שוב נמחק לי פוסט. ממש מעצבן. כל הספונטניות הולכת בסיבוב החוזר.

23.30

נכנסתי שוב לבלוג כדי לכתוב שוב כעריכה את מה שנמחק.  

היום הבנתי משהו חשוב.

הבחורה שיושבת איתי במשרד דיברה בטלפן בעינייני עבודה, וכשסיימה את השיחה הייתה מאוד פגועה ונרעשת.

שאלתי מה קרה, היא אמרה לי ככה : "אני מדברת איתה בטלפון וברקע אני שומעת מישהי אומרת לה מה להגיד ומה לשאול ומה לענות לי... מה, הן חושבות שהן יכולות לטמטם אותי?!"

האמת, בהתחלה בכלל לא הבנתי מה מרגיז פה, ולמה היא בכלל חשבה שהיה נסיון ל"טמטם" אותה.

אחר כך הבנתי.

הבנתי שאיכשהו הסיטואציה התיישבה לה על נקודה מאוד רגישה ודרוכה אצלה:

יש לה חשש שמא ינסו ל"טמטם" אותה, או משהו בסגנון הזה. שיחת הטלפון הקפיצה לה את ההרגשה הזאת.

מכאן הבנתי גם משהו על עצמי. הבנתי למה למרות שהקשר ביני ובין הבחור הצעיר הסתיים לפני יותר משנה, הבנתי למה נסערתי ברגע שנודע לי משהו מאוד צפוי ונורמלי: הוא בקשר רציני עם מישהי אחרת.

אצלי זה התיישב על נקודה רגישה ופגיעה משלי, והפעיל אותה בכל העוצמות.

אני מאוד נעלבת, נפגעת, מתאכזבת, חוששת ומה לא.. אם נדמה לי שלא רוצים אותי מעדיפים מישהו אחר על פני. בכל תחום ועם כל אחד, לאו דווקא בתחום הרומנטי. אצלי זה משהו חובק חיים.

לכן למרות שאני לא רוצה את הבחור הצעיר, טולטלתי כהוגן.

אני מניחה שלהרבה אנשים יש את המקומות הרגישים והדרוכים האלה, שלמראה משהו לא קשור בכלל, מייד המחשבות והפרשנויות קופצות דוהרות ומרעישות את המערכת. בלי הגיון, בלי קשר ובלי פרופורציה. כמובן שגם אצלי.

טוב, יש לי עוד הרבה מה לעבוד על ה"באג" הפרטי שלי באופן יותר כולל, אבל זו בהחלט התחלה משביעת רצון.

הערב הייתי בהרצאה בנושא שמאוד מעניין אותי. היה מעניין ומעניק השראה, הרבה טיפים ורעיונות. אני שמחה.