לא הבנתי הרבה בכדורסל לפני שהכרתי את עומר, וממש לא כאב לי. אבל אחרי כמה שנים עם אוהד מושבע (זן נכחד) של קבוצה אזוטרית (כך חשבתי.. עם הזמן הם עלו בדירוג ועכשיו רבים מכירים ומכבדים את “בני השרון”) אין ברירה. הצטרפתי למשחק אחד ב"נוקיה", שם הם ניצחו את מכבי (הבאתי את המזל, אין פה ספק. והטבעתי את האמרה 'מאחורי כל אוהד שרוף יושבת חברה משועממת שמתה כבר ללכת הביתה'). אחרי כשנה הצטרפתי למשחק נוסף באולם ברעננה ובני השרון הפסידו (טוב, גם ליכולות שלי יש תאריך תפוגה). מאז עברו הרבה ערבים בהם מצאתי את הסלון עמוס בחורים שאני לא מכירה (ומדי פעם גם עומר לא הכיר..), עמוס גרעינים שחורים ומלא רעש. זה לא עבד טוב בתקופות מבחנים. בתקופות אחרות פשוט חזרתי על צעדי והתרחקתי מהבית עד שהצעקות נרגעו ושקט כיסה את הרחוב. השיא מבחינתי היה ביומולדת 30 שניסיתי להפיק לבחור איזו הפתעה. דמיינתי איך כל שחקני הקבוצה האהובה שלו רצים אתו על המגרש והוא קולע שלשות.די מהר הבהירו לי שאף שחקן לא נמצא בארץ בחודשי הקיץ (ככה זה עם שחקנים זרים). אבל אני לא מוותרת בקלות ונטפלתי לשני השחקנים היחידים שלא חצו את נתב"ג בקיץ ולא הרפיתי. זה בסוף עבד. מאיר טפירו, קפטן הקבוצה ד'אז וארז כץ ניאותו להגיע לחגיגת היומולדת. נכון, הם הופתעו שלא מדובר בילד בן 13 ושהוא בריא ואיתן, וגם הוא הופתע מהמעמד ההזוי. אבל הם היו על הכיפאק והחליפו חוויות וסטטיסטיקות מהעונה החולפת. אתמול כל הסיפור הזה של הספורט והכדורסל עלה מדרגה. עומר מימש את החלום עליו הוא מפנטז כבר הרבה זמן והעלה את אתר "הבלטה" לאוויר. פוסט ראשון באתר שלו. אפילו אני צחקתי. וזה הרבה כשמדובר בכדורסל. אתם מאוד מוזמנים להיכנס ולעקוב אחרי ההתפתחויות. כמו שאני מכירה את עומר- לאתר הזה יש עתיד ורוד (או צבע אחר שהולם כדורסל). http://www.habalata.co.il/ |