לא יכול לראות כבר את הבייגל הזה. לא סובל אותו. בייגל, כל הזמן בייגל. מה יש להם לאמריקאים האלה מבייגל. אי אפשר אפילו לשים חומוס בפנים. הכל נופל. יש חור באמצע ותמיד זה בא עם גבינה למריחה או חמאה. לפעמים יש סלט ביצים, או סלט טונה, או סלט של דג לבן על הבוקר... אולי אקים עמותה נגד הבייגל. סתם מחשבה. אני מתעורר בבוקר, על השולחן, בייגל. מגיע לעבודה, בייגל. בחנויות, בייגל. בתחנת רכבת, בייגל. אז הכי אני אוהב את יום ראשון בבוקר, כולם בבית, ישנים. אני מתעורר מוקדם, הולך בשקט למטבח, מעלים את הבייגל ומכין שקשוקה טובה עם הרבה בצל ושמן זית. כן, אני אוהב לבשל, הכל. גבר בעידן המודרני שאוהב לבשל. אני מרגיש שבישול זה דבר יצירתי מדהים. הריח, המראה, הטעם... אני אוהב לעשות הרבה נסיונות, לא תמיד הם מוצלחים, אבל אני מאושר כשאני מבשל, ולרוב אני מבשל עם מוסיקה ברקע. שירים בעברית, נוסטלגיה.

אני חותך את העגבניות ושם אותן על הבצל, תבלינים אני שם למכביר, אח"כ את הביצים. איזה ריח, אני מתחיל בשקט לסדר את השולחן, שם פיתות, חומוס, חצילים, ונותן לשקשוקה להתבשל לאט. הילדים מתעוררים לריח התבשיל, איזה כייף, איזה אושר.

מה זה הריח הזה, אבא?

אפשר לטעום?

אני מת מרעב...

זה כמו שאכלנו ביפו

אפילו יותר טוב

יש עוד פיתות?

אבא, אתה יכול להכין עוד?

ואני מתרוצץ מסביבם ומכין בכייף עוד, כמה שהם רק רוצים.

תודה אבא, תודה

אני רואה את החיוך, אל תדאגו, אני גם אעשה את הכלים, שיהיה לכם יום מקסים

האישה שאיתי קמה מתנומת הלילה

בוקר טוב 

בוקר טוב, הילדים חיסלו הכל, אבל אני תמיד יכול להכין עוד

לא נורא, אני אוכל דגנים או אולי בייגל, אתה יכול להביא לי בייגל, בבקשה?

לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא................................................