלתו תתגשם. ויש אפילו את אלה שאומרים שאם אתה זוחל פנימה אל תוך הגזע החלול ולוחש אותה שם, אין מצב שהיא לא תתגשם.
העץ הזה הוא בן 450 שנה ולכינוי שלו זכה לאחר שהיה היחיד שהצליח לשרוד את כריתת היער הגדולה שביצעו הטורקים לצורך הנעת רכבות עוד בימי מלחמת העולם הראשונה !
בדרך כלל אני עוברת לידו בריצה, מברכת אותו בבוקר טוב, לפעמים מושיטה את ידי ונוגעת בעלה או ענף על הדרך וממשיכה הלאה. אבל היום עצרתי. השטח היה ריק, ללא שאריות שיעידו על כך שהיו לו מבקרים הלילה.
עצרתי כי היה לי דיבור איתו.
רציתי לומר לו תודה. תודה על כך שאפשר לסמוך עליו. שמעולם לא אכזב אותי ותמיד הוא כאן. ששנים כה רבות הוא מתבונן במה שקורה סביבו ולמרות זאת לא עוזב.
וגם כשהשכונות החדשות הנבנות כאן מתקרבות אליו וגוזלות משטחי ממלכתו, הוא אינו נותר טינה, סולח על הכל, ממשיך להוות פינה קרירה ומוצלת לעוברי האורך ,מקום מפלט רומנטי לזוגות אוהבים, יעד אהוב על משפחות עם ילדים קטנים שנהנים לאסוף את הבלוטים שלו. אציל וענב הוא הזקן הזה, אינו מבקש לו דבר מאף אחד ונותן כל כך הרבה. מצאתי את עצמי פתאום מלאת הכרת תודה, ליקום כולו – בעיקר על כך שאני זוכה לגדל 2 ילדות מדהימות , שנבחרתי לעשות את מלאכת הקודש הזו, שנמצאתי ראויה. אני, שלא תמיד יש בי הסובלנות ובודאי לא הסבלנות הנחוצים, ששוגה לא פעם בשיפוטיות יתר ורוצה שהכול יילך בדרך שלי – ולא תמיד אני אפילו יודעת מהיא. ונכון שריצה מייצרת בגוף אדרנלין ותמיד מרגיש לי טוב אחרי, אבל היום היה שם משהו נוסף, גדול ונקי יותר. משהו טהור ולא יום יומי בכלל.
האלון הבודד בשבילי הוא מאין עוגן, כי לא משנה מה קורה כאן סביבו, הוא את המנגינה שלו לא משנה לפי האופנה והוא כאן כבר מאות שנים ואין לי ספק שישאר כאן (כל עוד לא יבוא איזה אידיוט ויכרות אותו לפנות את השטח לעוד שכונת וילות)
|
תגובות (43)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
צודק
אבל אם לא נשמור עליו , על הטבע, גם הוא עלול להעלם ....
מצאתי את עצמי פתאום מלאת הכרת תודה, ליקום כולו
תודה טליה
שהזכרת לי להגיד תודה
שהזכרת לי את האלון.... בדרך
חג שמח
מצטרפת למה שאמרו כולם..את בהחלט מדהימה.
תודה (-:
מעורר השראה.. נבחרתי לגדל שני ילדים מדהימים.
מה, אתה לא יודע שזקנים צריכים הרבה פחות שעות שינה?
ובענין הראייה שלו?
המגע, המגע הוא זה שקובע
תודה לילי
מה, אתה אומר שאין הבדל?
אין לי בכלל ספק שהאהבה הזו היא הדדית לגמרי
תגידי ככה יפה להעיר עץ זקן ב- 6:30 בבוקר
ואת בטח מתפלאה למה הוא לא ענה לך.
הוא בטח כבר גם לא רואה
אז מזלך שהוא לא יודע שזו את :-)
כייף לך!!!
שתהיה לך שבת שלום.
לילי
עץ בודד עומד בדרך
ראה מה עוללה לו הסופה
אם מת בודד מה ההבדל
כפוף או בקומה זקופה.
הכי בעולם אני אוהבת אלונים.
כאן איפה שאני גרה יש המון. וגם ממש בשכונה.
כמו ילדים מתולתלים פרועים, כמו נשים שופעות נדיבות, כמו בחורים חסונים.
וגמני יושבת תחתיהם שעות, מוסתרת מהעולם שבחוץ.
(יופי של תמונה)
נשמע לי אחלה רעיון,
גם להרהר בצילו
ריגשתי אותי יקירתי
בימים אלו של הירהורים, הגעת לי בדיוק בזמן המתאים.
נשיקות. והמון תודה.
אולי בפעם הבאה נפגש בצילו....
תודה דין דין
הרגעים האלה באמת שווים הכל :)
העץ ישמח בודאי לעוד כוכב הלילה
תודה
תודה מתוקה
ולרוץ ביחד? בכיף !!!!!
רק לי?
ידעתי שתבין :)
באמת הגיע הזמן שנעשה לשם סיבוב ביחד שוב
אני בטוחה שהעץ לא שכח אותך :)
ולך מיכל, תודה שאמרת את :)
הוי איריתוש
אני כולי מסמיקה פה
תודה אהובה
תודה :)
וברוך הבא
לגמרי -
האלונים האלה עוד יספרו את הסיפור הרבה אחרינו
הצילום הוא מבוקר סגרירי במיוחד באביב ובדיוק העננים החלו להפרד טיפה לתת לכמה קרני שמש הססניים להציץ
תודה סם
היי
credit goes where credit's due
העונג כולו שלי ר' יקירי
נכון - העץ הנדיב , זה הכינוי שלו
תודה לולינקה )
יפה שלי, איזו תחושה נפלאה ומרוממת עולה מהמילים שלך ! ( :
אוח, כמה אני מכירה את רגעי ההודיה האלו שבאים מלב מלא וזה לא קשור לאדרנלין של הריצה.
נשמה יפה אחת, הלוואי שתרגישי את התחושה הזאת לעיתים קרובות !!!!!!!!!!!!!!!!!
יופי של פוסט...
כוכב ענק לעץ המיוחד...
התמונה מדהימה
ואת ראויה בהחלט.
וממה שהצלחי להכיר :)
כל כך מתאים לך לחשוב, לדבר ולכבד את העצים.
אולי אפשר להצטרף לריצה ... :) ?
רק לך יכול להיות דיבור עם עץ......
ועוד כזה בן 400 שנה.
(התמונה - מדהימה!)
זה יפה להתרשם מעצים עתיקים.
אפשר לדבר איתם בכל שפה.
בטח למדו עם השנים.
בתור ירושלמי, שחי בעיר חיה ונושמת,
כבר שלושת אלפים שנים,
אני מבין את התחושה שמעביר עץ שורד
בן ארבע מאות וחמישים שנים.
וגם אני בזכותך
הכרתי את העץ הזה
מדהים האיזור הזה שלך שנשקף ממנו....
תודה לך
על השיתוף
תודה לאלוהימים
על הימים האלה
תודה לנו שיודעים להגיד
תודה
את שבהחלט ראויה להיות אם
את שראויה שהטבע יאהבך
ותטיילי בממלכת אלונים
את שראויה שכולנו נקרא אותך
ואת שהמילים הנכונות ראויות לך
פוסט מקסים לכל יום לכל אחד
תודה מאמי
גם לזה ובגדול את ראויה
.
אירית
מה שנהנית ככה מעץ
יש לה לא רק רגלי איילה לריצה
אלא גם
נשמה יתרה!
"כעץ שתול על פלגי מים"
הוא תלוי באדם
אבל למעשה שורד הרבה אחרינו
מדהים , לא?
האלון הנדיב, אהבתי!
יופי של צילום.
והעץ, יודע שהוא עץ?
מחשבה ברוח צו'אנג טסה...:)
מצויין צונאמי.
תודה על הקישור.
ברור שאחזור לככב.
העץ הנדיב*
אהבתי.