הבית, לפעמים הוא מפלט ולפעמים כלא ואני אני והבית ביתי.
בבוקר לפני העבודה, שעות מתוקות של שקט, של כתיבה ומוסיקה. משלימה זמן לשיחות והבית כולו שלי ואני מכירה בו כל פינה, איפה מוצל ומאוורר ואפשר לקרא ספר בנחת על פוף רך, היכן מסתתרות ההפתעות במקרר... הבית הוא מפלט מההמולה, מהרעש, מאי ההבנות, מסרבול של תקשורת בינאישית, מרצון להראות מי שאני לא כרגע, לחייך כשבא לי לבכות. אני בבועה שלי, מרוכזת בכתיבה, הרגשות מתרגמים למילים ברצף הרמוני, שלם. בבוקר שכזה אני שמחה, אני מבשלת ורוקדת במטבח, אני מתאפרת מול המראה באמבטיה ויוצאת אל העולם כמו בועת סבון מבריקה ונוצצת, מרשימה ונוטה להתפוצץ.
ובערב, אחרי שעות של האזנה לחולי ברמות שונות ונסיון שחוק להועיל לאנשים לחזור לחברה, אני חוזרת הביתה, אל סלון שבובות מסודרות בו בשורות ובינהן כדורים קופצים, מגדלי קוביות, ציורים בצבעי מים תלויים לייבוש, ערוץ הילדים בקולי קולות ו...כיסא, פסנתר, פסנתרן (כמו בשיר...) אני יושבת רגע נוסף בפיאסטה הנושנה שלי, שומעת מהקומה הראשונה את כל מה שאראה בעוד מספר דקות ומתחשק לי לשלב להילוך אחורי (97 גיר רגיל) ולברוח.
ואני אני והבית ביתי. |
Dolce Vita
בתגובה על אז הוא עף
תגובות (30)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
צרפתי, את יודעת...
וגם נושך
ידעתי, כי כתבת לי באחת התגובות הקודמות, אבל לא מכירה. אני אמורה לזכור?
שרון, הידעת?
לומפומפיר הוא חברי הטוב ביותר, עוד מחולון.
אבל הוא עדיין גר בחולון, אז אני משתדל להצניע,
את יודעת...
תודה לומפומפיר יקר....
לחיי הפאנצ'ים המטלטלים (-:
אני קורא את הפוסט וחושב לעצמי,
"ביתי הוא מבצרי - איזה יופי היא מתארת את זה",
והסוף מגיע, ועמו הפאנץ' המטלטל,
ובום. מה זה אומר?
אין לי תשובה.
אני רק יודע שאני אוהב פוסטים שגורמים לי לחשוב,
ושלך "עשה את העבודה" מעולה מבחינתי.
תודה על תגובתך וכוכבך (-:
אני בעלת נטיה למצבי רוח שונים ומשתנים ומכך כל השאר...
שמחה שעבורך זה בעיקר, שרון
כן, גם וגם, אבל בשבילי הוא בעיקר מפלט, מוגן, חיובי
לצערי זה גם אומר שעוד כמה שנים יעברו, את יודעת, זה הולך ביחד...
שמחה שעוררתי הזדהות (-:שרון
אויש כמה שזה מוכר....... אני רוצה כבר להיות סבתא חחחחחחחחחחחחח
צודק...
ועוד השניים החמודים לא מקבלים את נתח הבוקר, כך שבערב הם רעבים לבית....
ולפעמים זה כך ולפעמים אחרת. תודה, הלך חביב שכמוך (-:
בבוקר הבית ביתך בלבד, בערב הוא של כולם. ולפעמים זה יותר ממה שמתחשק להכיל.
אבל רק לפעמים.
תודה גבי שבאת לבקר...
יחסית, אני לא נקשרת לחפצים, אבל במקרה שלה....המוסכניק כבר התייאש! בביקורינו האחרון שם הוא בישר לי שבזאת הוא סיים את מאמציו ויותר לא יוכל לעזור, נפרדנו בידידות /-:
אצלי האוטו הוא חלל קטן ובטוח (-: מקום לשיחות נפש עם עצמי, סיכומים, החלטות....ובדר"כ אני נוסעת לבד, כך שיש שם את הבלגן שלי עם המוסיקה ובכלל..
הפיאסטה חסרת ניסיון, היא אצלי מהניילונים! הפז'ו שלך נשמע לי שובב לא קטן (-:
הדימוי של הבועת סבון...וואלה - עשית לי את זה !
פיאסטה97 היה האוטו הראשון שלי, כמעט זלגה לה דמעה כשנפרדתי ממנה, נקשרים לכזה אוטו...
שתלך הפיאסטה עם הפג'ו להזדיין...
ונראה מה יצא :)
מטמינה , נכון.
אבל בכל זאת הן מסתתרות!
ותודה בני (-:היכן מסתתרות ההפתעות במקרר...
את היא המטמינה אותן, את ההפתעות,
רק כדי לשוב מאוחר יותר ולמוצאן...
אפרוריות יום יומית כתבת כל כך יפה!
בני
ממשמרת א למשמרת ב (-:
שמחה לראות אותך במבקריי, שרון
נכון, ומה שמדהים אותי זה שבכל פעם זה אותו הבית, והוא לא באמת ישות חיה (-: אך התיחסותי אליו שונה לחלוטין, עד כדי כך, שהוא נראה שונה.
מוכר לי מאוד הרגע של החזרה הביתה אל כל הבלאגן שיצרו הילדים ולרצות לברוח
בוקר נפלא ורגוע (:
וכשאתה אומר את זה,
זה באמת נראה פנטסטי לרגע....
אחחח... כמה שהריאליזם יכול להיות פנטסטי.
אצלי זה מקרה הפוך! השלדה מרימת משקולות והמנוע דמיקולו...
אולי נעשה שילוב!
(למכירה לכל המרבה במחיר)
הבית ביתי
ואני כזו היום...
תודה שבאת (-:
לא. פג'ו 205 מעאפנה
מה שמצחיק במכוניות האלו זה שהן בנויות מלגו.
הכל מתפרק מסביב, אבל המנוע תותח.
ויום אחד אני אמצא את עצמי נוסעת רק עם מנוע-הגה-גלגלים ושומדבר חוץ מזה.
(ואני חריפה)
גם אצלך פיאסטה? (יוטה?)
חריף
(אני קצרה היום :)