| אגדות אורבניות קשות לעיכול חלק ראשון והפעם אוכל ושתייה בלבד
זה לא מהיום, זה החל כבר בשנות החמישים המוקדמות, כשפרצה המדינה ויחד איתה לחקלאים היו זרעים של כרוב. הכול גידלו כרוב. קל היה לגדל כרוב. רק שצריך היה למכור את זה. הכרוב הבשיל נקטף ואוחסן במחסנים בהם תסס בחום הקופח. עלתה זעקת החקלאים, חייבים למכור את הכרוב. הכרוב, המלאך, נמצא בדמותו של שר האספקה והקיצוב דב יוסף, שצרח מעל גלי האתר הצעירים בווייש המתגלגלת שלו: "אזווחי ישוואל תאכלו כוווב, כוווב זה בוויא בשבילכם". הייתה זו יריית הפתיחה של מסע שיווקי בלתי נדלה של מכירת רעיונות קולינאריים חסרי כל בסיס או אמת.
השוס השני היה דג פילה טהור דג מתוצרת פרי אונור. שנים שאמהות ישראל סברו, בטעות, שיש דג כזה שסוגו פילה, ששמו פילה. שנים שהדג הבלתי אכיל הזה מכר כמויות בארץ. זה היה הדג היחיד שהגיע אל מי שלא היה לו קשר ישיר לדייגים. בגלל הדג הנורא הזה המונים נמנעו שנים הרבה מלהכניס דג כלשהו לפיהם.
השוס השלישי היה לנו, לילדים, שמן דגים. והורינו, רחמנא ליצלן, פיתו ושיחדו אותנו לבלוע את הגועל נפש הזה בתמורה למטבע קשה שהונח אחר כבוד בקופת חסכון, ששימשה, איך לא? לרכישת בקבוק חדש של שמן דגים. איחס.
הברקה שלא ניתן לזלזל בה הייתה תפוזי ג'אפפה הטעימים בעולם. אין מקום שלא מעריצים את התפוז שלנו. רק מה לעשות שבוולנסיה יש תפוזים עסיסיים וטעימים יותר. אל נא תעקור נטוע. היום משווקים ברחבי העולם תפוזי ג'אפפה שגדלו על עצים בדרום אפריקה, ומזכים את מגדלי התפוזים הוירטואליים מישראל בעמלת שימוש במותג. קטע על ג'פפה שמגודל בדרום אפריקה בכלל
היה לנו 'עגל-רך', דמות פיקטיבית של מכירת בשר בקר ישראלי ולא מצטיין שהיה צריך לשווק. אמהות נכנסו למכולת ובקשו עגל רך. לאחר שעות ארוכות של בישול נותר הבשר קשה כמו אבן. ואגב, מעולם לא נתקלתי במישהו שנכנס לאטליז וביקש בשר קשה.
הגדולה בהברקות היא 'הפרגיות'. האמת היא שפרגית היא תרנגולת צעירה יפה ולא שמנה. האמת היא שכל מה שאתם מקבלים במסעדות ו/או בסופרמרקטים תחת השם פרגית הוא לא אחר מהבשר העוטף את שוק התרנגולת, הלא הוא ה"פולקע" המוכר והחביב של תרנגולת.
כזב נוסף ונודע הוא שווארמה נקבה. אין על היצירתיות של מגדלי ההודים ולא בדלהי. מה לי נפקא מינה נקבה או זכר, מי זכר מה הוא קנה לקודשו?
הפרגיות לא הייתה ההברקה הראשונה של מועצת הלול, היה גם ה'ברבר'.
עוד אגדת עם חסרת שחר או פשר הייתה סביב הבירה של "אלימלך". היו שנשבעו וידעו לספר שבמפעלי הייצור של גולדסטאר מכניסים לכל חבית בירה שמיוצרת אל המסעדה של אלימלך כוסית ברנדי מדיצינאל, שמשפרת את איכותה ושומרת על טעם אקסקלוסיבי. בולשיט. גם אצל אדון מתי שני בלוקים משם הייתה ועודנה בירה נפלאה, בלי האגדות. דיון על מקומות מומלצים של בירה מחבית
מים מינרלים ממעניינות הישועה אי שם בגולן, שעברו סינון, חיטוי ועוד. סוג של שקר כלשהו שעומד למבחן בתביעה ייצוגית בבית המשפט.
רק ליהודים יש אבקת מרק עוף פרווה. שימו לב, מרק עוף נטול עוף. אוף איזה קטע.
מרכיבי אבקת מרק בטעם עוף פרווה. להפתעתנו - אין עוף!
לאחרונה גילו לנו אורלי וילנאי וגיא מרוז שהבשר הקפוא מכיל לכל הפחות 10% מים. כמובן שבגין המים אנחנו משלמים תעריף בשרי. דומה שאין לדמיון גבולות. אגב, מומלץ לדתיים לא לשתות שש שעות אחרי צריכת מוצרי חלב. מפצח הבולשיטים של אורלי וגיא בע"מ כמה מים נכנסים לבשר בישראל?
"תנו לגבר גולדסטאר", שוס משנות הששים. אם הבירה אכן טובה, מדוע להסתיר אותה מנשים שאוהבות בירה. אם הבירה אינה טובה, זו כנראה מזימה של קופירייטרית פמיניסטית ששלחה אותנו לנהות אחר הקצף המשכר והמשקר.
וגם דור הג'ינס שותה קווינס, הברקה פרסומית עם מוצר שנטש את המדפים לאחר שנתיים תמימות.
מסופר על איש אחד מזיע שנכנס לקיוסק ביום חם, מזמין קינלי ואין הוא שותה אותו. המוכר, נדהם, שואל אותו מדוע אין הוא שותה, והלקוח המזיע עונה לו :"עם קינלי - כייף להיות צמא".
זהו על קצה המזלג, אין לנו ספק שלכם תהיינה דוגמאות מוצלחות לא פחות ואתם מוזמנים להוסיפן כאן אצלנו. כבר מראש אנחנו שולחים לכם ברכה, כל המוסיף - הרי זה משובח, וגם, אל תירה עבדי יעקב, גם אם זה פורץ או גנב רכב כי השופטים בישראל נפלו על הראש.
|
