לפני מספר ימים בעת שבן זוגי עבר טיפול שיניים מכאיב (לא עלינו) שרפתי זמן המתנה יחד עם מתקפת רעב אימתנית עם שני הקטנים (5,3) בבית קפה לנדוור הצופה אל מסוף הרכבת ברחובות. הילדים בחרו את השולחן המתנדנד הקטן ביותר ואת הכיסאות הכי לא נוחים בסביבה אבל מי אני שאחלוק על בחירתם המופלאה לשבת הכי קרוב למזרקה עם הכדור המסתובב.

בניגוד לאכזבה שנרשמה בביקור קודם מהבטחות שווא בתפריט בנוגע למנות ילדים מוקטנות של טוסטים ושוקו, שמחנו שלמרות השעה ניתן היה להזמין את קרואסון השוקולד המוכר והאהוב והשוקו הקר כמו בבית במחיר של טיסה לפראג.

בשלב זה השולחן המתנדנד נראה כבחירה מאתגרת בהתחשב בכוסות השוקו המלאים עד הקצה עם הקש המבצבץ שהיו בדרך אלינו. ניצלתי את התרגשותם מהמעמד וקיפצנו יחד לשולחן אחר אותו בדקתי קודם.

המלצרית החביבה דווקא הפגינה שיקול דעת והניחה מולי את הסכין לסטייק המיועדת לחיתוך של קרואסון השוקולד.

דקות ספורות לאחר מכן הניחה שתי כוסות (זהות -תודה לאל) מבית דיסני ואת הדבר התמוה מכל: שלושה כלים קטנים עם כפיות קטנות המלאים בריבה, דבש ושוקולד למריחה. ממש חגיגה. הילדים לא יכלו להתרכז מרוב התרגשות. כלים קטנים עם כפיות קטנות. איזה כיף!  ממש פיקניק עם זהבה ושלושת הדובים.

מבחינתם אפשר היה לחלוק בלי בעיה: לוקחים את הכפיות הקטנות וטובלים בכל פעם בכלי אחר.

בשל העובדה שילדי המדהימים מאותגרי נזק מהיר, הספקתי לחשוב קדימה: אם יממשו את הפנטזיה לא אוכל לאכול את הסנדוויץ' שלי ומזל שהבאתי חבילת מגבונים בתיק (מקווה רק שלא מבצבץ איזה אחד ומשמיד לי את המסמכים ופנקס השיקים) ובכלל של מי היה הרעיון הגאוני הזה? מה אני אמורה לעשות? לשים עוד שוקולד בקרואסון? או שפיספסתי אתהטוויט/פוסט/כתבה בעיתון המודיע ששילוב ריבה ושוקולד הוא הדבר החם הבא? ההבעה המאושרת שלהם קרנה למרחקים ובנימוס מעודן שאבו את השוקו בשלוק תוך צהלות "יש לנו אותו דבר!!!"

בסופו של דבר אפשרתי להם לטבול את קרואסון השוקולד בשוקולד למריחה בצלחת שלהם וסירבתי בתוקף להוסיף גם דבש וריבה לאיזור האסון.

אל תכעסו עלי, לא הרגשתי אירופאית מספיק לבקש מילדי להשתמש בסכין ומזלג לחיתוך הקרואסון, בשונה מג'ורג' (מסיינפלד) שנהג לאכול כך את חטיף השוקולד שלו.

ברור לי שבפעם הבאה שנגיע לאסוף את סבתא מהרכבת הם יעשו הכל כדי לחזור לשם ושוב יזמינו את הקרואסון עם הכלים הקטנים והשוקו...

בוייצמן 22 בנס ציונה המלצריות זוכרות לפעמים לערוך את השולחן לילדים בצלחת וסכום פלסטיק של איקאה ולתת לילדים מתנה קטנה עם סיום הארוחה, יש ארגזי צעצועים וחוברות צביעה משמחים והילדים תמיד שמחים ללכת לשם וגם אני. הבעיה המרכזית חברים היא עקביות. במקדונלדס תמיד יש הפתעה. בוייצמן 22 - לפעמים כן ולפעמים לא. קשה לבנות ככה מערכת יחסים עם ילדים.

כשילדים מתלווים להורים בבית קפה הם מבקשים (ומקבלים) שוקו, קרואסון, טוסטים,מיץ, עוגות וכו'- זה משתלם להיות נחמדים לילדים - כל המחקרים מראים (וגם קבוצת המיקוד הפרטית שלי) שהם מקבלי ההחלטות האמיתיים.