התמונה צולמה באביב,
השעה שש וחצי בבוקר ולא רחוק מהבית, תוך פחות מחמש דקות בריצה קלה, אני כבר בתוך שדות החיטה, נושמת את אויר הבוקר הצונן – ובימים אלו גם את הארומה העולה מערימות הזבל האורגני שעדיין לא פוזרו על הרגבים השחומים. עוד לפני שאני מגיעה לפרדס הקלמנטינות אני כבר יכולה לראות אותו – על גבעה מתונה, במעלה השביל, פורס ענפים הוא משקיף על האזור כולו, תמיר ומלכותי, צמרתו מלאה ומרשימה.... מלך, ממש כך, אבל בודד. האלון הבודד – מי אצלנו לא מכיר אותו ? מי לא ישב תחתיו בימי קיץ חמים, לנוח בצילו, להישען על הגזע הרחב המצולק, ליהנות מהבריזה על הגבעה. מי לא העביר כאן לילה לבן עם החבר'ה, מותיר אחריו מעגל אבנים ושאריות גחלים כבויות במרכזו, מי לא הביע בפניו משאלה ואולי אף החביא באחת מגומחותיו הרבות פתקה קטנה, מתפלל שמשאלתו תתגשם. ויש אפילו את אלה שאומרים שאם אתה זוחל פנימה אל תוך הגזע החלול ולוחש אותה שם, אין מצב שהיא לא תתגשם.
העץ הזה הוא בן 450 שנה ולכינוי שלו זכה לאחר שהיה היחיד שהצליח לשרוד את כריתת היער הגדולה שביצעו הטורקים לצורך הנעת רכבות עוד בימי מלחמת העולם הראשונה !
בדרך כלל אני עוברת לידו בריצה, מברכת אותו בבוקר טוב, לפעמים מושיטה את ידי ונוגעת בעלה או ענף על הדרך וממשיכה הלאה. אבל היום עצרתי. השטח היה ריק, ללא שאריות שיעידו על כך שהיו לו מבקרים הלילה.
עצרתי כי היה לי דיבור איתו.
רציתי לומר לו תודה. תודה על כך שאפשר לסמוך עליו. שמעולם לא אכזב אותי ותמיד הוא כאן. ששנים כה רבות הוא מתבונן במה שקורה סביבו ולמרות זאת לא עוזב.
וגם כשהשכונות החדשות הנבנות כאן מתקרבות אליו וגוזלות משטחי ממלכתו, הוא אינו נותר טינה, סולח על הכל, ממשיך להוות פינה קרירה ומוצלת לעוברי האורך ,מקום מפלט רומנטי לזוגות אוהבים, יעד אהוב על משפחות עם ילדים קטנים שנהנים לאסוף את הבלוטים שלו. אציל וענב הוא הזקן הזה, אינו מבקש לו דבר מאף אחד ונותן כל כך הרבה. מצאתי את עצמי פתאום מלאת הכרת תודה, ליקום כולו – בעיקר על כך שאני זוכה לגדל 2 ילדות מדהימות , שנבחרתי לעשות את מלאכת הקודש הזו, שנמצאתי ראויה. אני, שלא תמיד יש בי הסובלנות ובודאי לא הסבלנות הנחוצים, ששוגה לא פעם בשיפוטיות יתר ורוצה שהכול יילך בדרך שלי – ולא תמיד אני אפילו יודעת מהיא. ונכון שריצה מייצרת בגוף אדרנלין ותמיד מרגיש לי טוב אחרי, אבל היום היה שם משהו נוסף, גדול ונקי יותר. משהו טהור ולא יום יומי בכלל.
האלון הבודד בשבילי הוא מאין עוגן, כי לא משנה מה קורה כאן סביבו, הוא את המנגינה שלו לא משנה לפי האופנה והוא כאן כבר מאות שנים ואין לי ספק שישאר כאן (כל עוד לא יבוא איזה אידיוט ויכרות אותו לפנות את השטח לעוד שכונת וילות)
|