לא שתיתי מים כבר 72 שעות, ואני יכולה להמשיך עוד ועוד. בטח נשמע תמוה לא לשתות מים, אבל לי יש סיבה מוצקה- אני מכורה למים. לא יודעת אם אתם מכירים את זה אבל אני שותה מים בצורה כפייתית מרבית החיים שלי. נניח, כל כוס מים שאני רואה, לא משנה אם היא שלי או לא, אני חייבת מייד לשתות אותה. אם אני עוברת ברחוב ורואה בקבוקי מים ריקים על הרצפה או בפח הזבל אני חייבת לשתות את מה שיש שם. אם אני עוברת בסמטה עם שלולית מים, אני מיד יורדת על ברכיי ומושיטה את לשוני, ומיד מתחילה במלאכת הליקוק. יכול להיות שיש לזה כל מיני הסברים- בחלקם ביולוגיים בחלקם נפשיים- אבל לי לא אכפת- אני רוצה לשתות מים. לצערי, אנשים מתחילים לשים לב לתאווה שלי למים גם בעבודה החדשה שלי. התחלתי לעבוד כאחראית על תחום של עיצוב גרפי בחברה של קידום אתרים בשבוע האחרון, ואני נורא מנסה להיגמל מההרגל של המים, אבל זה לא פשוט עבורי. למשל- כשהלכתי לשירותים, הברז טפטף, והייתי מוכרחה, פשוט מוכרחה להתכופף ולשתות ישירות מהברז, ואז מישהי יצאה וראתה אותי, וניסיתי להמציא איזה תירוץ מפגר. הכי גרוע, כשהייתה לנו התראת שווא של שריפה והברזים החלו לטפטף מהתקרה ובלי משים או שליטה הסטתי את ראשי ולגמתי מהטיפות הטעימות. אמא שלי אומרת שמשהו בטח ממש לא בסדר אצלי אם ככה אני מתנהגת, אבל למה זה כזה מוזר? אולי אני צריכה יותר מים מאחרים? לפני כן עבדתי בחברה של יחסי ציבור ופיטרו אותי אחרי יומיים כי שתיתי לכולם את המים, ולפני כן פיטרו אותי ממפעל של מדפסת צבע כי שתיתי מהצינור בחצר. ממש לא נעים. אולי אמא שלי צודקת, אבל קשה לי לשלוט בזה. בגלל שמה שאני רוצה לעשות בחיים זה לעצב קטלוג רכבים, אני חייבת לא לפספס את העבודה הזאת, ולהיגמל ממים. בוא נגיד שזה לא סאמר סקול בשבילי...מה עוד אפשר לשתות חוץ ממים?