3  ילדים נהרגו בהתהפכות האוטובוס, הנהג כנראה אשם

תאונה קטלנית ביום האחרון ללימודים: אוטובוס של בית הספר האזורי "בית יצחק" התנגש בג'יפ צבאי בשרון. התוצאה: שלושה הרוגים ו-54 פצועים - רובם ילדים, בהם חמישה באורח קשה. ההרוגים: לוטם ודקל רוזנפלד, אחיות בנות 7 ו-10 ואביב כץ בן 12. שלושתם מבארותיים.

 30.6.2004

המחזות היו קשים, הרעש גדול.

אח"כ הראו לנו שוב איך נראות הסעות התלמידים

ואז באה הבשורה :

החל מ-1 בספטמבר 2006 חלה חובת התקנת חגורות בטיחות בכל האוטובוסים משנת ייצור 1995 המשמשים להסעות תלמידים. יש לחגור חגורות בטיחות בכל נסיעה, בדרכים עירוניות ובינעירוניות כאחד. חובת החגירה חלה רק על אוטובוסים המסיעים תלמידים ולא על הסעות מבוגרים.

כאן מתחילה הקומבינה,

שימו לב.

התקנה אינה חלה על ילדים שנוסעים בבוקר לביה"ס בקו עירוני רגיל כמו של "דן" או "אגד". אוטובוס עירוני אינו מיועד להסעת תלמידים אלא לכלל הציבור, והתלמידים המשתמשים בו מצטרפים לתחבורה הציבורית הכללית.

נשמע הגיוני, הרי באוטובוסים הרגילים בעיר אין חגורות, והנוסעים בשעות העומס עומדים ולא יושבים.

את החובה להתקנת חגורות בטיחות בהסעות ילדים התקין משרד התחבורה - הגיוני.

על הסעות התלמידים לבתי הספר אחראי משרד החינוך - במטרה ליישם את חוק חינוך חובה עבור ילדים אשר אין בי"ס במקום מגוריהם או שמקום מגוריהם נמצא רחוק מביה"ס (עפ"י אמות מידה שנקבעו - 2 ק"מ לילדים מגן חובה עד כיתה ד', 3 ק"מ לתלמידים מכיתה ה' ומעלה).

משרד החינוך משתתף בעלות ההסעות.

ארגון ההסעות חל על הרשות המקומית.

והנה הדרך להתחמק מהתקנת חגורות בטיחות עבור הילדים בהסעות:

זוכרים החובה אינה חלה על תחבורה ציבורית.

אז הנה משרד החינוך בסעיף 1.7 (ג) של חוזר המנכ"ל מציין מפורשות כי "על הרשות המקומית למצות את אפשרויות ביצוע ההסעה בתחבורה ציבורית, גם אם הדבר מחייב שינוי בשעת פתיחת הלימודים."

הסעיף ממשיך "רק במיקרים בהם אין מענה להסעה בקווי תחבורה ציבורית יהיה אפשר לבצע הסעות בתחבורה מאורגנת..."

תחבורה ציבורית יכולה להיות רק ע"י חברה אשר קיבלה לכך אישור ממשרד התחבורה.

אלה החברות הקיימות בישראל:

בארץ פועלות 6 חברות ותיקות – אגד, דן, ג'י-בי טורס, נסיעות ותיירות נצרת, שירותי אוטובוסים מאוחדים שא"מ, נצרת וחבל אילות – ועוד 9 חברות שזכו במכרזי משרד התחבורה להסעת נוסעים באזורים שונים בארץ:
 אגד – בכל הארץ.

כל מה שנשאר לאמר זה