קמתי היום הפוכה. לא, לא עם הראש בכיוון הרגליים. 

הפוכה, עם כאב ראש, חולשה מטורפת, אחרי נדודי-שינה קלים ורצון להמשיך להיות במיטה המפנקת כמה שיותר. אז המשכתי לי, עד שתים-עשרה בצהריים.

בשעה שתים-עשרה וחצי קמתי מהסדין הענוג, כי הייתי חייבת לסיים לכתוב ברכה לאחת הלקוחות שלי. הבטחתי לה עד שעה שלוש שהיא אצלה, ואכן בשתיים וחצי היא כבר נשלחה כחול על גבי מייל מבורך. כן, אני עומדת במילים שלי, בעיקר כשזה קשור ללקוחות שלי, לכתיבה שלי ולכלכלתי הצנועה.

כתיבת הברכה, שהפעם נעשתה ארוכה יותר עקב מצב גופני בלתי כשיר לחיבור בין מוחי לשמחות והילולות, הסתיימה לה, ואנוכי שבתי אל מפתן הקודש שלי. מיטת החלומות של שרונה. טראאאם.

חיוך עטוף בכאב ראש ניבט על פניי, דגדוגי מזגן קרירים בכפות רגליי, והנה אני אוטוטו מתחילה את החלום הראשון של שנת הצהריים ואז..הו מאמא, על הצג צלצול מ "הגדולה מכולן".  אמא.

כשמה כן היא. 

"מה שלומך, ממי?".

"לא כל-כך מרגישה טוב האמת".

-"מה??????????, מה קרה שרוני?".

"לא יודעת, כאב ראש מטורף, חולשה פראית ורצון להמשיך לישון עד סילבסטר 2010".

-" אוי, מותק שלי", היא עונה, נטולת התייחסות להגיגיה ההזויים של ביתה. היא כבר התרגלה אליהם.

"טוב אמא, זה יעבור, אני בינתיים נחה"..

-" תגידי, זה בחור? מישהו שאני מכירה? מי עצבן אותך?".

"אמא, איזה בחור? מה בחור? מה זה בחור, תזכירי לי?"

-" אז למה את ככה מתוקה שלי?".

" קורה נו, זה יעבור".

-"קחי אקמול, לכי לרופא, תעשי משהו".

"אמא, את יודעת שאני אנטי רופאים ואנטי כדורים והכי בעד מיטה ותה צמחים שעלה 98 ₪, נכון?"

-"טוב, אז את בטח בהריון".

היא השתגעה. "מה אמא??".

-" נו, את בטח בהריון, זה ברור לי".

שתיקה, קצת יותר רועמת וכאב ראש שכאבו מתחזק יותר ויותר.

" אמא, את נורמלית? מה בהריון? נראה לך? ממי? איך אדע ממי? כי...אממ.. לא. נראה לך?"

-" ממי, את לא רוצה כבר ילד? ילדה? קטנה כזו עם צמות..".

"אמא!!!!!!! די, נו. אנ'לא בהריון. די עם זה. אני גם במח.."

-" נו אז מה. גם כשבמח.. אפשר להיכנס להריון..", עונה לי וחיוך נשמע מבעד לנייד הקולני.

" אמא, אני לא. לא. לא בהריון. ואם כן... אז אני אעשה הפלה".

-" למה מתוקה שלי? לא בא לך להיות אמא?"

"אמא. אמא. אמא. די. די. די כבר. רק בשביל השקט הנפשי שלך, אעשה בדיקה, טוב? ורק תדעי שאני ממש אבל ממש לא בהריון. אני בטוחה בכך".

אחרי חצי שעה של שיחה הורמונלית, אני נפרדת ממנה לשלום.

כאב הראש חזק יותר, הבחילות מתעצמות גם הן וידיי אוחזות בבטני, שגם ככה עגולה, וממששות את חלקה התחתון כיולדת לחוצה לפני צירים.

מחשבה עולה בי. לשנות את שם אימי בנייד מ"הגדולה מכולן" ל"הסבתא הגדולה מכולן", אבל אני מחליטה לא לשנות.

אחרי הבדיקה, כבר אדע אם כן או לא...

רק בשבילה.