העולם נתפס בתודעתנו כמסה של רשמים אובייקטיביים וסובייקטיביים. הרשמים המרכיבים את המציאות האובייקטיבית נמצאים מחוץ לנו וסובייקטיביים בפנימיותנו. כדי להתנהל באופן יעיל עם המציאות החיצונית, קיים צורך להכיר את מרכיבי המציאות הפנימית. ההתנהלות מול העולם החיצוני לנו, היא צורך מובנה לביטוי אישי כמו הצורך לאכול או לנשום. תודעת האדם דומה לקרחון הצף במים שכ10% ממנו נראה ורובו אינו נראה ונקרא תת-מודע. החלק המודע הוא החלק הניצפה בהתנהלות ההישרדותית היום יומית. הכרת התכנים העמוקים יותר של תודעתנו מאפשרת לנו לחיות חיים שהם לא רק השרדות. כמו-כן מיצר התהליך המדיטטיבי רגיעה גופנית ונפשית וקשר יעיל יותר עם הסביבה. לא קיים אדם המסוגל להדחיק מחשבות פתע, רגשות ותנועה גופנית, לאורך זמן בלי לחלות.
בכדי להכיר את העולם הפנימי יש צורך להקשיב להכל. השימוש במילה הקשבה מיוחס לחוש השמיעה אולם מפאת מוגבלות השפה הכוונה היא עם להקשבה עם כל החושים. אי סלקטיביות בהקשבה לרשמים העולים בזמן המדיטציה, תאפשר כאמור לעיל, הכרה בקיומם של תכנים לא מוכרים ואף שימוש בהם לקדום איכות החיים. |