ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
| ביקשה ממני אחת מחברותיי כאן בקפה לכתוב על ציניות. נושא טוב.
אתחיל בדיבור קצר על עצמי, כדי לשים את זה בצד, ואחר כך נדבר על ציניות ללא קשר אליי. לכשעצמה באמת.
אני יודע, יש לי שם של ציני גדול, ויש האומרים אחד האחראים הראשיים להרעלת הציניות התקשורתית בימינו, שיח קוצני שנבט מזרעים שאני ושותפיי לדרך אז זרענו. זה נכון. אני לוקח אחריות על כל הציניות שהכנסתי במו ידיי למערכת, ועכשיו מנסה לעקור את הנטוע הקדמון, אך ענפיו כבר כה רבים....
זה היה כך. הייתי ילד די חנון, לא מפותח, לא משוכלל בדיבור עם הבנות, לא ספורטאי, והייתי צריך אמצעי לשרוד. ציניות היתה פתרון מעולה, ידעתי להשתמש בה נהדר, אף אחד לא התעסק איתי. כמובן שהעובדה שהכלי פועל, הגבירה את השימוש בו, עד שכל הנוכחות שלי היתה ציניות מקפיאה. ומצחיקה. זה חשוב. ואז, קרה משהו משונה, במקום להשתייך , מה שרציתי כאשר בחרתי להיות מיוחד ומקובל דרך ציניות, ראיתי שאני בודד. שציניות היא תדר מרחיק. אמנם מוערך חברתית, וגם זורע פחד בלב כל, אבל תקשורת חמה ומגניבה, לא יוצאת מזה.
לפני כמה שנים, כאשר התחלתי ללמוד, נתן לי אחד הלומדים את האבחנה היפה , גם אם מוטעית לשונאית, שציניות מקורה בצינה. קור. בבת אחת הבנתי איפה אני עומד, ומאז מתקן. לא מתוקן, רק מתקן. לפעמים מתפלק לי, לפעמים דברים שאני אומר לא בציניות מתפרשים ככאלה בגלל הידע המוקדם עליי, אבל בגדול, הרבה הרבה פחות ציני, והרבה פחות יכול לסבול ציניות בסביבתי.
אבל מה זאת ציניות ? כך אני מבין את זה .
יש גיל שבו הילד צריך להעמיד איזה חיץ בין העולם ובינו. תחילת גיל ההתבגרות, נגיד. ציניות זאת שיטה טובה. כי מה אני עושה כאשר אני במצב הציני שלי ? אני לוקח כל מה שניתן לי באותו רגע, ומקרר אותו. מוציא ממנו את רוח החיים, רואה אותו כמבנה, כתבנית, ואז מגחיך אותו. אני יכול לחקות ניגון של קול באופן מבטל, לחזור על מילה ממה שנאמר באינטונציה אחרת ולהאיר את כל הנאמר באור טיפשי, אלף מנגנון ומנגנון, שולט בכולם . מה שאני עושה בפועל זה שאני לא מאפשר לשום דבר להגיע ללב שלי כמו שהוא, ללא חבלות, ולא מאפשר לשום דיבור שלי לצאת נקי, חם, תמציתי, כל הזמן התדר שגורם לשני להרגיש לא נוח מחד ולהשתייך לזה מאידך, שלא להפגע.
אז הילד ההוא, יוצר לו איזה מרחב עצמאי בתוך בועת הציניות שלו. זה טוב. אבל, כמו כלי, גם הכלי הזה טוב לשעתו ולגילו, ואחר כך מתייבש והופך לאבן ריחיים על צווארו של מי שרוצה לחיות באמת, לא להחזיק מגן, צינה, מול כל העולם כל הזמן. לא כיף.
נכון, ציניות זה מצחיק. סבבה. אני לא מטיף לאיזו טהרנות קיצונית שלא סובלת שום ציניות. לא על זה מדובר. מדובר על מצב נפשי, של הפרט ושל הכלל, של המנהיגים ואמצעי התקשורת, של חיפוש הפגום בכל דבר כדי להפוך אותו לדבר מגוחך וכך לא להתייחס אליו ברצינות. זה משחית קודם כל את נפש הציני וגורמת לו נזקים קשים מנשוא, עד שמתפקח, או מתייאש. ואחר כך זה מרעיל רוחה של אומה, ורוחו של עולם, והלב החם והקשוב מתחבא מאחורי חומות נירוסטה קרירה ומבריקה, כמו באגן הזה, ששמים בו מתים לרחצתם האחרונה.
ציניות זה מצחיק, ועדיין משתמש בה פה ושם, אבל יותר מצחיק זה צחוק טיפה יותר חם, מחיבור, משנינה, מהברקה, מדמיון, משפה, מאשר הציניות הזאת כל הזמן, מאכלת הכל.
יאללה, תן לו בתגובות הציניות. |
איילבהרב
בתגובה על למתעניינים בלימוד ימימה
הקו א-ל התקווה
בתגובה על תקווה
truly4u
בתגובה על אורז רע
iri20
בתגובה על הבסטה סגורה
אי.שון
בתגובה על עוד מילה על מלי
anski888
בתגובה על רכילות
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (98)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הלואי והיה אפשר להשתמש בקצת פחות מילים...
למה צריך להוסיף עוד ועוד ללעוס...
אחלה בלוג תודה ואיזה כיף לך שמצליח לתקן
ישר כוח גדול
נראה לי שאתה מסתכל על הציניות ממקום של שפיטה עצמית או שפיטה חברתית
מהמקום של מה החברה אומרת על ציניות או על זה שאתה ציני.
בהתייחס לזה שבחרת ברגע מסויים להסתכל על ציניות כמקום של ריחוק וקור יצרת הסתכלות חד צדדית
חושבת מה היה קורה אם היית מסיר את הדעה שלך על הסיבה שאתה ציני?
אם אני מתבוננת בציניות, בשבילי היא רק כלי, חלק מהאני הפנימי, או כישרון, בלי לקרוא לה קרה או מרחיקה אולי אפשר להסתכל עליה כעל דרך נוספת שלי להתבוננות
כל כך נכון, נוצרת על מנת ליצור חיץ.
הפחתתי את רמת הציניות, משתדלת להיות ערה ולתקן
למרות הקושי לתקן דפוס של שנים
אבל אין ספק שזה בא ממקום של ספק ואותו יש להפחית
מעניין שהמילה צינה היא גם מילה נרדפת ל"מגן"
תיניות מגנה עלינו. אני נופל לציניות מדי פעם מתוך הרגל. כמו בכל דבר. כשאתה שם מגן בינך ובין הזולת אתה אולי מרגיש מוגן אבל באותה מידה המגן מפריד וחוסם אותך.
אהבתי את הפוסט.
בלי ציניות הפעם
שאלה:
אדם שאינו ציני הטוען שקילל צנצנת - מהו?
(להזכירכם, האיש אינו ציני)
וכדי שלא תחשוב שאני רשע מרושע או חלילה ציני ידוע לשמצה, דע לך שהסכמתי עם כל מילות הפוסט הזה (הזה דייקא), כולל אלה שהשחירו אותי ואת כל צין וקראו לי במלין גסין.
שלום
אני איריס, ואני כבר לא צינית שבע שנים!
עכשיו ברצינות, כאקס צינית אני יכולה לאמר שזהו מקום די בודד להיות בו. ואני לא אומרת זאת בביקורת או התנשאות.
אני פשוט אוהבת את עצמי כשליבי פתוח ולא מתגונן. הלימוד שעשיתי בשנים האחרונות כבר כל כך טבוע בי, שגם ציניות של אחרים כבר לא מפריעה לי. תרצה - היה ציני. תרגיש פתוח איתי - יותר עדיף...
אממה, תבחינו בין ציניות לשנינות. אפשר להיות שנון ומשעשע בלי טיפת ציניות.
אוהבת ציניות וחיה איתה בשלום.זה לא מונע ממני להיות רגישה ספונטנית ובעלת חוש הומר.....
האמת שכבר די נמאס לי באופן אישי מהנהירה הכמעט עיוורת של אנשים לכיוון ה"אור והאהבה" ה"חום" לכל אחד שטומן בחיקו ברוב המקרים התנשאו ופטרוניזם צבוע.
לא מבינה מה רע בקצת ציניות הרי גם לגוף הפיזי שלנו יש מעטה בצורת עור ולמרות זאת אין אנו הולכים ערומים.
אכן
גם אני גיליתי יום אחד שציניות הורגת !!!
אגב משהו מאד מעניין קרה לכם שם במילה האחרונה
אתם נציגי הציניות והשמאל וכו' ...
נהייתם בני אדם :-)
אני חושבת שיש הבדל בין להיות ציני לבין להיות מריר. לא כל הציני מריר הוא, וכנראה גם ההיפך. יש ציניות שבאה כצינה- קור, ויש חוש הומור ציני, שיכול גם לעבוד מצויין וגם לשמח לבב אדם. אני חושבת ש"ציניות" זו תכונה שיש לך או אין לך, גם אני הייתי פעם הרבה יותר צינית ממה שאני עכשיו, גם אני מקבלת שאלות של "רגע, היית צינית עכשיו?"... וגם אני משתמשת בציניות ובחוש הומור עצמי ציני, בכד לישב קונפליקטים בחיי, זה לא שאין לי רגישויות. ממש לא. ותמיד הייתי רגישה לדברים, בתקופות ציניות יותר או פחות בחיי.
מי שמאבד עצמו לדעת בתוך הציניות - זו כבר בעיה כמו כל תכונה אחרת שהופכת לקשה במיוחד, לדוגמא - מותר לך להיות קצת אגואיסטי, כלומר לחשוב ולדאוג לעצמך- בכדי לשמור על עצמך, זה לא עושה אותך אדם רע, זה עושה אותך אנושי. לעומת זאת, עם זו תהייה התכונה הדומיננטית והמרכזית ממנה אתה פועל... אל תתפלא עם לא הרבה אנשים אהבו אותך. העיקר הוא לשמור על איזון.
שתהיה שנה טובה.
ולי לג'חנון עם רסק...
לא יודע למה
הפוסט הזה על תגובותיו עושה לי חשק עז לפנקייק ושוקו
אנחנו אוחזים בציניות (למשל) כי הפחד משינוי משתק.
הרצון הגדול עדיין "קטן" מהרצון הקטן (כך לפחות באשליה).
נורא כיף ומגניב ללעוג, להתחזק על חשבון חולשתו של האחר.
הכי קל והכי פשוט, אנחנו רגילים.... זה גם מצחיק..
אבל כשנקלף מעלינו את ההרגלים ונחשוף את הליבה, נמצא שיש בה הכל,
שלא צריך לייצר קליפות נבובות של הגנה.
הויתור על המוכר, הישן והטוב דורש רצון אמיתי ומעמיק. קודם נרצה, אח"כ נאמין.
הלואי עלי ועל כולנו.
אם אנחנו כבר בקטע של חינוך מחדש ודיוק במונחים אז:
ע"ע ציניות שבגדול זהו שמו של זרם פילוסופי וכוונתו היא להשקפת עולם ולא רק לדרך ההתבטאות.
הטעות הרווחת היא לבלבל עם ע"ע סרקזם שזה המונח הקרוב יותר לחוסר הרגישות המדוברת והוא מתאר פן של הומור שלאו דווקא נעים לשמוע... אבל רגע, סבלנות, עוד לא הגענו לקצה של מה שאת וכולם פה מדברים עליו. "ביקורתיות", "ירידות", "השפלה" ו"שנאה" הם השמות האמיתיים להומור שכולם פה סולדים ממנו ומגנים אותו. אין לזה טיפת קשר לציניות. ציניות, ובזה אברי אולי צודק ואולי לא, פוגעת במי שבוחר בה כדרך חיים כי היא מסרבת להיסתכל על החיים דרך משקפיים ורודות ואין מה לעשות ורוד זה צבע יפה. הרבה יותר עדיף לראות הכל בורוד. הרבה יותר משמח לחשוב שיורד גשם מאשר לריב עם כל העולם מחשש שהרטיבות היא מזה שמשתינים עליך.
ירלי
את קצת מתבלבלת בין ביקורתיות, שהיא מבורכת ביותר.
לבין ציניות.
הציניות לוקחת את הביקורתיות ומלגלגת על האחר באמצעות החולשות שלו. וזה ממש לא לעניין ואין בזה חוזק, להיפך, היא באה מחולשה ענקית
חשיבה ביקורתית היא זו שצריך ללמד ולחנך כל ילד וילד החל מינקות.
אבל אפשר לבקר ולכבד בה בעת.
ציניות היא סרח עודף.
ציניות יכולה להתפרש כמנגנון הגנה אבל היא בעיקר דרך חיים או דרך הסתכלות על החיים. לא שלילית, ראלית. אולי אפילו במובן מסוים חיובית יותר מכל דרך אחרת כי היא מקבלת את החיים כמו שהם, בלי הפנטזיות, משאירה מקום גדול להפתעות טובות לקרות על חשבון האכזבות. ציניקנים לא חוששים לשחוט פרות קדושות ולגלות בתוכן המון עגלי זהב.
אבל אני מבינה מה עובר עלייך. אתה נמצא באמצע תהליך שמלמד אותך לקדש ולתת משמעות לדברים שסביבך והטלת ספק בהם בשלב כל כך מוקדם תערער את התהליך שאתה עובר. איך תוכל להתמסר לתובנות אם אתה לא בוטח בהן על ההתחלה. קודם נעשה ואח"כ נשמע. קודם נשים בצד את הספקות ונתמסר ורק אח"כ נתחיל להבין.
הווי אומר: הספקנות טבעית והכרחית. אמונה עיוורת היא אמונה נכה ובעלת מגבלות. והיא כזאת גם אם רק מכסים לך את העיניים לקטע קצר מהדרך.
הבלוג הזה הוא הוכחה לכך שאתה מובל ולא מוביל וכמה המאבק הזה בין לרצות להתמסר ומצד שני להישאר בשליטה קורע אותך. תניח לזה. תהיה אתה. התובנות שיחלחלו יהיו אמיתיות יותר, נכונות יותר לאדם שאתה כי אין אמת גלובלית, יש המון אמיתות והן שונות לגמרי בין אדם לאדם.
אברי יקר
כן, לצערי גם אני הייתי שם בציניות, הרבה שנים.
איזו אשלייה מתוקה/חמוצה של חומת הגנה........
היום, בפורום אני מביאה פעמים רבות את עיסוקי כמאמנת אישית לבעלי הפרעות קשב.
אני מעבירה סדנאות לאנשי מקצוע בשם: "להיות בעל הפרעות קשב וליקויי למידה", שבהן אני מביאה את המשתתפים לחוות על בשרם את הלקות.
ובסדנא אני מתייחסת גם לציניות, דווקא מההיבט של הילדים האומללם האלה שהם קורבן לציניות של המערכת. אני נותנת למשתתפים לחוות תגובות ציניות כלפיהם. לחוות את העלבון והכאב שהפעלת תגובה כזו כלפיך, גורמת.
כאשר מבוגר חווה חוויה של אובדן שליטה מהמקום של חוסר האונים שלו, הוא שולף מתרמילו כלים מכוערים ולא יעילים בדמותה של הציניות.
בכיתה יושב תלמיד (ילד, או מתבגר) שאין לו שליטה על ההתפרצויות שלו, על הכעסים שלו, על הקושי שלו לשבת בשקט כמצופה ממנו, וכל זה מתפרש בעיני הבוגרים כחוצפה. הבוגרים מנסים להשתלט על התנהגותו של הילד, לגרום לו לציית, ונכשלים.
וכאשר הבוגרים חשים חוסר אונים אל מול המתבגר המתריס, הם שולפים את הציניות ככלי שליטה - חסר ערך כמובן, כי איננו משיג את התוצאות הרצויות.
מה כן מושג?
אשלייה של הבוגר "ניצחתי", (נוק אאוט מזויף) כיוון שלשבריר של שנייה מושג שקט.
הקבוצה - חבריו של התלמיד, מתגלגלים מצחוק, כי ציניות זה מצחיק. ואולי כאן הבוגר הרוויח גם נקודות מהקבוצה.
והילד/מתבגר? הוא לא ישכח את העלבון הזה כל חיו.
צעירה בת 22, אובחנה רק לאחרונה כ"מופרעת" קשב, כהגדרתה.
רק אתמול דיברנו על החוויות שלה מהתיכון, על הכאב שהיא נושאת עד היום, על ההשפלות שחוותה מהמורים כשהיפעילו עליה את הנשק החזק הזה, המזיק הזה ויחד עם זאת כל כך חסר הערך.
שנה טובה
אברי היקר,
מסכימה עם כל מילה שכתבת.
אני שמחה בשבילך,
שמחהבשבילי
ובשביל כל מי שמצליח להגיע לתובנה הזאת.
כוכב בדרך.
תודה,
לילי
אני חייבת לספר משהו.
בשבוע שעבר הייתי בצילומים של 1 נגד 100.
(אמנם "רק" בנבחרת של המאה, אבל הכל שווה כשמצליחים לנצח את המתמודד ואשכרה לקחת קצת כסף הביתה. אם תצפו הערב בתכנית, תוכלו לראות אותי...)
התכנית היתה ספיישל קולנוע לכבוד טקס פרסי אופיר, ולכן צולמו המון המון סלבס ורובם לא התחברו לאנשים ה"פשוטים" (=אנחנו) אלא רק לסלבס אחרים. אני בטוחה שחלקם לא פגשו זה את זו מעולם אבל מתוקף היותם סלבריטאיים הם התחבקו והתנשקו, ואמרו שלום לכל הסלבס האחרים, כאילו מחובתם לומר שלום לסלב אחר. ולמה לא אמרו לי שלום? טוב, נו, אני לא מעניינת. לא ייצא להם כלום מזה...
כשהתכנית הסתיימה חלקם רצו כל כך מהר למוניות שלהם, שהיה נראה שהם רוצים להימנע ממגע עם העם... חלק מהמשתתפים באו וביקשו להצטלם איתם וכנראה זה קצת הציק להם.
זה היה מאד בולט, ראו מי בא לשם רק בגלל המצלמה, ומי בא להנות ולהתחבר למה שיש.
כשחזרתי הביתה וסיפרתי על התכנית ועל שלל הכוכבים, אף אחד לא שאל אותי עליהם, כולם שאלו אותי איך אברי...
היו לי הרבה ציפיות מהיום הזה, והיה כיף גדול.
אחד הדברים שהיו הכי נהדרים זה הציניות המעודנת של אברי.
גם כשהקהל הפריע להתרכז, והיה חם אש, והצילומים התארכו עד 21.30 בערב, והיה מקום להמון ציניות ואמירות מרושעות, וראו שאברי כבר מאבד סבלנות לגמרי, הוא מעולם לא הוציא את זה על אחרים. אני כבר מזמן הייתי עוקצת את כולם עד מוות.
מרגישים בשינוי.
לא עוד ציניות מרושעת.
פשוט אדם מצחיק, מדבר לכולם, גם כשהמצלמה לא מתעדת, וגם כשהאורות כבו באולפן וכולם היו חייבים לבוא ולומר לו משהו.
אני לא באתי לדבר איתך, אברי, אבל היה אחלה.
אני ואשתי קוראנו ברגע זה את הפוסט שלך ...
חייב לומר לך בשמי ובשם אשתי... אתה פשוט אדם מיוחד וגדול !
אל תשתנה בשביל אחרים, רק אם אתה מרגיש צורך בשביל עצמך!
תמשיך ככה!
אני אוהב אנשים צינים ומשעשעים ...
בדר"כ אלו גם אנשים חריפים ומענינים.
צריך לדעת לכבד את הציניות לא להיפגע ממנה.
אני מאוד מזדהה כי כילדה וכבוגרת הייתי בדיוק כזאת.
אני חושבת שלא ממש ידעתי מי אני ופחדתי שמישהו יגלה משהו עלי.
העדפתי לדבר על אחרים כדי להפנות את תשומת הלב מעליי.
הפעם הראשונה שהבנתי שאני עושה טעות היא כשראיתי מישהו אחר מתנהג כמוני.
ניגעלתי ממנו ומההתנהגות הזו.
היא בלטה בחוסר הביטחון שלה לעיני כל.
זאת היתה חומה שקופה. רק לי היה נדמה שהיא מגנה עלי.
לא קל לוותר על הציניות אבל אני מתאמצת.
אני רק חייבת לציין שזה עדיין משעשע אותי בסיטואציות מסויימות.
לפעמים זה מבהיר נקודה מסויימת.
או אולי רק בדיאלוגים כתובים מראש בתסריט.....
מה עם הדיוק? הציניות הייתה כלי של אברי הילד לשרוד. ואז התבוננת בה וראית שלא רק אתה גדלת- ראית שגם היא תפסה גובה . אז זה יפה שזיהית שהתבוננת אבל אם אתה שופט את עצמך עכשיו בחומרה כזאת אז מה הטעם? (ואני לא נכנסת בכלל לתחושת האשמה שאתה טועה להרגיש וחבל –התשובה שאני הייתי נותנת לרגשות האשמה האלה היא שזה העומס האישי שלהם שמצא בציניות "נחמה" – בדיוק כמוך גם הם היו ילדים... לכן לא הייתי שופטת לא את עצמי ולא את הסביבה- אלא מקבלת והכי חשוב מבינה משהו). דבר נוסף שלדעתי מוטעה הוא לנכס לציניות כל כך הרבה רעעעע, יש מקרים שהגודל כן קובע – ציניות - כשהיא רלוונטית כשהיא באה במינון - כמו הומור שחור למשל,יכולה להיות עוד שפה. לפעמים מחפשים תגובה קרירה כשהיא נדרשת – אל תחמיר עם עצמך כי גם המלחמה בציניות לוקחת למקום רע.(תראה בתגובות).
אני הולכת לישון...ליל מנוחהאני מקווה שזה לא נשמע ציני (בכמה תגובות הופעי משפט כזה כבר?)
אבל אני לא בטוח שהבנתי מה זה ציניות...
ציניות. איזה רעל ממכר. סגנון תקשורת כואב משהו. ניסיתי הרבה שנים לחשוב מה המקור שלה ולמה אצלנו בבית זה הסגנון תקשורת העיקרי אם לא היחיד. כביכול מאד מצחיק את כולם מסביב וממש עצוב לי ברמה האישית. עד גיל ממש מאוחר לא הבנתי למה אנשים מתייחסים אלי במן כזה פחד. עד שקלטתי שאני צינית ברמות על. ושהציניות הרגה את האהבה. היא מתגנבת מיידית שמגיע רגש כלשהו. ושוחטת אותו בהנאה מצחיקה ומבדרת...
קורעת אותו מצחוק. את הרגש. המסקנה שהגעתי אליה בניסיונות להבין את התופעה הייתה שאנחנו חיים בסכנה קיום מתמדת, בין אם מדינית. בין אם אישית. וזה כנראה עוד סוג של מנגנון הגנה שכזה. ומתוקף תפקידו כמנגנון הגנה הוא מועיל ומזיק כאחד...
אברי תודה על הפוסט החשוב שאני מקווה שיאיר ולו במעט את עיניהם של כול אלה שחושבים שלהיות ציני זה מגניב.הדימוי לקור אכן מסכם את העיניין בצורה פשוטה ביותר.
אני מאמינה שהרבה מהצינים הגדולים שקוראים פה - מכירים את הרגע הזה. שלפני שהולכים לישון. ואז כול הפרצופים של כול אותם אנשים. שכביכול אני כל כך אוהב ולכן יורד עליהם כול הזמן. (הכביכול הוא לא לאוהב - אלה לצורת הביטוי לאהבה...). וכן נהיה ממש קר שם בסופו של יום...
תודה.
ציניות היא לא בהכרח שנינות או הומור ורגישות לא חייבת להיות פוליטקלי קורט,ממש לא.
אפשר לנהוג בהומור בריא וברגישות,גם ללא ציניות,לדעתי, בכל אופן.
מוזר.
איזה שם רע יצא לציניות...
הסיבה העיקרית שחיבבתי את אברי גלעד במרוצת השנים הייתה הציניות.
ועכשיו פתאום אני מגלה שהשתנה לי הילד..
מעניין, מכיוון שבגל"צ עם ג'קי, הילד הוא כמעט אותו הילד (קצת התעדן אך לא נורא..).
לדעתי העולם שלנו היה מאד משעמם ללא הציניות.
עולם ללא ציניות זה כמו שווארמה בלי חריף.
הציניות היא ליבה של הסאטירה.
אין הומור יותר חזק ממנה.
אני מעדיף שני חברים ציניקנים על 100 רגישים ומלטפים עם מקסימום פוליטקל קורקט.
אבל כנראה שאני במיעוט ושיש לי בעיה נפשית חמורה ע"פ מקרא התגובות הפסיכולוגיות של הפוסט.
אברי דיר בלאק אתה נוטש את הציניות!
יפה לך בייבי(אברי)-ויפה לכולכם פה...(וזה לא בציניות אלא אמיתי!!!)
כשאתה ילד-נער-מתבגר-בוגר-ואיש צעיר?אתה "אוסף" את ההגנות שלך שנותנות לך את המקום של ה"השרדות שלך".המנגנונים שלך "נגד" העולם" כל כך חשופים שאתה חייב "לעטוף" אותם-כי אחרת ?זה נורא כואב .
וחלק מה"עטיפות" זה ציניות .
ואז אתה גדל ומתבגר- ואתה אמור למצוא את המקום שלך- כלפי עצמך (קודם כל) ואחר כך כלפי חוץ.וככל שאתה סולח לעצמך יותר בחולשות ואתה מקבל את עצמך?אתה תקבל את ה"עולם" החיצוני בסלחנות-באהבה. ומה שיעשה לך לא טוב?ולא "יהיה לך טעים" ?? אתה לא תאכל....ניתנת לך הבחירה ....
כילד?אין לך בחירה בדיוק...
לכשעצמו?אין רע בציניות(לדעתי) כשהיא לא נעשית ברוע- היא בריאה שהיא באה ממקום של "לחייך את המצב..."
היא נכונה אם נעשית במידה הנכונה-מהמקום הנכון-ולא כ"הגנה" ולא על מנת להשפיל-או לפגוע.
ככל שאנחנו גדלים-אנחנו אמורים לקלף כל פעם עוד שכבה מעצמנו כדי להגיע לאמיתי שבנו. זה לא אומר שכל אחד מהסביבה החיצונית אמור לקחת חלק בנו- אבל זה אומר שהסביבה החיצונית לא יכולה לפגוע בנו(כי בחרנו בכך) -ולכן-אין שום סיבה שאנחנו נפגע בהם.
האדם הוא "יצור וורבלי" ולמילים יש השפעה אדירה בחיינו ומי כמוך אברי יודע את הכוח של זה (לטוב ולרע) - והינה-אתה מוצא את עצמך משתמש במילים כדי לתקן--כדי לשנות- כדי ל"קלף" עוד שכבה של הגנה- כבר מעשה מבורך. בעצם הבנתך מאיפה ולמה התחלת להשתמש במעטה הזה של הציניות-כבר עשית "חתיכת מעשה של קילוף".
זה לא אומר שאתה מחוייב להוריד את כל העטיפה הזאת ולקרוע אותה לגמרי -כי אין מה לעשות- עדיין יש עצבים "חשופים" מסויימים ועדיין יש את מקום הריגשי שהוא חלק ממך וכאב פעם- ותמיד תירצה להגן עליו-על עצמך --אבל עדיין-ציניות?שהיא באה לא בכדי לפגוע?יכולה להיות "מכשיר" נהדר ושנון להפגת מתח בסיטואצייה מסויימת
ו-היייי??זה חלק ממך אברי----ציניות שנונה ומחוייכת.... רק צריך להוציא לה לפעמים את הקוצים שדוקרים חזק מידי -וכבר התחלת בשיוף שלהם...
תבורך- ושתהיה שנה חדשה מדהימה מקסימה ונהדרת!!
שלום אברי,
אם יש לך דיבור עם הילד שעשה את ההחלטה להשתמש בציניות כדי להיות מקובל, בבקשה תמסור לו שכולנו עשינו החלטות מהסוג הזה וכולנו הרגשנו רמאים קטנים ומפוחדים בפנים שמנסים להסוות את הצורך שלנו לקבל אהבה, בכל מיני דרכים. מהבחינה הזאת הרבה פעמים ילדות היא תקופה של פחדים ובדידות. להרגשתי זה נובע מהמצב התלותי שבו נמצא הילד.
אי אפשר לשנות את זה,אבל אפשר להסכים שיש בנו חלק שמרגיש עצמו תלוי בתשומת לב חיצונית. ואפשר גם להגיד לחלק הזה שהדרך שבה הוא בחר לבטא את הצורך הזה, מובנת ומקובלת. ומהנקודה הזאת אפשר להתחיל לעלות כיתה...לעלות כיתה זה אומר להפרד באהבה מפרק הזמן שבו אדם חווה את עצמו כנזקק ותלוי, ולעבור להמשך ההתפתחות הטבעית שלנו ליצורים שמזהים את כוחותיהם הפנימיים, מתחברים אליהם,משתמשים בהם
לטובת הכלל, וטובת ההנאה שלהם היא להרגיש את הטוב הזה בתוכם...
בוודאי שניתן לכבות את הציניות.
ברגע שנבין שמילה שנזרקת לחלל האוויר
לא ניתנת לחזרה
וגם אם נתנצל
עדיין האנרגיה שלה משפיעה
ויוצרת שרשרת של תגובות ופעולות
נקח אחריות על מה שאנחנו אומרים...
כבר אמרו חז"ל
שחיים ומוות ביד הלשון.
ידוע שלמילה יש עוצמה רבה
לבנות ולהרוס, לעודד וליאש,
לאחד משפחות, עמים ויבשות
או לחלופין להרוס קשרים ולצור חורבן מוחלט.
תעלומה
ההפך מציני הוא,נגיד-תם?תם-תמים? תמימות היא תכונה מצויינת אבל היא לא נותנת לנו את כל האינפורמציה הנדרשת על העולם.תמים הוא גם קצת טמבל. בלי קורט ערמומיות ,שמץ מניפולציות, מעט תחכום וקורטוב חשדנות בריאה, קשה מאוד לצלוח את החיים.הציניקן מתבונן מהצד,ומבקר. זה קר,מרוחק,חיצוני.לא מקום טוב להיות בו כל הזמן,כן מקום הכרחי להיות בו חלק מהזמן,אלא אם רוצים להיות חלק מהעדר.בלי ביקורתיות, בלי להיות שונה, בלי להקפיד להיות אתה,נבדל ונפרד, בלי לראות מה לא בסדר אצל אחרים,בעולם ואצלך, אתה עציץ.
בקיצור- נכון להיות נשמה טובה וציני בעת ובעונה אחת. זה אפשרי. אני למשל עושה את זה יופי.
כל מילה מלמיליאן.
עדיין חושבת שציניות היא הרע במיעוטו בכל הקשור לביקורת
התרופה לצניות היא .
חיבוק אוהב
תנ.סו את זה בבית
טוויסט מעניין עשו למשפט "הכלבים נובחים והשיירה עוברת".
פעם הייתי נשואה לציני
אבא שלו היה מצליף בו עם הלשון מאז שהיה ילד קטן, וזו היתה ההגנה שלו.
סבא שלו היה מצליף באבא שלו עם חגורה, וכנראה שזו היתה ההגנה שלו.
היום הוא נשוי מחדש, ואני רק כולה לקוות שהוא הולך ומתרכך... ושהילד שלו לא יצטרך לחבוש קסדת הגנה כלשהיא מאביו שלו.
אני בינתיים נישאתי לאחד שהציניות שלו מושלכת רק על עצמו, מין צחוק עצמי. עם זה אני מסתדרת לא רע. אני אוהבת ציניות כשהיא לא באה על חשבון של כאב של מישהו אחר.
ציניות היא חומת מגן. בפני האחר אך בעיקר בפני העצמי.
משום מה, קל יותר לבטל מעשה של הזולת, לפטור אותו בלא כלום או לפקפק במניעיו,
מאשר להודות שהאחר הצליח, היכן שהאני נכשל.
וכבר אמר ריצ'ארד באך- חומות לא מגנות עליך, הן מבודדות אותך.
עדיין, לאורך ההסטוריה, אנשים ועמים בוחרים לכלוא עצמם בתוך חומות של תקווה
במקום ליצור הוויה של אהבה.
אולי, כי קל יותר לעמוד במרכז הריק ולצפות שמשהו טוב יקרה
מאשר לצאת למסע פנימה וליצור את הטוב בעצמך.
באחת ממבחני ההבעה בתיכון, נתבקשנו לכתוב חיבור על שני שירים כאבני דרך לגישת חיים- "אני ואתה נשנה את העולם" ו"יושב על הגדר".אני חושבת שהחיבור הזה היה המקום שהאיר לי את הדרך האישית שלי. כנערה מתבגרת חסרת ביטחון, היה קל לברוח אל הישיבה על הגדר, אל הלא כלום, אל הפסילה, אך כאשר שטחתי את טענות הבעד ונגד של שתי הגישות, מצאתי עצמי מתחברת דווקא ל"אני ואתה". לא בגלל "נשנה את העולם", אלא בגלל "אני ואתה". בגלל הביחד.
וציניות, היא למעשה שיטה של אחד. רק אחד. וזה מרגיש לי בודד. וכואב.
אחד מבני משפחתי הקרובים ביותר הוא אביר ציניות עם שריון מנצנץ.
הוא נשמה גדולה עם רכות נימוחה עמוק בפנים
אך כלפי חוץ הוא קקטוס ארסי ודוקר.
אני רק מקווה, שגם הוא- כמוך, יבחר יום אחד באמת של היותו ולא במסכת השדון המלגלג
הכה לא מחמיאה הזו.
תודה לך על השתוף הזה.
שמעתי פעם משפט שאיני זוכר ממי הוא לקוח:
ציניקנים הם הכלבים, אשר נובחים כשהשיירה עוברת.
מסכים לחלוטין.
ציניות הייתה החברה הכי טובה שלי כנער. היא הגנה עליי. איפשרה להוציא את התוכן והמהות הכואבים מן ההתנהלות של החיים. איפשרה ללב הרגיש לשרוד את הכאב.
יום אחד, כבחור צעיר, התעוררתי לגלות, שאני הורג את כל החיים שסביבי, כמו ריסוס כבד, שרוצה לשמור על הפירות ומרעיל אותם בדרך.
אז החלטתי שמעכשיו רק אורגני.
לא יכול לסבול לעג וציניות, ובמיוחד לא לעג פומבי. אני לא רואה טלויזה כבר שנים, אבל מבין שאתה עושה חייל עם התכנית שלך. מקווה שמצאת את מידת הריסוס המתאימה.
גם אני לא מחבב את הימים האלה, הלוואי שיכולתי לכבות....
מלחמה גדולה. גדולה מאוד.
באיזה מקום, ובמיוחד בזמן שחושי כהים (ז"א כשהפחד מחשיפה או מפגיעות מכל סוג מאיימים עלי) אני מחבקת את הציניות (חברתי הטובה..) כל כך חזק ומתחננת שהיא תשאר שם כדי לשמור עלי מהרע הזה שמסתובב לו שם בחוץ ומאיים לפגוע בי..
לפעמים אני עומדת מול אנשים ועם סיום דברי אוחז בי פחד שהנה, אוטוטו, הם עומדים להעליב אותי או לצחוק על דברי. או יותר גרוע מזה - לצחוק ממני (מן פחד שטבוע בי מילדות). אז כדי להתגונן אני ישר מתבלת את דברי בציניות מכוערת. אבל היא רק שומרת עלי.. כי מי שמולי מאיים.
כשהתפנתי לחשוב על זה, הבנתי את מעגל השוטים הזה. כי זה שעומד מולי ומאיים עלי, ככל הנראה ידוע בראשי כמי שנוהג למחוץ רגשות של אנשים במילותיו או מעשיו. וגם זה, מעשה של פחד. הפחד שלו. גם הוא, כנראה, מפחד מהציניות שלי ומבקש להגן על עצמו באמצעות חרבות הלשון. ואולי, אם אני אפסיק להשתמש בציניות שלי הוא יפסיק להשתמש במילותיו המכאיבות? אולי.
דוקא הקפה הזה עוזר (לי לפחות) ללמוד לדבר בלי ציניות. כשישבתי לכתוב את הפוסט האחרון שלי (לפני שקראתי את זה) לקחתי על עצמי משימה לסטות ממנהגי ולכתוב פוסט נטול ציניות. הצליח לי. וזה היה כל כך כיף. אני אוהבת אותו יותר מכל הפוסטים האחרים שכתבתי.
אהבתי את דבריך. כוכב בעוד כמה שעות (כשתתמלא מכסתי להיום)
אתה?
ציני?
מה פתאום...
בתור ציניקן כרוני אני מודה שהיה לי קשה להסתכל במראה שהצבת.
קשה אבל שווה.
תודה.
אני חושב שהרחקת לכת.
ציניות, כמו כל דבר, יש לעשות במידה הנכונה.
ציניות אינה דבר רע בהכרח. אני רואה בציניות את אגרופיו של האינטיליגנט.
גדולי הפילוסופיםהיוונים והנביאים התנ"כיים היו ציניים - נכון רדפו אותם,אך מה עדיף לעצום עיניים, לאטום אזניים ולסגור את הפה?
ואני חושבת שארגיש הרבה יותר טוב, אם אדע שכל פעם ש"העברתי עליך ביקורת בונה" כדבריך, בעצם התכוונתי להעריך אותך/ את היצירות שלך, בצורה זו או אחרת.
אני לא רואה ביקורת כדבר בונה, אלא כדבר המדכא יצירתיות ועלול להביא לירידה בבטחון העצמי, בעיקר אצל אלו שבטחונם מעורער מלכתכילה.
זו הסיבה שבשנים האחרונות אני משתדלת לבחור היטב את המילים בהן אני משתמשת בבואי להעריך אדם/עבודה או אפילו את עצמי.
פוסט נהדר.
בפסיכולוגיה יש נטיה להבדיל בין ציניות לבין הומור בכך שציניות היא דרך התגוננות תוקפנית בעוד הומור הוא דרך התגוננות בריאה. יש בכך הרבה מקום לדעתי גם לפרשנות של הצד המקשיב.
צר לי לאכזב אותך אברי - אני רואה אצלך בעיקר את ההומור (אפילו בערוץ 2) הרבה יותר מציניות, וזה מאוד מקרב, מחמם לבבות ומצחיק בטירוף בד"כ.
תמשיך ככה, תודה על הצוהר.
נ.ב. אתה די טוב ב"משיכת חום בכוח"
ציניות מקורה בחשיבה שלילית ששמה עליה מעטה הגנה המשולב עם חוש הומור...
אני חושבת שכל דבר שנעשה במידה לא מזיק....
ברור שעדיף לחשוב חיובי כל הזמן ולהיות עם ביטחון עצמי...
ו... לא לוותר אף פעם על חוש ההומור!
וכמו שאומרים במחוזותינו: עדיף להיות עשיר ובריא מעני וחולה...
אברי,
מעניין מה ימימה היתה אומרת על מאמרך זה...
קראתי בנשימה אחת את הפוסט שלך, ולמען האמת הוא רק חידד את מה שבעצם נחשף על מסך הטלוויזיה, בו אתה מככב. שפת הגוף שלך, סגנון הדיבור והאטיטיוד- גישה שלך, חושפים איש תקשורת ציניקן, יחד עם זאת שנון ומחונן. הציניות שבך היא סוג של כיסוי אותו אתה בחרת על מנת לגונן על חוסר הביטחון שבך. אבל זה יופי, הציניות שלך תמיד מלווה בחוש הומור. ועוד משהו, אם חושבים לעומק, אז ציניקנים הם למעשה טיפוסים אופטימיסטים, (וכידוע האופטימיסטים תמיד מנצחים) , שגם כאשר רע הם בוחרים להגיב בציניות.
פרח דה-מדונסה
" זה כל הקסם "... פוסט אישי ורגיש ולכן נוגע.
מה שקשה לי כמאזינה (וסלח לי על שאני מעדיפה אותך זה שנים במדיום הרדיופוני ולא הטלוויזיוני, ולא מפני שחינך אינו רב) הוא הימים בהם אתה כועס. כועס על העולם ועל דרך התנהלות האנשים בו ואז אתה ב"מיטבך" שולף את המילים החדות והציניות ביותר, אלו שהושחזו ושוייפו שנים רבות, אלו שדקירתן ממיתה את הלב.
בימים כאלו אני מכבה את הרדיו.
ובימים אחרים, אתה מרחיב את הדעת ומרחיב את הלב. ומשמח. ומצחיק וצוחק.
וכך גם אני - נאבקת במילותי בעת כעס, שלא יגלשו להן למקומות המוכרים האלו, הציניים, הקלים, של גרימת כאב לאחר כדי לקבל את תחושת השחרור הזו של הוצאת הכעס.
ציניות הורגת את הרגש.
מכלה אותו לחלוטין.
בעיני זה סוג של הגנה, שלא תמיד היא רעה.
סוג של חומה שאנשים פגיעים ורגישים בונים לעצמם
כדי לא להרגיש כל עדשה מתחת למיטה בעוצמה גבוהה מדי
ולא להתכלות מזה.
זה בסדר עד גבול מסויים, הכל תלוי במינונים.
פוסט נפלא.
נוגע בי בתוכי ובסביבתי הקרובה במקומות חבויים וגלויים.
תודה לחברתך לקפה שהמליצה לך להתיחס לנושא, ולך שהסכמת והתיחסת.
הדס
אז שאני אבין. יש ציניות כסגנון ביטוי - שהיא בסדר לפעמים, חוץ מזה שהיא מחלחלת ואולי פוגעת; יש ציניות כאופן התנהגות - שנועד לפצות על חסכים אמיתיים או מדומים והיא גם עלולה לחלחל לתוכך ו"לאבן את הרגישות". את אלה קל לזהות, ואולי קשה לבטל. ובכל מקרה, עליהם נשפכות הכי הרבה מילים.
אני חושב, כמו שקודמים אמרו פה, שהציניות הבעייתית באמת, אם בוחנים את זה מנקודת מבט של חברה, היא זו הסמויה. למשל, איש/אשת פרסום שמוכר/ת ג'אנק מנטלי ובשעות הפנאי מדסקסת על התבונה והרגישות שלו/שלה.
הציניות הזו - היא לא תעלם כל כך מהר. ועליה, משום מה, לא רואים כל כך הרבה דיונים וניתוחים.
עם כל הכבוד וההערכה ל"העולם הערב", גדודי קריאטייב ואנשי תוכן עשו ועושים הרבה יותר נזק.
כמה שאני אוהב להסתכל וללמוד מנקודת המבט שלך.
ציניות יכולה להרוג....
ברור שכל ציניקן ביג'י יומו, והרי כבר חזינו במו עינינו בכמה כאלה, כולל אנחנו....
תודה על המחקר הלשוני המוסיף ושבת שלום לך יקרה.
מעניין מה לאברהם אבן שושן היה לומר על תוכן התגובות.
וואי וואי, איך אני חולק על המורה הזה שלך. גם על הטיעון וגם על העובדות שהוא מסתמך עליהן (*בעצם המילה ביקורת יש קור בערך כמו שבעצם המילה תשלובת יש בת.). ובהזדמנות זאת רוצה להודות בפומבי לכל מי שאי פעם אהב אותי מספיק כדי לבקר אותי ולגרום לי ללמוד ולהבין מה כדאי ללטש.
וכן, גם ציניות, לפעמים, כשהיא גם מצחיקה וגם לא סתם מעליבה, יכולה לעזור לקלוט את הביקורת שבה (*כשזאת האחרונה בכלל נמצאת בה) עם חומות יותר גמישות. בקיצור, ציניות היא לא בהכרח נוראית. לא מומלצת כחזות הכל, אבל בהחלט יכולה להיות שימושית ומיטיבה.
ציניות היא מיגננה,מיגננה היא דחייה,
ציטוט:"כי בהתגוננות המתמדת,אין התקרבות"(ימימה)
כשאנחנו קרובים לעצמנו,אין צורך לאחוז בציניות,היא מאבדת מכוחה.
בברכה.
תודה אישית במקום ציבורי על הפוסט החשוב. הפכת לצ'ארלי פותח המוחות. אהבתי.
...והנה שלחת את אחת מאבני התווך ועמודי הדרך של הציניות לבדיקות מעבדה.
והנה תצא לבדוק. את עצמה (ועוד תיצפה ותבין) - והנה פתחה מילון. ומה מספר מילון "מילה במילה" של איתן אבניאון על המילים: ציני, ציניקן, ציניות, צינים ו... ציניזם?
ציני = גס, לגלגלני, לעגני, מהתל, מפקפק, מרושע, ספקן, עוקצני.
ציניות = אירוניה, ביטול ערכים, גסות, לעגנות.
ציניזם = פקפקנות.
צינים = חוחים, צמחים דוקרניים, קוצים.
ציניקן = מערער, "כלב" (ביוונית).
האם יוצא מכך ש"כל ציניקן ביג'י יומו"???
שבת שלום.
יש הבדל בין ציניות טובה לרעה.
בתור אחד שהוגדר על ידי כמה אנשים קרובים כ- גדול הציניקנים אני יכול לומר שעם השנים הבנתי כמה דברים על ציניות.
היא יכולה לפגוע- פגעתי בכמה אנשים קרובים(הבנתי את זה אחרי שאמא שלי אמרה לי שהיא מפחדת מה אני הולך להגיד..), הבנתי ושיפרתי , אני מנסה להיות יותר רגיש למה שאני אומר.. למרות זאת מידי פעם אני מפספס.
היא מצחיקה - זה לא חוש הומור מתוכנן אבל לפעמים ממש קטעים איתי,הדברים יוצאים לבד,בעיקר אני מפתיע את עצמי.
היא מגנה עלי - עדיין במספר מיקרים אני מעדיף לברוח או לא להרגיש, כמו במקרה של מוות - אני בוחר להיות ציני , יותר מתאים לי להיות לא מעורב .בחירה שלי.
אני אוהב את הציניות והשנינות ולא בטוח שהייתי רוצה לוותר עליה,צריך רק במינונים הנכונים וברגישות מתבקשת.
ציניות רעה היא של פוליטיקאים , אני לא שם.
בתור ציני לשעבר (ולפעמים, לא בכוונה, גם קצת בהווה), מסכים עם כל מילה. בעיני הציניות היא בעצם ביטוי של חוסר אהבה עצמית. הציני מאוהב ברגישות הדכאונית שלו וחושש להשתנות. חושש להודות שהטוב באמת קיים בעולם. ככה לפחות זה היה אצלי. הציניות גם מלווה ברך כלל ע"י תשומת לב מופרזת ל"מה יחשבו עלי", גם אם היא מוכחשת, בשל הפחד להיראות חלש.
למרות שאף אחד לא יכול לחזור ולהתחיל מהתחלה
כל אחד יכול להתחיל מעכשיו ולרקום סוף חדש לגמרי.
(נדרשת גדולה ואומץ..הלכת רחוק לשני הכיוונים..כבוד
)
השאלה היא האם אחרי כל כך הרבה זמן שאתה ציני וזה מושרש שם עמוק בפנים
ניתן להפוך מציני למשהו אחר?
אם אתה ממשיך להיות ציני לגבי דברים מסויימים בחיים. אז כנרה לא באמת שחררת
לשם שינוי, כאן אני מסכים איתך, ומקווה שתוכל לתקן את מה שעשית.
ציניות יכולה לחבר בין אנשים. נכון. למעשה היא דבק טוב. היא בדיוק הכלי שעוזר לאדם לנסות להרגיש שייך, כי דרך הציניות הוא הופך מצחיק, שנון, מוערך ונערץ.
אבל בחיבור הזה אין חום, אין קרבה אמיתית ללא חומות. יש העמדת פנים, כל אחד בא עם המגן שלו. כולם חברים, כן. צחוקים וכיף ביחד, אבל מה באמת כל אחד יודע על השני? ולמה אנחנו צריכים להגן על עצמנו בעזרת הציניות אם אנחנו כאלה חברים כל כך טובים? את מה זה בעצם משרת, אם לא את רגשי הנחיתות שלנו, את הקושי שלנו למקם את עצמנו מול אחרים, את הפחדים שלנו שאולי אנחנו לא אהובים בזכות מי שאנחנו מבלי שנצטרך לעטות אלינו את תחפושת הציניות?
תודה אברי על פוסט מאיר עיניים.
מאד מזדהה עם מה שכתבת.
גם אני הייתי בעברי צינית להחריד, עד שהבנתי שאני ממש פוגעת בסובבים אותי.
אני לא יכולה לומר שהציניות נעלמה מחיי, כי היא עדיין סממן דומיננטי, אבל היום הציניות היא חלק מההומור שלי, הומור עצמי, או הומור בכלל.
כשאני משתמשת בהערות ציניות, אני זוכה בד"כ לתגובה חיובית ואם יש מישהו שנפגע במקרה, מרבית הסיכויים שאינו מכיר אותי ואני דואגת להרגיע אותו ולומר שאם היה מכיר אותי היה מבין שזה חלק ממני.
take it or leave it!
וכוכב ראשון ממני :-)
זה היה כך. הייתי ילד די חנון, לא מפותח, לא משוכלל בדיבור עם הבנות, לא ספורטאי, והייתי צריך אמצעי לשרוד. ציניות היתה פתרון מעולה.
באיזה גיל היה הילד?
ובן כמה הוא היום?
ואם יש ילד בתוכנו - מי לעזאזל מתערב בתקשורות הבינאישיות שלנו?
אין אדם מבורך מזה שמכיר בילדו.
אומרים שכל ילד שלישי בעולם הוא ציני.
מיליארד צינים לא טועים.
ציניות היא מחיצה בין הלב ובין הביטוי החיצוני של האדם. ולפעמים היא כואבת יותר לאדם המבטא אותה מאשר לזה הסופג אותה. אני מכירה כמה אנשים שציניות הפכה חלק כל כך גדול ממי שהם, שהם כבר אינם יודעים כיצד להגיב אחרת, גם כשהם מנסים. כל מערך התקשורת הבין אישית שלהם צריך לעבור כיוונון מחודש.
ואפרופו הצינה שבציניות... המורה שלי לדמיון מודרך היה אומר שאין דבר כזה "ביקורת בונה". בעצם המילה ביקורת יש קור, וקור מרחיק אנשים זה מזה ואינו בונה דבר.
אני דווקא אוהבת ציניות.
ציניות במיטבה מלאת תחכום.
אותי זה מרתק...
הגם, שלא מוצאת סתירה בין ציניות לבין חום , חיבור וכו'.
אדם ציני יכול להיות גם אדם שנון ומחובר לחברה.
לא ממש מסכים אם הפוסט הזה למרות שיש לו בסיס מוצק.
אני מתנהג בציניות בהרבה מצבים,קשה מאוד להגמל מזה כשיש "קהל" שנהנה ומצפה לתגובתך במצבים שונים.
אברי,
כל הכבוד (בלי טיפת ציניות).
אני יכול להבין את הציניות, אך קשה לי להיות ציני מאחר ולדעתי ציניות באה ממקום של יאוש.
בארצנו כיום יש הרבה יאוש, כך לפחות אני מתרשם, והציניות רווחת בכל מקום ומטפחת את היאוש עוד יותר.
למרות שלקחת אחריות על הפצת הציניות, ברור שלא כך הדבר. אבל הייתי כן מציע לך אתגר - אתה, בתור איש תקשורת בעל השפעה, למה שלא תנסה יחד עם אחרים בתקשורת דווקא להפיץ רוח של אופטימיות, של פרגון, ושל אהבת הזולת, ושל כבוד הדדי. רוח של גישה חיובית. זה לא אומר שחלילה תלקח מהתקשורת הזכות לבקר...אבל אולי כדאי לנסות להשפיע על האווירה הכללית, ואולי זה בסוף גם יביא תוצאות - כך לפחות מראה נסיוני הצנוע.
גישה חיובית, פרגון, התמקדות בחצי הכוס המלאה, התמקדות בעשייה חיובית - כל אלה מדבקים. ברגע שמתחילים עם זה - זה "עלול" להתפשת כמו מגפה...בלי שום ציניות :)
זה עובד. ומנסיוני, הגישה החיובית מייצרת תוצאות והשגים - לפעמים חסרי תקדים. ואנשים גם מחייכים יותר אחד לשני, ועוזרים יותר אחד לשני, יש יותר שלווה פנימית, יותר סובלנות ואדיבות, פחות לחץ בכבישים, פחות תאונות, פחות דוחפים בתור, וכו'
אני בטוח שאפשר שיהיה כך.
כל טוב!
מאד אבתי את הפירוש שכתבת.
ציניות היא תוקפנות + אינטליגנציה גבוהה.
כמו שנשים ברובם הן מניפולטיביות שזו גם סוג של הגנה, תוקפנות מעודנת, כך גם ציניות.
התכוונתי לדחף "לרדת" על אנשים (זה נמחק לי בטעות)
אברי אני מזדהה מאוד עם הסיפור שלך, מזכיר את הסיפור שלי,
עקב בעיות שקשורות ללקות בתפיסת מרחב שיש לי, שזו לקות שגורמת להרבה בעיות והרבה פאדיחות, הייתי זקוק נואשות לדרך לשרוד ולשמור על "הכבוד".
גיליתי שדרך הכישורים המילוליים שלי אני יכול להראות כישלון שלי ככישלון של מישהו אחר.
גיליתי שלכל אחד יש נקודות תורפה , ושאפשר להתעלק על נקודת תורפה קטנטנה ולנפח אותה ולהעצים אותה, ולהסב את תשומת הלב של כולם אליה בלבד.
בתקופת גיל ההתבגרות ובעצם גם בתקופת הצבא נכנסתי לזה כל כך חזק, שאנשים פחדו לדבר איתי,
אני זוכר שחבר אמר לי "כשאני מדבר איתך אני אומר הכול מדוד, שלא תתפוס אותי במשהו."
ואז, חשבתי על זה כמחמאה, אפילו התגאיתי בכך.
אבל בפנים ידעתי כל הזמן שמשהו כאן לא בסדר, משהו אינו כפי שהוא צריך להיות, משהו אני מפספס, מבזבז, כאילו אני לא חי באמת...
אינני מגזים, זו באמת הייתה התחושה שליוותה אותי.
בעזרת חברים טובים (בעיקר החבר שהזכרתי קודם) ובעזרת אישתי היקרה עברתי דרך ארוכה וקשה קשה, אפשר לומר שעברתי ממש מהפך.
היום אני משתדל להפיץ את הטוב, בכל מיני דרכים, דרך עבודתי בחינוך, וגם דרך דברים שאני כותב פה בקפה, ובחיים בכלל.
הדחף " על אנשים עדיין קיים בי, קורה לפעמים שאני מרגיש אותו אבל אני יכול לשלוט בו, ואני פשוט לא עושה זאת עוד.
ההשתוקקות לומר מילה טובה, לעשות טוב למי שבקרבתי, לגרום שמחה - קיימת בי היום, בעבר זה היה קיים בי כתחושה עמומה, היום אני מרגיש זאת באופן מאוד חזק, ואני עושה את זה, כמיטב יכולתי.
ואני עובד היום עם אנשים שחלקם מאוד מאוד רגישים, פגיעים ופגועים.
למי לי? עו"ד הם לא ציניים ביכללללללל...חחחחח
ציניות, בעיני, היא דוקא זו שהגדולים והחזקים נוטים להשתמש בה, לא בהגחכה של דברים אלא דוקא ברצינות - ציניות זה גובהי עמלות וכל מיני דברים כאלה, מונופולים, קומבינות וכל מיני תאגידים אנושיים למיניהם.ציניות זה מתחזים, כאלה ואחרים. זה לגזור קופון תוך שימוש בהסוואות שונות ומשונות, גם של מילים יפות, יחס / 'מתנות', סיפורי כיסוי וכו'. זה לנצל בלי רגשות אשם. 'ציניות' שהיא אבחנות משעשעות היא בעיה, אם היא בעיה, אחרת. קטנה מאד לעומתה. כמובן לעניות דעתי וגו'.
אתה מזכיר לי את הגננת של הבן שלי,
שנה שעברה הוא היה קצת עצוב בגן ולא רצה לדבר על זה, אז היא הציעה שנספר סיפור על ילד, בגוף שלישי, ודרך הסיפור הוא יתחבר לילד ויראה בו את עצמו וכך נדע מה קורה.
גם בכתיבה שלך אתה רגע אחד כותב בגוף ראשון ובמשנהו אתה מספר על "הילד ההוא" ושוב חוזר לעצמך ושוב יוצא, כאילו עוד לא שלם לחלוטין עם הסיפור.
כולנו ציניים באיזשהו מקום, מי יותר ומי פחות מה שחשוב זה לדעת מתי להפסיק ובעיקר עם מי להפסיק להשתמש בה.
ציניות - לפעמים זה ברכה, לעיתים זו קללה - הכל תלוי במידה !!!!
כשהלב נפתח- אין צורך לחלק ציונים. לגמד את האחר. להקטין.
ה"אשם" אינו רק של הציניקן, אלא גם, של מי שנופל ברשתו. אם ילמד ויתרחב, האחד יהנה להפסיק לחלק ציונים (שליליים בד"כ), השני- יהנה להפסיק לקבל אותם...ואז...הם סוף סוף יסתכלו זה לזה בעיניים...ויפגשו.
הרגישות לא התאבנה ולא התחלדה, היא קיימת והיא שם במלוא עוזה שכן ציני מבחין בפרטים הקטנים ולשם כך חייבת להיות נוכחת הרגישות. הרגש ולא הרגישות הוא שמתמסס ונאטם ומאבד את ביטויו האמיתי.
את צודקת. וצריך המון תעצומות נפש כדי להתחיל לעבוד על זה
ולהתמודד עם הדברים בדרך אחרת, וזה קשה, יותר מכך - מפחיד
ולכן למרבה הצער אנחנו לרוב בוחרים בדרך המוכרת.
יוכל, חתיכה קטנה אחרי חתיכה קטנה. נדבק חזק לעור.
ציניות בעיני היא בסך הכל דבר עצוב.
כלי של הגנה, מסך. רחוק מהלב ומהאמת.
מסכים איתך, אבל יום אחד ה"רגיש מדי" מגלה שכל רגישותו התאבנה, ומי ודע איפה למצוא אותה עכשיו...
אתה מוכיח שצינים הם טיפוסים מדוכאים מבפנים.נו טוב,עוד אחד נכנס לרשימה שלי.
אבל חשוב שתדע שאתה מאוד מעודד אנשים,בעיקר כאלה שצריכים לקום מוקדם.אני בד"כ נוהג לקום על רגל שמאל,ובזכותך ההרגשה המבאסת של הבוקר והעייפות משתפרים לחיוך קטן.
יפה שאתה מנסה לשנות את זה.אני חייב לך וידוי קטן. הייתי בטוח שביום השואה לא ישימו אותך בתוכנית,כי אתה תעשה מי זה משהו הומוריסטי,אבל להפתעתי הרבה הופעת וגם התנהגת בצורה מכובדת וריצינית שמתאימה למעמד האירוע והיום עצמו.אתה בהחלט יודע להיות ציני אבל גם לא להיות כזה שצריך,בגלל זה כל כך נחמד לשמוע אותך מדבר.
בהצלחה בכל מקרה אם אתה עדיין עובד על זה (:
אנשים לא ציניקנים לא מבינים שציניקנים הם האנשים הכי רגישים.
דווקא בגלל הרגישות הם זקוקים לחומת המגן הזאת, כי אף-אחד לא יכול
להכיל כמות גדולה מאוד של פחדים/תסכול/כעס וכו'.
אני יודעת שזה נשמע טפשי, אבל אני למשל מתקשה לצפות בחדשות.
זה מבהיל אותי ברמות. אני מבועתת לפעמים ממה שאני רואה,
ועל כן אני מקבלת את הניוז דרך מסננות, כמו למשל תוכנית הבוקר של טל ברמן
ואביעד קיסוס
ונכון, אנשים יכולים להצמיד לך סטיגמות ואבחנות, אבל מי שמכיר אותך
באמת יודע למה משמשת אותך הציניות.
מעניין.
אם כי יש להניח שמי מאיתנו (מי יותר או פחות) שעטה עליו בשלב כזה או אחר את מגן ה"ציניות" יוכל להשילה אך כש... , ובכן, יוכל להשילה. לא?
alonaby