
אין לי כוח לזה יותר. את נעלבת כשאני בא ורוצה לשכב איתך. ואת נעלבת כשאני בא ונמנע מלשכב איתך. כשאני מקשיב לך כל הערב, את כועסת עליי שאני לא שם את עצמי על השולחן, אלא לוקח לעצמי את תפקיד הפסיכולוג האמפטי והמקשיב, אבל קר למדי ובלי הרבה מעורבות ריגשית אמיתית. וכשאני מספר לך על עצמי בפירוט, על בעיותיי שאין להן פתרון קל כל כך, את מאבדת את הסבלנות ואומרת שאני שקוע בעצמי ובצרות שלי ולא נותן לך מקום למרחב שלך. ואת כל זה את טוענת בתום לב - זאת הבעיה שלי, אני מאמין לך. נמאס לי. אז אולי בעלך יכול לעזור לנו כאן קצת ?! .
|
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אשתה את שלך בצלילות...
אשתה את המים
שלך
את כל המים
שלך
מים דברתי
מים שקעתי
מים אצוף
מים אשתה
הדסה,
תשוקתי אל הסערה והגשם והמים הרבים ואל הדיבור..
הכל מים.
אני באה
אבל קוראים לי הדסה....
אור - רעד קל בגוי חשתי
את היי לי ושתי
ושתי הצעירה בחדרה לבדה על חתוליה ולחישותיה,
את מתמהמהת
בואי כבר..
הנה אור
פאףףף
עבר בזיק
לא ראית?
חשיכה כבדה בחדרנו.
אני מגשש, ורק כפות רגלייך ניגעות בי.
עולם חלקי?
יאללה
בוא.
ואני אותך רוצה לדברר פנימה
לעולם לא שלם, לעולם חלקי.
בואי
דווקא אותך רוצה אני לדבר...............
דווקא משום שאינך מכאן
תחופשי לדבר אותך.
ששששש
אני לא מכאן
שששששששששששששש
אני מצחיק..זה יפה.
ואת? מה את?
את זה קשה לפענח מכאן.
אתה מצחיק אתה...
עקביות ורציונליות משעממות אותי.
ואף על פי כן זה מה שאני מרגיש.
היא מעצבנת אותי האישה הזו למרות שאני מבין אותה.
אבל אמרת שאתה יודע מה כל אישה רוצה...
איך אתה מסביר את זה?