הוא אמר לי:

"את אהבל'ה"

"למה אתה מתכוון?" שאלתי.

הוא: "את שרוטה כזו נו, קוקו על כל הראש"

אני: "אבל למה אתה חושב ככה?".

הוא: "יש לך צחוק פסיכי, באופן עקרוני את די פסיכית, בכל אופן בהשוואה לאחרות".

אני: "אבל, אבל מה אני עושה?"

הוא: "לא יודע, אולי צריך איזה ניתוח מוח בכדי לתקן לך ת'שריטה, נראה לי שהתחשמלת או משהו".

אז מה? אני הגירסה הנשית ל"אבא עושה בושות" של שלו?

בעצם למי איכפת אם בסוף אמר לי:

"אני מת על השריטות שלך אמא".

מתה עליך ילד והאמת? בזכותך אני מתחילה למות גם עלי ואני מתה על זה, בחיי.