"אני לא מאמינה, אבל זה הולך לקרות עוד שבועיים. יום הולדת שלושים ו…", אמרתי לאימי אהובתי בעת ביקורי בביתה החיפאי ומייד אחרי ה.."ו..", השתתקתי כניצבת בסרט אילם.

 "עזבי מתוקה שלי, תמיד תהיי הילדה הקטנה והפישרית הזאת. לא משנה הגיל, תמיד תישארי שרונילה הקטנה שלי ".

אחח אמא אמא. אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא ובייחוד אימי המרוקאית-לייט, החכמה, היפה, האלגנטית, האינטליגנטית, טובת הלב, הנשמה הענקית. כן, אני אוהבת אותך אמא שלי יותר מכל דבר אחר בעולם הזה.

להיות אמא בימים בהם אימי גידלה אותי, לא היו פשוטים במיוחד.

זה לא שאני ילידת אמצע מלחמת העולם השנייה, ולא- לא עשיתי קורס פרטיזנים למתקדמים. בסך הכל, שנות השבעים היו תחילת דרכי כביצית מן השורה הראשונה. אמא אמרה לי שכבר בהיותי ביצית הייתי מוזיקלית במיוחד. טוב, בסדר אמא. בטח נגנת במשולש פעם ביום מעל הבטן.

הרי לא היו אז קלטות וידאו, דיסקים או בייבי מוצארט וסימפונט הקטקטים. הו, לא היה כלום.

לא היו אז גם טיטולים ,אלא חיתולי בד שאהבו כל כך את מכונת הכביסה וזה היה נורא. סיוט.

היום, הכל קל יותר, ברור יותר, מתקדם בטירוף ועם זאת-עטור מבחר עצום של מוצרים, פריטים, אפשרויות, הזדמנויות, שכלולים, המצאות ופטנטים. היום, להיות אמא מתמקד בהתפתחות הילד, לא בהתפתחות תהליכי מכונת הכביסה לעבר הסחיטה האלוהית. הכל אחר, נפלא ומכוון לטובת האם, האב, הילדים, המשפחה.

לכן, החליטו לערוך את תערוכת בייבי לנד, תערוכה נפלאה שאני ממליצה עליה בחום, והלוואי ויכולתי להעניק את ההזדמנות הזאת ללכת לשם- לאימי, לפני שלושים ו... שנים. היא הייתה נהנית מכל שניה, אני בטוחה.

אז בתאריכים 27-29 לאוקטובר, תגיעו לשם. הורים עתידיים, הורים טריים או הורים בשלים ו"עובדים".

יהיו שם כל העולמות למען הילדים שלכם. זה חשוב להתעדכן, רצוי להתרענן ועושה רושם שכל אחד ייצא משם עם צידה טובה של רעיונות להמשך מסע ההורות.

אני אהיה שם.

ניפגש.