
לפעמים בא לי לחיות בשוויץ , בין ההרים כמו היידי.לחיות בכפר קטן , מוקף בהרים גבוהים, שלג נערם בחוץ.חם בפנים .פגישות אקראיות ברחוב הקפוא, מפגשים בבית קפה ,על כוס שוקו ערבי שירה והגות , סריגת צעיף , הליכה לקולנוע , צפייה בסרט חדש.ככה לחיות בשקט ולמות משעמום. כי פה בארץ , הכול כבר יותר מדיי!! יותר מדיי דעות , יותר מדיי, כעסים , יותר מדיי שנאה, יותר מדיי ריבים.יותר מדי אנשים רוצים את הארץ שלי, יותר מדיי עמים מסביבי רוצים להכחידאותי , את הרעיון של מדינת ישראל עצמאית .יותר מדיי הרוגים , ממלחמות, תאונות , מעשי טרור, מחלות.יותר מדי כאב, יותר מדי יתומים , יותר מדי מכל דבר. אני כבר עייפה. עייפה מהמילים , שנכתבות , שנאמרות.עייפה מלקרוא ולגלות , שנאה בכל מקום , אצבע מאשימה אשר מופנת אליי.דו"חות התנהגות ,"אבחונים שלא קשורים למציאות".עייפה מהרדיפה , עייפה מצדקנות , הצטדקות , מהצורך להסביר. אז אני יוצאת לחופשה בת שעתיים , כי מה לעשות , זו המציאות אין לי ארץ אחרת ואני לא מחליפה אותה באף אחת אחרת. |
ה ד ר ק ו ן
בתגובה על לפעמים
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ניר יקירי - אנחנו כל הזמן ממולכדים תרתי בחזקת 2 משמע.
ואולי בכדי שנדע שאנו אוהבים אנחנו צריכים לצאת ולהסתכל קצת מרחוק -
לקבל פורפורצייה על החיים - יהיה מי שישאר רחוק ויהיה מי שיחזור , שמזכיר לי
מתי אתה חוזר?? אם בכלל?? בכל אופן כל אחד מכן הוא שגריר שלנו בעולם העויין .
שעה אתה מסביר למה אסור ליפול למלכודת ובסוף גם אתה נופל ?
נכון.
גמאני בחיים לא יורד מהארץ !!!!!!!!!!!
:)
אני אשיב לך במקום פריצת דיסק - פוקי.
אירופה סטינקס. כן - לא נוהג להשתמש במילים קשות אבל זה מתאר טוב את המצב.
הכל כל כך טוב שרע.
ניקח דבר אחד לדוגמה. הנוער ולמה הוא נולד.
נולד לאין תיקווה. אין למה לקוות. אין לצפות לשינוי. אין חשיבה, אין שימחה וגם אין עצב.
מצב ציפה. מכשירים לשימוש הממסד. מכשירים להזין את הכלכלה ע"י צריכה, צריכה, צריכה. בית לקייץ בית לחורף. מכונית לקייץ מכונית לחורף. אין מה לעשות הן בבית הקייץ והן בבית החורף. לא נוסע לשום מקום הן במכונית הקייץ והן במכונית החורף. יש גם אופנוע וטרקטורון שלג. גם איתם הוא נוסע לשום מקום.
כלום לעשות. להאמין למדיה הבהמית המשקרת, המטמטמת, לא לבקר, לא לחשוב.
אף פעם לא לחו"ל. (באופן יחסי מעטים נוסעים).
גברים וילדים צובעים שיער וגבות וריסים. עגילים וקעקוע, שרשראות שלא קושרות דבר, ושתיה שתיה שתיה. אה - וגם שתיה.
ישראלית פנתה אלי שאעזור לה ולילדתה להסתדר כאן.
אמרתי לה - הצילי את ילדתך - תני לה תיקווה בחיים, חיזרי מייד לישראל. שמח שעשתה.
ובאשר לי? - כן, ממש חוצפה. הישראליות כל כך עמוקה בי ובחברתי/אשתי שגם שפע מגעיל כזה לא מצליח להזיק לנו.
קיבלנו הצעה שאי אפשר לסרב לה - חווה בפחות מ- 10,000$. אז מה - לא ניקח?
ע"ס מה את אומרת זאת .??? אנחנו בקושי מכירות !!
זה סוג של טיזינג?? נא פרטי בבקשה!!
משום ה נראה לי שלאחר שהיה קצרה בשוויץ, אנשים כמוך ימצאו מהר מאוד סיבות להכניס לשם את הישראליות, לארגן איזו מחאה ברחוב ולשרוף כמה צמיגים ברחובות. אני טועה?
בתור אחת שחיה בשוויץ חצי שנה זאת ארץ מדהימה כיף גדול
את ארצנו לא נחליף אבל מותר שעתיים לברוח בתור תחליף:)
האמת היא שבחיים לא הייתי בשוויץ , היא פשוט נשמעת לי מקום משעמם פחד!!
אם הייתי חושבת לעזוב , מן הסתם זה היה לשנה שנתיים , עם הילדות שלי.
הייתי רוצה לחיות איתן שנה באיים בתיאלנד או בגואה בהודו ושנה בראג'סטן.
שם אתה חוזר אלפי שנים אחורה, לסיפורי אלף לילה ולילה ומתאים לי קצת לחלום....
לפעמים זה קורה גם לי.
אני מתבדח : ישראל המולדת ההיסטורית, ואילו שוויץ המולדת הרוחנית...
יש בבדיחה קורטוב של אמת. ועדיין, אם אוכל, אשאר בישראל.
אהלן אורלי,
כל כך מסכימה!
כתבתי בספרי "זו ארץ זבת חלב וקש, נותר רק העוקץ אין זכר לדבש"
ואיזה חדשות- עצבים!! לא רואה יותר חדשות!!
ואיזו מדינה- אנשים מדהימים אחד אחד
אבל כל כך לא מגובשים...
אני חושבת שהמדינה חייבת להגיש אותנו לטסט באזרחות טובה. זה אפשרי
בכל אופן בארצות הברית כולם אצל השרינק שלהם, לא יזיק גם לנו לקבל תקציב חודשי לדברים מסוג זה!
וגם בזה לא עמדתי ))-:
זה מה שקורה למכורים ....
יקיריי , אכן מדינת ישראל היא המדינה הכי מענינית בעולם,
אקשן כל יום וכל היום.
מעייף קצת , אבל לא מחליפה אותה באף מדינה אחרת.
והאמינו לי הסתובבתי לא מעט בעולם ,במקומות אקזוטיים , שהספיק לי להיות בהם חודש - חצי שנה וזהו
נגמר.
כי להיות ישראלי, זה משהו שעובר בדם, החיים הדינאמיים ,הכאוס , הדאגות היומיומיות ,
הם חלק מאיתנו.
נפלא.
שיעור ההתאבדויות בשוויץ הוא מהגבוהים בעולם.
אז בואי נשאר כאן עם הצעקות, והדאגות
וכפי שאומרת חתימתי :
"אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת".