כותרות TheMarker >
    ';

    הדרך אל האושר

    תיקון עולם, תיקון פנימי ותיקון אופניים.
    מסיבות טכניות בלבד הפניות לקוראים הן בלשון זכר - עמכן הסליחה.

    הבלוג בתקשורת

    ארכיון

    הכלכלה צומחת, האנשים נובלים

    18 תגובות   יום ראשון, 25/10/09, 21:50
    טור פרי עטי – פורסם במקור ב-Ynet. 

    "יצאנו מהמשבר!" מריעים מוספי הכלכלה; "חזרנו לצמיחה".

    רגע: מי אמר ש"הצמיחה הכלכלית" בכלל טובה לאזרחים?

    משפחת ישראלי כמשל

    במשפחת ישראלי שני ההורים עובדים משמונה עד ארבע, ומרוויחים, כל אחד, את השכר הממוצע במשק. ביתם היא תלמידה מצטיינת בתיכון, ועם המשפחה גרה גם הסבתא.

    לאחרונה, שני ההורים התקדמו בעבודה, ועברו לתפקידי ניהול רווחיים יותר - ותובעניים יותר: שניהם עובדים עכשיו מ-8 בבוקר עד 8 בערב, ולא נהנים כמעט מימי חופשה.

    הבת, שכעת אין להורים די זמן או סבלנות להשקיע בחינוכה, החלה לפרוק כל עול, נזרקה מבית הספר והידרדרה לזנות.

    בנוסף, הסבתא חלתה ומתה.

    למרבה האבסורד, על-פי המדדים הכלכליים המקובלים, בני המשפחה שנותרו בחיים נהנים מ"פריחה כלכלית": גם "חוסכים" את הוצאות המחיה של הסבתא והלימודים של הבת, גם נהנים מהעלייה במשכורות ההורים, וגם נהנים מהמשכורת היפה של הבת מ"עבודתה החדשה".

    מאידך, על פי כל מדד אנושי סביר, מה שקרה למשפחה הוא אסון.

     

    אנשים חולים, כלכלה בריאה

    המדד הכמעט-בלעדי לצמיחה כלכלית הוא התמ"ג - התוצר המקומי הגולמי. התמ"ג מציין את הערך הכולל של הסחורות והשירותים שיוצרו במדינה מסוימת במהלך תקופה נתונה.

    הנטייה לחשוב שמטרת העל שלנו צריכה להיות "להגדיל את התמ"ג" ותו לא יוצרת עיוותים רבים. אם נחזור למשפחת ישראלי שתיארנו קודם - הרי שהטרגדיה שעברה עליה הגדילה מאוד את ה"תוצר" שלה: ההידרדרות של הילדה בלימודים אילצה את ההורים לשלם יותר כסף למורים פרטיים (שקודם היא הסתדרה מצוין בלעדיהם) - וזה טוב לתמ"ג. המחלה של הסבתא גרמה לה לקנות יותר תרופות יקרות - וזה מצוין לתמ"ג.

     

    אמריקה כמשל

    התמ"ג בארה"ב הוא כ-47,000 דולר בשנה - גבוה בכארבעים אחוזים מהתמ"ג של מדינות מערב אירופה, כמו גרמניה, צרפת וספרד. בזכות ה"עושר" הזה, פרשנים כלכליים רבים מהללים את השיטה הכלכלית האמריקאית האולטרה-קפיטליסטית, ולועגים לכלכלות האירופיות הסוציאל-דמוקרטיות ה"מנוונות" וה"תקועות".

    הכלכלנים האלה שוכחים רק נתון אחד, שלא מופיע במשוואות ובנוסחאות שלהם: בני אדם.

    תוחלת החיים הממוצעת בארה"ב היא 75 לגברים ו-80 לנשים - נמוך ב2-3 שנים מהממוצע בצרפת, בגרמניה, בספרד ובישראל.

    מדד מקובל לאיכות שירותי הבריאות במדינה הוא שיעור תמותת התינוקות ל-1,000 לידות - שעומד על 7 בארה"ב- לעומת 4 בלבד בצרפת, בגרמניה בספרד ובישראל.

    העובד האמריקאי נהנה מכ-13 ימי חופשה בשנה בלבד - לעומת 30 ויותר ימי חופשה במערב אירופה.

    שיעור האסירים בבתי הכלא בארה"ב הוא מהגבוהים בעולם - בערך 750 איש לכל 100,000 תושבים, פי 3 עד פי 5 מהממוצע במדינות אירופה השונות (ובישראל). גם שיעור מקרי הרצח בארה"ב הוא גבוה מאוד: 5.9 ל-100,000 תושבים, פי 2 עד פי 5 מהממוצע המקובל באירופה ובישראל.

    תושבי ארה"ב נהנים מ"רמת החיים הגבוהה ביותר בעולם" רק בעיני פרשנים כלכליים שמרנים, שמסתכלים על העולם דרך החור שבשטר הדולר. בעיני 99.9% מהאוכלוסייה - כל מי שלא עבר את שטיפת המוח הניאו-ליברלית בחוגים לכלכלה באוניברסיטאות -"רמת החיים" לא נקבעת על סמך מדדים כלכליים שרירותיים כמו התמ"ג, אלא על פי תוחלת החיים, מספר ימי החופשה, ביטחון הפנים ורמת הבריאות והחינוך הציבורי. על פי כל המדדים האלה, רמת החיים בארה"ב נמוכה משמעותית מזו שבמערב אירופה, ואפילו מזו שבישראל.

     

    הצד הסביבתי

    רמת החיים ה"גבוהה" של תושבי ארה"ב מסכנת את האנושות כולה: ארה"ב, שבה מתגוררת רק 5% מאוכלוסיית העולם, אחראית לייצור כרבע מפליטות גזי החממה, יותר מכל מדינה אחרת. ארה"ב סירבה לבצע את אמנת קיוטו והכשילה את ועידת באלי להפחתת גזי החממה בעולם. זהו המחיר של "אורח החיים האמריקאי", שכולל פרבור, התמכרות לרכב פרטי ובולמוס צרכני בלתי נשלט.

     

    הבזבוז כאידיאל

    השיטה הכלכלית שעדיין דומיננטית בארה"ב מכונה ניאו-ליברליזם: על פי השיטה הזו, יש להפריט כמעט כל דבר, להקטין את הרגולציה והפיקוח, ולתת לשוק החופשי והתחרותי לעשות את שלו - לא רק כאשר מדובר במוצרי צריכה מובהקים כמו רהיטים או מכוניות, אלא גם כאשר מדובר בשירותים ציבוריים בסיסיים, כמו מים, חינוך, בריאות וביטחון פנים.

    השיטה הניאו ליברלית מעודדת באופן כמעט מובנה בזבוז והרס של משאבים טבעיים. לדוגמא: בכל פעם שמזדהם מקור מים טבעי, יותר אנשים קונים בקבוקי מים מינרלים (שגורמים לנזק סביבתי עצום); המדינה נאלצת להתפיל מים - תהליך שגורם לצריכת אנרגיה רבה, ולפיכך לזיהום אוויר, וכן לאובדן שטחים פתוחים; זיהום מקורות המים גורם ליותר אזרחים לחלות בסרטן ולצרוך תרופות יקרות.

    כלומר, למרבה האבסורד, זיהום המים תורם ל"צמיחה הכלכלית" - כי הוא מגדיל את הרווחים של חברות ההתפלה, המים המינרליים והתרופות. מחיסכון במים, לעומת זאת, אף אחד לא מרוויח.

    רגע, מה זאת אומרת "אף אחד"? כולנו מרוויחים מחיסכון. לכולנו עדיף לקבל בברז מים טהורים, במקום לקנות במחיר מופקע מים מינרלים או מותפלים, ו"על הדרך" לסבול מנזקים סביבתיים ובריאותיים כבדים.

    הבעייה היא, שהמושג "כולנו" בכלל לא קיים בכלכלה הניאו-ליברלית. הוא אמור להיות מגולם במושג השפעות חיצוניות, שמכמת את התועלת או הנזק לחברה מפעילות שוק - אלא שבפועל, פרשנים כלכליים שמרנים מתעלמים ממנו כמעט לחלוטין. כל עוד לא תקום חברה פרטית בשם "כולנו בע"מ", תמיד יהיה יותר "כלכלי" לסלול כבישים מיותרים וזוללי שטחים פתוחים ולמכור רכבי שטח מזהמים, במקום לשפר את התחבורה הציבורית; או להקים תחנת כוח פחמית שמזהמת ומסכנת את בריאות הציבור, במקום לחסוך בחשמל.

     

    עולם אחר הוא אפשרי

    האם כדי להפסיק לפגוע בסביבה ובחברה אנו צריכים לעבור לעוני מנוון בנוסח הקומוניזם, ולחזור להשתמש בסוסים ולגור במערות, במקום ליהנות מפירות הקדמה הטכנולוגית?

    ממש לא. בין הקומוניזם שקרס ונכשל לחלוטין, בכל העולם, לבין "הקפיטליזם החזירי" נוסח ארה"ב יש שביל זהב, שעובד מצוין: קוראים לו סוציאל דמוקרטיה.

     

    סוציאל דמוקרטיה. נעים להכיר

    הניאו-ליברליזם מתעלם כמעט לחלוטין מהעובדה הפשוטה, שיש לנו רק כדור ארץ אחד ורק "ארץ ישראל" אחת, ושהמשאבים של שניהם מוגבלים מאוד; הסוציאל-דמוקרטיה, לעומת זאת, מאמינה בקיימות, וגורסת שכאשר בודקים את התרומה של עסק או מפעל לחברה, יש לקחת בחשבון לא רק את שורת הרווח וההפסד במאזן שלו, אלא גם את טביעת הרגל האקולוגית שלו.

    פרשנים כלכליים ניאו-ליברלים תוקפים לעתים קרובות את השחיתות השלטונית - אבל לא מציעים שום פתרון מעשי לבעיה, פרט ל-לשבת בבית, ולצפות שמן השמים יפלו לנו מנהיגים הגונים יותר; הסוציאל-דמוקרטיה, לעומתם, דוגלת באקטיביזם, בקשר אמיתי בין הבוחר לנבחר, ובחיזוק הח"כים ההגונים והמצטיינים מכל קצוות הקשת הפוליטית, באמצעות התפקדות למפלגות (לכל המפלגות, איש איש על-פי דעותיו, גם אם הן שונות לחלוטין משלנו). ואומנם, לגישה הזו יש הישגים רבים ומשמעותיים.

    ומעל לכל: השיטה הניאו-ליברלית מתייחסת אל בני אדם כאל אווזים לפיטום, שכל ייעודם בחיים הוא לצרוך כמה שיותר ולייצר כמה שיותר, כדי לגרום ל"צמיחה כלכלית". לעומת זאת, גורסת הסוציאל-דמוקרטיה, שמטרת העל של ניהול כספי המדינה איננה "להגדיל את התמ"ג", אלא להעניק לאזרחים חינוך, בריאות, ביטחון פנים ותנאי עבודה נורמאליים לעובדים.

     

    * תודה לדורית, יובל ויעל על עזרתם בהכנת הטור.

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/11/10 14:32:
      הכל אמת רק מה
      המשטר שלנו כה מושחת ורקוב והחכי"ם כה נתונים להשפעת בעלי ההון שאני בספק גדול שאפשר להזיז פה משהו מבלי שיקרה משהו רדיקלי
      עצם העובדה שחכי"ם תומכים בכל מאודם בברוני הגז
      מבלי להתבייש אפילו מצביעה על כך
      המחדל הבא של השילטון המושחת והרקוב שלנו כבר בפתח
      והוא מחסור חמור במים שיתורגם על ידם להקמת עוד מתקני התפלה בבעלות פרטית ומכירת מים במחיר מופקע
      שללא לדבר על הרס טוטאלי של החקלאות שכבר קורה בפועל
        14/11/09 23:41:

      צטט: אורןה 2009-11-14 01:08:15

      טור מצויין מהמון בחינות!

       

      את הפסקה על הס.ד. קצת פחות אהבתי. עד לפסקה הזו הצגת את הבעיה, וכאן קצת דחפת את הפתרון שלך יותר מדי בכח.

      אישית אני גם סוציאל דמוקרט, ושואף לקדם בארץ יותר ס.ד., אבל בפועל מה שיותר חשוב מהטייטל שמודבק על המפלגה "ס.ד." או "ניאו ליברלית" - מי האנשים שטוענים לטייטל הזה.

       

      דווקא ממך למדתי רבות להכיר שיש ח"כים איכותיים בכל הקשת הפוליטית, וברור לכולנו שיש ח"כים  שטוענים לס.ד. אבל רק פוגעים בס.ד. בישראל.

       

      יתרה מכך - המלצה לס.ד. כיום, הינה עבור רוב הציבור, המלצה להצביע עבודה או מרצ (כי מי מכיר את התנועה הירוקה, למשל). שתי מפלגות אלו, למעט כמה ח"כים מצטיינים באמת, אינן מקדמות את הס.ד. בישראל ואף פועלות כנגדו במקרים רבים.

      תודה  - על המחמאות, וגם על הביקורת (המוצדקת).

       

        14/11/09 01:08:

      טור מצויין מהמון בחינות!

       

      את הפסקה על הס.ד. קצת פחות אהבתי. עד לפסקה הזו הצגת את הבעיה, וכאן קצת דחפת את הפתרון שלך יותר מדי בכח.

      אישית אני גם סוציאל דמוקרט, ושואף לקדם בארץ יותר ס.ד., אבל בפועל מה שיותר חשוב מהטייטל שמודבק על המפלגה "ס.ד." או "ניאו ליברלית" - מי האנשים שטוענים לטייטל הזה.

       

      דווקא ממך למדתי רבות להכיר שיש ח"כים איכותיים בכל הקשת הפוליטית, וברור לכולנו שיש ח"כים  שטוענים לס.ד. אבל רק פוגעים בס.ד. בישראל.

       

      יתרה מכך - המלצה לס.ד. כיום, הינה עבור רוב הציבור, המלצה להצביע עבודה או מרצ (כי מי מכיר את התנועה הירוקה, למשל). שתי מפלגות אלו, למעט כמה ח"כים מצטיינים באמת, אינן מקדמות את הס.ד. בישראל ואף פועלות כנגדו במקרים רבים.

        29/10/09 22:00:

      טוב ידידי, אנחנו חושבים באותו ראש. אולי תצטרף לתנועת  עמי ? ראה כמה מאמרים בבלוג שלי ותבין כמה אנחנו דומים.

       

        28/10/09 20:27:

      צטט: sersim 2009-10-27 12:34:30


       

      כל הנסיונות האלה לכמת ולמדוד את מצב הכלכלה בוודאי טובים לאין ערוך מן התמ"ג, אבל אולי כדאי בכלל לנטוש את החיפוש אחר מדד כמותי יחיד למצב הכלכלה. אם ניקח בחשבון את העובדה שהכלכלה אינה אלא כלי שמטרתו למלא אחר הצרכים שלנו, אולי נגיע למסקנה שאין שום צורך לדעת מה שלומה. מספיק לבדוק מה שלומנו, ומה שלום המערכת האקולוגית שאנחנו חלק ממנה. 

      שיקול נוסף שיש לקחת בחשבון הוא, שלמרות הנטייה התרבותית שלנו לרצות לכמת כל דבר, לא כל דבר ניתן לכמת, (ובוודאי שלא במונחים מונטריים!). ולכן גם את המדדים הכמותיים למצב החינוך, הבריאות, האושר, וכו' יש לקחת ברצינות, אבל גם בערבון מוגבל.  

       מסכים איתך לחלוטין.

       

        28/10/09 15:36:

      אחד ההבדלים העיקריים בין הגישה הניאוליברלית לזו הסוציאל דמוקרטית בנוגע למוצרים של רווחה חברתית (בריאות, חינוך וכו) המקובלת במחקר העולמי הוא שבגישה הניאוליברלית מוצרים של רווחה חברתית יינתנו רק למי שלא מסוגל לקנות אותם בשוק החופשי ויוכיח על פי מבחנים מחמירים את חוסר יכולתו (נכים, זקנים למשל). ואילו עפי הגישה הסוציאל דמוקראטית מוצרים של רווחה חברתית צריכים להינתן לכל אחד ואחד בזכות. לכן, כמו שאמרת, הגישה הניאוליברלית מפריטה "כל דבר שזז", כי זה "יעיל יותר".
        27/10/09 12:34:

      צטט: mosheshy 2009-10-27 07:26:38

      בובי קנדי קורא תגר על התמ”ג .

      http://nimrodhalpern.blogli.co.il/archives/54

      בשבוע הבא ימלאו 40 שנה לנאום הבחירות המרכזי הראשון של רוברט (בובי) קנדי - מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה”ב ואחיו הקטן של הנשיא ג’ון פ. קנדי - בו הוא קרא תגר על השיטה השולטת לחישוב עושר של מדינה, התוצר המקומי הגולמי. ונדמה כי הדברים נכונים כיום עוד יותר משהיו אז.

      “זמן רב מדי שאנו מוותרים על מצוינות אישית וערכי קהילה, לטובת צבירה של דברים חומריים ותו-לא. התוצר הגולמי של ארה”ב אמנם מסתכם כעת ביותר מ-800 מיליארד דולר בשנה, אבל תוצר זה כולל בחישובו זיהום אוויר, פרסומות לסיגריות ואמבולנסים לטיפול בקורבנות הקטל בכבישים”.

      “הוא כולל את המנעולים שאנחנו מתקינים על דלתות הבתים שלנו ואת בתי הכלא שבהם כלואים אלו שפורצים את מנעולים אלו. הוא כולל את הרס יערות עצי סקוויה (רדווד) ואוצרות טבע. הוא כולל את עלות פצצות נפלם וראשי נפץ גרעיניים, ומכוניות משוריינות לכוחות המשטרה הנלחמים במהומות ברחובות הערים שלנו. הוא כולל רובים וסכינים המשמשים לביצוע מעשי פשע ורצח, ותוכניות טלוויזיה שמאדירות אלימות כדי למכור צעצועים לילדים שלנו”.

      “עם זאת, התוצר הגולמי אינו מחשב את בריאות ילדינו, את איכות החינוך שלהם, או את שמחתם בעת שהם משחקים. הוא אינו כולל את יופייה של השירה או את חוסנם של הנישואים שלנו, את תבונת הויכוח הציבורי או את יושרם של נבחרי הציבור. הוא אינו מודד את הפיקחות או האומץ שלנו, ולא את חוכמתנו או כושר הלמידה שלנו, וגם לא את מידת החמלה שלנו או את המסירות לארצנו”.

       

      Robert F. Kennedy challenges Gross

      http://www.youtube.com/watch?v=Ep4DWx1--sY

      Going beyond GDP

      http://www.youtube.com/watch?v=QUaJMNtW6GA

      Joseph Stiglitz - Problems with GDP as an Economic Barometer
       
       

      סרקוזי מציג: מדד חדש לצמיחה

      נשיא צרפת קיבל לידיו את המלצותיה של ועדה בראשות הכלכלנים זוכי פרס נובל ג'וזף שטיגליץ ואמרטיה סן, ואמר כי המדינה תבצע התאמות של תיבת הכלים הסטטיסטית שלה ותכלול מדדים של אושר ורווחה במדדי הצמיחה הכלכלית.

       



      http://heschel.org.il/thinkdo/node/25

      אם התמ"ג עולה, למה אמריקה (ארה"ב ) יורדת? / קליפורד קוב, טד הלסטאד וג'ונתן ראו

      קובץ מצורף
      אם התמג עולה למה אמריקה יורדת.doc

       

      כל הנסיונות האלה לכמת ולמדוד את מצב הכלכלה בוודאי טובים לאין ערוך מן התמ"ג, אבל אולי כדאי בכלל לנטוש את החיפוש אחר מדד כמותי יחיד למצב הכלכלה. אם ניקח בחשבון את העובדה שהכלכלה אינה אלא כלי שמטרתו למלא אחר הצרכים שלנו, אולי נגיע למסקנה שאין שום צורך לדעת מה שלומה. מספיק לבדוק מה שלומנו, ומה שלום המערכת האקולוגית שאנחנו חלק ממנה. 

      שיקול נוסף שיש לקחת בחשבון הוא, שלמרות הנטייה התרבותית שלנו לרצות לכמת כל דבר, לא כל דבר ניתן לכמת, (ובוודאי שלא במונחים מונטריים!). ולכן גם את המדדים הכמותיים למצב החינוך, הבריאות, האושר, וכו' יש לקחת ברצינות, אבל גם בערבון מוגבל.  

        27/10/09 12:22:

      צטט: אופנן 2009-10-26 23:10:55

      צטט: sersim 2009-10-26 21:07:46

      תודה על פוסט מצויין.

      רק עם קביעה אחת אני לא מסכימה, והיא שסוציאל דמוקרטיה היא הפתרון.

      הן הניאו-ליבריזם והן הסוציאל-דמוקרטים דוגלים במודל כלכלי תלוי צמיחה. שני המחנות מאמינים שיש להגדיל את ה"עוגה" ללא סוף. ההבדל ביניהם מסתכם בדרך הרצויה לחלק אותה, אלה אומרים "תנו ליד הנעלמה לעשות את העבודה" ואלה אומרים "המדינה צריכה להתערב כדי לאזן את אי השוויון".

      למרבה הצער, במערכת הפוליטית הנוכחית, אין כוח פוליטי שמייצג את העמדה, לפיה יש לשנות את המודל הכלכלי מן השורש. 

       

       

      את צודקת.

      לא רציתי לסבך ולהאריך עוד יותר מעבר לה שכבר עשיתי בטור, ולכן, באופן פשטני ולא-לגמרי-מדוייק, קראתי לאלטרנטיבה "סוציאל דמוקרטיה". בפועל, השם המדוייק יותר - לפחות לצד הסביבתי של הסיפור - הוא כלכלה אקולוגית. מה שכן, נראה שסוציאל דמוקרטיה הרבה יותר קשובה לעקרונות הכלכלה האקולוגית, ויש סיכוי שהם יתממשו במסגרתה. זאת, בניגוד לניאו ליברליזם, שמשרת השקפת עולם הפוכה לחלוטין.

       

      אני מבינה את השיקול, אבל לדעתי הבחירה במונח הזה עלולה לגרום בלבול ואפילו פסיביות, מתוך תחושה שהאלטרנטיבה בידנו, ומספיק לבחור במפלגת "שמאל-מרכז" כדי לפתור את הבעייה. לעומת זאת, כפי שאתה יודע, אנחנו צריכים לחולל מהפכה הן בדרכי המחשבה שלנו - כלכלית, תרבותית ופוליטית - והן בדרכי הפעולה.   

       

      אגב, לפני כשנה פרסמתי מאמר בדיוק בנושא זה, שבו הצעתי גם טיוטה ראשונית למדיניות בכיוון הנכון. אפשר לקרוא אותו בגרסתו המלאה כאן:

      http://ecoforum.blogli.co.il/archives/66

       

      ובגרסה מקוצרת (בלי הטיוטה האמורה) כאן (צריך להקליק על כותרת המאמר כדי לראות אותו):

      http://haokets.com/article.asp?ArticleID=2794

       

        27/10/09 09:58:


       

      לדעתי, צריך לראות את הדברים בהקשר כללי של פוסט-מודרניזם.

       

      התרבות הצרכנית מבית היוצר של הדוד סם גרמה לבני האדם להעדיף הנאות ונהנתנות רגעית על לכידות חברתית. כפועל יוצא אבדה בהדרגה האמונה כי לפרט יכולה להיות השפעה על החברה. בניגוד לליברליזם המודרני, שהתבסס על מעורבות של האזרח בחיי המדינה, על מנת לשמור על ניהולה התקין ועל זכויות הפרט, הגישה הפוסט-מודרנית אינה מייחסת למדינה חשיבות רבה ומעמידה את עיקר מאבק חייו של הפרט מול עצמו.

       

      לאור האמור לעיל נשאלת השאלה, כיצד אנחנו - המיעוט המאמין בלכידות חברתית ובחשיבותה - יכול להשתלב בעולם הפוסט-מודרני?

       

        27/10/09 08:55:


      הטור צריך להגיע לביבי -  ביבי מעתיק  לנו את אמריקה...

       

       

      שוב למי שלא קרא

       

      רק לאחר שהעץ האחרון ייגדע

      רק לאחר שהנהר האחרון יזוהם ברעלים

      רק לאחר שהדג האחרון יילכד ברשת

      תגלו שאי אפשר לאכול כסף

       

        27/10/09 07:26:

      בובי קנדי קורא תגר על התמ”ג .

      http://nimrodhalpern.blogli.co.il/archives/54

      בשבוע הבא ימלאו 40 שנה לנאום הבחירות המרכזי הראשון של רוברט (בובי) קנדי - מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה”ב ואחיו הקטן של הנשיא ג’ון פ. קנדי - בו הוא קרא תגר על השיטה השולטת לחישוב עושר של מדינה, התוצר המקומי הגולמי. ונדמה כי הדברים נכונים כיום עוד יותר משהיו אז.

      “זמן רב מדי שאנו מוותרים על מצוינות אישית וערכי קהילה, לטובת צבירה של דברים חומריים ותו-לא. התוצר הגולמי של ארה”ב אמנם מסתכם כעת ביותר מ-800 מיליארד דולר בשנה, אבל תוצר זה כולל בחישובו זיהום אוויר, פרסומות לסיגריות ואמבולנסים לטיפול בקורבנות הקטל בכבישים”.

      “הוא כולל את המנעולים שאנחנו מתקינים על דלתות הבתים שלנו ואת בתי הכלא שבהם כלואים אלו שפורצים את מנעולים אלו. הוא כולל את הרס יערות עצי סקוויה (רדווד) ואוצרות טבע. הוא כולל את עלות פצצות נפלם וראשי נפץ גרעיניים, ומכוניות משוריינות לכוחות המשטרה הנלחמים במהומות ברחובות הערים שלנו. הוא כולל רובים וסכינים המשמשים לביצוע מעשי פשע ורצח, ותוכניות טלוויזיה שמאדירות אלימות כדי למכור צעצועים לילדים שלנו”.

      “עם זאת, התוצר הגולמי אינו מחשב את בריאות ילדינו, את איכות החינוך שלהם, או את שמחתם בעת שהם משחקים. הוא אינו כולל את יופייה של השירה או את חוסנם של הנישואים שלנו, את תבונת הויכוח הציבורי או את יושרם של נבחרי הציבור. הוא אינו מודד את הפיקחות או האומץ שלנו, ולא את חוכמתנו או כושר הלמידה שלנו, וגם לא את מידת החמלה שלנו או את המסירות לארצנו”.

       

      Robert F. Kennedy challenges Gross

      http://www.youtube.com/watch?v=Ep4DWx1--sY

      Going beyond GDP

      http://www.youtube.com/watch?v=QUaJMNtW6GA

      Joseph Stiglitz - Problems with GDP as an Economic Barometer
       
       

      סרקוזי מציג: מדד חדש לצמיחה

      נשיא צרפת קיבל לידיו את המלצותיה של ועדה בראשות הכלכלנים זוכי פרס נובל ג'וזף שטיגליץ ואמרטיה סן, ואמר כי המדינה תבצע התאמות של תיבת הכלים הסטטיסטית שלה ותכלול מדדים של אושר ורווחה במדדי הצמיחה הכלכלית.

       



      http://heschel.org.il/thinkdo/node/25

      אם התמ"ג עולה, למה אמריקה (ארה"ב ) יורדת? / קליפורד קוב, טד הלסטאד וג'ונתן ראו

      קובץ מצורף
      אם התמג עולה למה אמריקה יורדת.doc

        26/10/09 23:10:

      צטט: sersim 2009-10-26 21:07:46

      תודה על פוסט מצויין.

      רק עם קביעה אחת אני לא מסכימה, והיא שסוציאל דמוקרטיה היא הפתרון.

      הן הניאו-ליבריזם והן הסוציאל-דמוקרטים דוגלים במודל כלכלי תלוי צמיחה. שני המחנות מאמינים שיש להגדיל את ה"עוגה" ללא סוף. ההבדל ביניהם מסתכם בדרך הרצויה לחלק אותה, אלה אומרים "תנו ליד הנעלמה לעשות את העבודה" ואלה אומרים "המדינה צריכה להתערב כדי לאזן את אי השוויון".

      למרבה הצער, במערכת הפוליטית הנוכחית, אין כוח פוליטי שמייצג את העמדה, לפיה יש לשנות את המודל הכלכלי מן השורש. 

       

       

      את צודקת.

      לא רציתי לסבך ולהאריך עוד יותר מעבר לה שכבר עשיתי בטור, ולכן, באופן פשטני ולא-לגמרי-מדוייק, קראתי לאלטרנטיבה "סוציאל דמוקרטיה". בפועל, השם המדוייק יותר - לפחות לצד הסביבתי של הסיפור - הוא כלכלה אקולוגית. מה שכן, נראה שסוציאל דמוקרטיה הרבה יותר קשובה לעקרונות הכלכלה האקולוגית, ויש סיכוי שהם יתממשו במסגרתה. זאת, בניגוד לניאו ליברליזם, שמשרת השקפת עולם הפוכה לחלוטין.

        26/10/09 21:07:

      תודה על פוסט מצויין.

      רק עם קביעה אחת אני לא מסכימה, והיא שסוציאל דמוקרטיה היא הפתרון.

      הן הניאו-ליבריזם והן הסוציאל-דמוקרטים דוגלים במודל כלכלי תלוי צמיחה. שני המחנות מאמינים שיש להגדיל את ה"עוגה" ללא סוף. ההבדל ביניהם מסתכם בדרך הרצויה לחלק אותה, אלה אומרים "תנו ליד הנעלמה לעשות את העבודה" ואלה אומרים "המדינה צריכה להתערב כדי לאזן את אי השוויון".

      למרבה הצער, במערכת הפוליטית הנוכחית, אין כוח פוליטי שמייצג את העמדה, לפיה יש לשנות את המודל הכלכלי מן השורש. 

       

        26/10/09 20:51:
        26/10/09 18:51:

      תודה רבה

      אכן חומר למחשבה

        26/10/09 16:46:

      תודה רבה על הטור המצויין

      בקרו באתר החדש