במאה הזאת

השעון  לא מתקתק, המטלפן לא מחייג, הסנדלר לא מתקן עקבים והשלטון לא מתקן עוולות. אין יותר קרבורטורים - רק הזרקת דלק; אין יותר תיקון "רכבות" בגרבי הנשים, מה שנקרע לא מתקנים, פשוט זורקים. אומרים שבאמריקה יש אנשים שכשהמאפרה באוטו שלהם מתמלאת בבדלי סיגריות, פשוט קונים אוטו חדש ולא מתאמצים לרוקן את המאפרה.

במאה הזאת

אין גרעינים באבטיח, אין תאי טלפון ברחובות, אין שוויון בקיבוצים כי הם נעלמו יחד עם השוויון ואין אידאולוגיה בפוליטיקה.

במאה הזאת

 העברית התעשרה בביטויים כגון: נשימה עצמונית, כישלון חלוץ, נבצרות מאונס, "מה שנקרא" לפני כל שם עצם, ו"כאילו" בין כל שלש מילים. שר בלי תיק הוא מעמד נדיר ומכובד, בית הבראה נקרא צימר, בית אבות נקרא אחוזה ובית בושת - היא הממשלה.

במאה הזאת

 השימוש בנייד דור שלישי, במחשב דור אינסופי וכל אבזרי האלף השלישי, אנחנו לומדים (לאט) מהנכדים.

במאה הזאת

כבר לא שותים גזוז, צוף, מיץ פז, טמפו ומי ברז אבל שוטים מנהיגים את המדינה שלנו וגם עוד כמה מדינות. מיליונים נהרגים במלחמות ומתים ברעב וממחלות. זה היה גם בעבר אבל כעת הכל מצולם, מתוקשר ומשודר.

במאה הזאת

מגדלים עגבניות בטעם אננס, פלפלים בטעם תות ובידור בלי טעם, בלשון המעטה.

במאה הזאת

נעלמו מכונות הכתיבה, הגטקעס, הצניעות והבושה. המשורר יכתוב המשיח לא בא, משיח גם לא מסמס.

אבל גם אם לא כל כך נוח במאה הזאת למי שנולד הרחק במאה הקודמת ורוצה לחיות הרבה, אין לו ברירה אלא להתרגל למאה הזאת למרות שהכל הפך לו לקצת משונה.