צטט: טל פדרמן 2009-10-13 20:48:51
לעשות מהלימונים לימונדה...איך אני מצליחה לראות את האירוע שלי כמתנה?
"השביל חכם מן ההולך בו" תקופת השכיבה בבית החולים וחסר המעש , גרמה לי להרהר ולחשוב, ל"חפור " והעמיק במי אני? ומה אני?פסק הזמן ש"נגזר עליי" היווה לי קרקע פוריה לחיפוש, לשים עצמי במרכז.אי העשייה השאיר לי זמן לחשוב ולהתלבט והעניק לי את חופש הבחירה.
מתוך ריק צמחה היצירה שזוהי ה"אני"להכיר את עצמי מחדש ומתוך כך נוצרה ההזדמנות.
אי העשייה היוותה לי אינקובטור להשרשת גרעיני האישיות המקורית ,להתחבר לעצמי ולאותנטיות שבי, להסיר שכבות.כן אני יכולה בוודאות לומר,שאמצעים חיצוניים כמו סטטוס, נורמה כבר לא מנהלים אותי, אני אדון לעצמי ומתנהלת מתוך עשייה שגורמת לי להיות שלמה מסופקת ומאושרת .
וכן היום אני יכולה לומר בראש מורם ובלי בושה, את השעורים שלי למדתי וכן, "קיבלתי מתנה" שגרמה לי להסתכל על החיים מזוית אחרת, משקפיים אחרים אם תרצו, לקבל פרופורציות ולהבין, אבל באמת להבין, מה חשוב לי בחיים... הבריאות כערך עליון.
רובנו מתחזקים את גופינו בדרך זו או אחרת... אני קנאית לגופי ולמשמעת ספורט ותזונה כי אצלי זו איננה פריבילגיה, זו דרך חיים וכחלק משימור הקיים בכדי שלא תהיה ריגרסיה.
עכשיו כשהחזרתי לחיי את השליטה... מה הרווחתי מכך?כשאדם נמצא בסיטואציה בה הוא סובל, לפעמים ישנו רווח משני מכך : תשומת לב ( למשל) זה יכול להיות אי סיפוק בעבודה או רצון לחופש /חופשה , לכן הנפש מזמנת מחלה בכדי שתוכל לממש את מהוויך.- לקחת פסק זמן , להחליף מקצוע או סתם לנוח...רווח המשני שלי הוא הלגיטמציה לעשות שינוי.
מימוש עצמי תוך שליחות ומציאת היעוד שזהו מקומי הטבעי שילוב בין ידע רפואי ועזרה לאנשים שתמיד עניינו אותי .הסקת המסקנות היא :היה לי מה להרוויח, למרות שלא ראיתי את התחזית מראש ואת סיכויי ההחלמה,ה"אירוע" שלי , למרות שזו היתה התקופה הקשה והנוראה בחיי, היווה לי שלב חשוב בחיי ועם כל הכאב והקושי , אני רואה אותו כהזדמנות חיי.
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה