שפת האכילה
בבלוג ננסה לבחון את השאלה האם השמנה זו מגפה אמיתית או יצירה מלאכותית של גורמים כלכליים מלאי אינטרסים? האם הרזיה היא תולדה של כוח רצון ומתוך זה האם ההשמנה היא תולדה של בחירה, או שעבור מרביתנו היא פשוט תולדה של גנטיקה המועצמת על ידי גורמים סביבתיים? הייתכן שבעצם הכרזת המלחמה על ההשמנה אנחנו דווקא מעצימים אותה? למה יתכן שהאובססיה שלנו עם המשקל דווקא פוגעת בבריאות שלנו?
ננסה לבחון את תהליכי המדיקליזיה המכוונים את המידע המוגש לנו, את המיסטיפיקציה שיצרה הדיאטה סביב האכילה והמזון שאנחנו אוכלים אבל בעיקר לתת לכם עיניים ביקורתיות וראייה מערכתית חברתית קצת אחרת.
אני מזמינה אתכם להקשות, לערער ולהציג זוויות הסתכלות נוספות. לעיתים יעוררו דבריי תרעומת, הרמת גבה, לעיתים ישמעו קצת איזוטרים, אבל הרי בשביל זה אני כותבת. כדי להשמיע, כדי לשמוע וכדי לשנות. ולו במעט.
פוסטים אחרונים
- מי מפקח על הגוף שלנו הנשים? מאת בילי מוסקונה לרמן 17/1/11
- על המשקל - בתווך שבין דיבור למחשבה 12/12/10
- בריאות בכל משקל וצורת גוף - עכשיו זה רשמי 6/10/10
- ילדים שמנים? יש לכם קייטנה 1/7/10
- חוק הפוטושופ - מהפכה או הפיכה? 19/6/10
- דיאטה - סתם עוד יום של חול 12/6/10
ארכיון
אנשים יפים באים בכל הגדלים
במאמר שהתפרסם בסוף ספטמבר במגזין האופנה Glamour Magazine התנוססה הכותרת הבאה:
Are You Ready to Start a Body Image Revolution? הכול החל באוגוסט, כשהמגזין פרסם את תמונתה של Lizzie Millerהיפה, עם הבטן המשתפלת לה. התגובות האוהדות לא אירחו להגיע:"סוף סוף אישה שאוכלת" "זה יופי אמיתי" "איזה מזל, סוף סוף אני מרגישה נורמאלית" "אני נאבקת בבעיות אכילה מאז היותי בת 12, סוף סוף מתפרסמת תמונה שגורמת לי להרגיש טוב עם עצמי" "תודה על היכולת להרגיש שווה" התגובות הנרגשות שהציפו את המערכת, הובילו את המגזין היוקרתי לצאת בפרויקט שמהרהר ומערער על תעשיית הרזון החובקת עולם. החברה הפכה זה מכבר עבד למדיה. הגוף ואידיאל הרזון הפכו עבד לחברה. והנה מגיע מגזין מכובד זה ומעיז להגיד אחרת. להודות בפה מלא שאנשים אמיתיים באים בכל הגדלים, ושליופי פנים רבות. ואם אמרנו שהתקשורת היא מעין מראה של המציאות. ויש אולי שיגידו שהיא אף מעצבת אותה. אולי יש כאן קצה של התחלה? |
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יפה מאד, ועדיין רזה יחסית.
שמחה בשבילה, אבל גם לי יש מקום ביופי הזה.
ואת תמונות העירום שלי אני מצלמת בעצמי,
וגם שומרת לעצמי.
בריא זה יפה. נקודה.
והאישה שבתמונה לא דשנה בכלל... היא סתם יפה :-)
זה נושא מרתק ומאד מסקרן לראות לאן כל זה יתפתח.
אני מתעסקת בזה רבות בזמן האחרון,
את מוזמנת להכנס לבלוג שלי
http://www.raysegev.com/
ערב טוב,
ריי
ראשית לקבל את עצמך
שנית להחליט מה חשוב יותר
השופט/ת היחיד/ה הוא את/ה
מחברים....
כמה מחברותי הטובות ביותר הן נשים דשנות
שמחות בחלקן
יפות מבחוץ ומבפנים,
טורפות את החיים בכל פה,
מי ששופט לכף חובה אשה או איש
בשל משקלם
מפסיד אנשים יפים באנמצע הדרך
.וצר לי עליו:(
איילת שלום החברה מושתת על קבוצות כוח בנוסף לקבוצת האוביסטים שהאכילה אצלם היא התאבדות ישנן קבוצות ביניים שתעשיית ההשמנה משתמשת בה כדי לעשות כסף על גבה אכילה ללא שליטה היא בעייתית וזוהי התמכרות לכל דבר אבל גוף שלא כפוף לאידיאל יופי חסר הגיון הינו יפה
איילת יקרה.
אשמח אם תקראי משהו שפעם כתבתי
ממבט של שמנה.
:-)
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1134863
הפטנט לא להיכנע לחברה סוטה!
ומי קובע מה יפה ומה לא יפה?
הכל בעני המתבונן.