Life in Paquistan
ליווי המעבר שלי מארץ הקודש לארץ השוקולד והגבינות ולאו\"ם,
בליווי חפירתי הטרחנית על מוסיקה, כמו תמיד :)
פוסטים פופולאריים
-
ג'ון לנון, 2011 והמהפכה שלא קרתה
11/11/11 | 1052 צפיות
-
הרהורים בעקבות Stereophonics - Innocent
29/10/09 | 621 צפיות
-
The Wackness
4/2/09 | 800 צפיות
-
עשרה דברים שלא ידעתם על הדירה החדשה של ראסטי
3/12/09 | 860 צפיות
-
סינגל ונון-סינגלס
6/10/09 | 611 צפיות
-
נחיתה
15/11/09 | 731 צפיות
פוסטים אחרונים
- סיכום השנה המוסיקלית 2013 19/12/13
- סיכום השנה המוסיקלית 2011 14/12/11
- המקרה המוזר של האח אח 22/11/11
- ג'ון לנון, 2011 והמהפכה שלא קרתה 11/11/11
- ביונסה - שולטות בעולם (בנות) 10/6/11
- נצחון האדם הפשוט (שמרוויח מיליוני דולרים כדי לשחק עם כדור) 28/4/11
אני רוצה להיות אני
בשכונה שגדלתי בה היינו משחקים משחקים של בנים: כדורגל, כדורסל, כל מיני משחקים שכללו בעיקר כדור טניס, קיר, וחוקים אמורפיים שהשתנו ממגרש למגרש...
הילדים הקטנים יותר היו משווים לעצמם דמות של גיבור-על זה או אחר במהלך משחקי תופסת, בהם עברו בקלות את מהירות האור וצדו בעוז את כל ה"רעים".
הגדולים יותר היו משחקים בכדור ומדמיינים לעצמם שהם מראדונה הפעלולן, מג'יק ג'ונסון האקרובטי או מישל פלאטיני עם השם האלגנטי שהוסיף לו הילה לא פחות זוהרת מיכולתו על המגרש.
אבל היו תמיד ילדים שסירבו לקחת חלק במשחק הזהויות הזה וכשאתה אמרת "בוא נשחק, אני אהיה מייקל ג'ורדן. מי אתה רוצה להיות?" ביטלו אותך ב"אני לא רוצה להיות אף אחד. אני אני".
כשהייתי צעיר קינאתי בילדים האלה על בטחונם העצמי הרב שגורם לכך שהם מרוצים לחלוטין ממי שהם ולא רואים טעם בהמרה של ההוויה הנפלאה להיות הם תמורת שעה קלה של בילוי בגופו של כוכב על זה או אחר. חשבתי שבגלל שאני אוהב כל כך לדמיין לרגע שאני מישהו אחר, משהו בי פגום.
כשבגרתי נזכרתי באותם ילדים וגיליתי מה עלה בגורלם של חלקם. הגעתי למסקנה שלא בטוח שההבדל היה נעוץ בכך שהיה להם בטחון עצמי גדול משלי. אבל בטוח היה, ועדיין יש להם, הרבה פחות דמיון. |
תגובות אחרונות
-
איה שדה
בתגובה על אני עם חניבעל לקטר לא מתווכח
-
איה שדה
בתגובה על באני2!
-
איה שדה
בתגובה על סיכום השנה המוסיקלית 2011
-
איה שדה
בתגובה על המקרה המוזר של האח אח
-
איה שדה
בתגובה על ג'ון לנון, 2011 והמהפכה שלא קרתה
-
אסצ'ילי ממליצה
בתגובה על חלקנו ננסי בוטווין, רובנו וולט ווייט, כולנו דון דרייפר
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה, בהחלט אשתדל :)
תודה מנומשת!
וגם אני מאחל את זה... לך, לי ולכולנו
כנפי הדימיון והחלומות, נושאים אותנו למחוזות
אין סופיים, בהויתנו, ומעשירים אישיותינו.
מאחלת לך, להמשיך להפליג במחוזות אלו,
עד אין סוף...
המנומשת.
ותודה שהגבת וכיכבת! :)
אכן דמיון זהו דבר חשוב מאד
תודה שסיפרת ושיתפת
כוכב *
תודה רבה!
זהו שלקח לי 30 שנה להבין את זה, אבל היי - הגעתי לשם בסוף!
תודה רבה :)