בוקר בכרך 

שחר ממזרח מפציע ,

אדם מתנומתו נעור.

רוכל משכים עוגות מציע

בכל מתחיל לשלוט האור.

שמש אט עולה מקדם, 

כגלגל זהב מופז. 

לעורר אנוש מרדם,

לדרכו אץ ונחפז.

קרני שמש ננעצות

על פני שקועים בשנת דממה,

מפזזות מתרוצצות,

פיזרו קורי התרדמה.

אישם שכוי קורא באון,

קומו אוצו בני בינה,

מכונית חולפת בשאון,

פיזרה את כל קורי שינה.

אנשי עמל עוזבים ביתם,

מירגלי ומי נוסע,

חיש אצים למלאכתם, 

גם קבצן לאט פוסע.

אזי יעור הכרך יהום,

החמה במלוא הזוהר.

מפיצה קרני החום,

זכה ברה בזיו וטוהר.