
לא מעט פעמים אני שואל את עצמי למה חשוב לי להיות חבר במספר רשתות חברתיות? מה התפקיד שהן ממלאות בחיי? האם הן תורמות לי משהו? האם הן ממלאות איזה חוסר? אולי זה בכלל בזבוז זמן משווע? אני מניח שכל אדם בעל חשבון בפייסבוק, טוויטר או מייספייס הרהר בסוגיות הללו לא אחת. לפני כשנתיים התחלתי לשמוע אנשים בסביבתי מזמזמים משהו על הפייסבוק. סירבתי להקשיב מתוך מחשבה שזו עוד אופנה שתחלוף מהר יותר מדקות התהילה של פליט ריאלטי ממוצע. מיותר לציין שטעיתי. הזמזום הזה הלך והתגבר ומהר מאוד השתלט על השיח בכל מקום אליו הגעתי. בהתחלה ניסיתי להילחם בזה, חשבתי שזה עוד סממן להתבודדות שלנו, לניכור החברתי ולאובדן חיי הקהילה אבל ככל שעבר הזמן התחלתי להרגיש שאני מחוץ לעניינים. גם אני נכנעתי לצונאמי האדיר המכונה רשתות חברתיות ופתחתי חשבון בפייסבוק. רשתות חברתיות – מה לעזאזל אני עושה שם? הרגשתי את זה מייד בתגובות שקיבלתי עם פתיחת החשבון בפייסבוק. תגובות כמו "ברוך הבא לעולם" או "סוף סוף, הגיע הזמן!" גרמו לי להרגיש שכל חיי עד לרגע הזה היו משיכת זמן מיותרת, ועכשיו כשהגיע הרגע המתוק בו אזכה לשלוח"poke" (נפיחה, בעברית צחה) לסמל המחלקה שלי מהצבא הפכו הם סוף סוף למלאי משמעות והגשמה. מאז אני מנסה לפענח את סוד הצלחתן הגדול של רשתות חברתיות. הרי אם באמת אין מה לעשות בהן מלבד מציצנות פרופר אז למה אני ועוד מיליוני אנשים בעולם פוקדים אותן בכל יום?
ד"ש למאסלו
התשובה לשאלת הצלחתן של רשתות חברתיות בשנים האחרונות היא די פשוטה. כל מה שצריך לעשות הוא להסתכל על משולש הצרכים של מאסלו – רק הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים והביטחון בקיום הפיזי קודמים לצורך האנושי הכול כך בסיסי - הצורך בשייכות, זהות ואהבה. כאן גם טמון הפוטנציאל האדיר של רשתות אלו. הצורך להשתייכות לזהות ולאהבה הוא צורך שקיבלנו קודם כל בבית אבל לא פחות מכך מהקהילה שסבבה אותנו. אין צורך להרחיב על השפעותיה ההרסניות של הגלובליזציה, עידן המידע והקפיטליזם על הקהילות בצורתן המסורתית. אז הקהילות ברובן אכן נעלמו, אך הצורך בהן טבוע בנו עמוק. לתוך הואקום הזה נכנסו בסערה רשתות חברתיות מכל הסוגים שפשוט עושות את החיבור הלכאורה פשוט שבין הצורך בקהילה לבין העולם הטכנולוגי של היום. השלב הבא הוא ליצור בתוך הקהילות החדשות הללו עולם שלם של שיתופי פעולה, שיתופי ידע, שיווק, מיתוג ויזמות. זה שלב שנמצא ממש מעבר לפינה, ומי שישכיל לתרגם אותו ליוזמות מעשיות יוכל להרוויח לא מעט. הרי כולנו כבר חלק ממספר רשתות חברתיות, לכולנו מאות או אלפי חברים מקוונים וכולנו (על פי מחקרים) נכנסים לפחות פעם ביום לבדוק את החשבון שלנו ברשתות אלו. אם לא נדע להפיק מכל אלו תועלת מעשית, אז כל מה שיישאר לנו הוא לשלוח עוד "poke" לסמל המחלקה. |
holydidi
בתגובה על השפה התחתונה
.אלי
בתגובה על כתיבת תוכן באינטרנט - מאיר שלו כמשל
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אכן, דניאל...למרות המלחמה בשינוי הרשתות נותנות מענה ואפשרויות בעולם של בדידות. אהבתי את הפוסט שלך
עופר ברייר
הי דניאל יקירי,
כרגיל כתיבתך מקסימה !
עוד כרגיל, אני מסכימה עם גיא, שהוא אמנם המפוזר מכפר אז"ר אבל שכל לא חסר לו.
הרשתות החברתיות מציעות נגיעה בלי נגיעה. ללכת עם ולהרגיש בלי.
תחשוב איזה כיף זה כשאתה ממש פוגש את האדם שאיתו התכתבת וכמה זה הרבה יותר טוב מהוירטואליות. אפשר לקחת את זה לקיצון ולהשוות לאתה יודע מה. ברור שזה לא אותו דבר.
מצד שני, ותמיד לפחות יש עוד צד, אנחנו יכולים לעשות הרבה יותר ולעזור להרבה יותר אנשים ולהסתייע בהרבה יותר אנשים דרך האצבעות.
אז עכשיו מה שרק חסר זה את היכולת לשכפל את עצמנו ואת מגפי קפיצת הדרך (ומי שלא יודע מהם המגפיים האלה - שיתבייש לו!)
שלך,
מיכלי
צודק במליון אחוז
אני רק רוצה להוסיף - שהרשת החברתית
אל מול ההתכנסות השיבטית
היא קצת כמו אדולן למכור לקראק
זה דומה לדבר האמיתי אבל זה לא זה!
מצד אחד
האינדיבידואל חי לעצמו ויש הרבה יותר כאלה
שחיים לעצמם ורק רוצים שיעזבו אותם בשקט
מצד שני כולם מציצים בפייסבוק ועושים הצלבות עם רשתות אחרות
מרגישים הכי שייכים בעולם ...
שייכים ?
למה?
גיא שלזינגר
תוכן לאירועים
צודק במליון אחוז
אני רק רוצה להוסיף - שהרשת החברתית
אל מול ההתכנסות השיבטית
היא קצת כמו אדולן למכור לקראק
זה דומה לדבר האמיתי אבל זה לא זה!
מצד אחד
האינדיבידואל חי לעצמו ויש הרבה יותר כאלה
שחיים לעצמם ורק רוצים שיעזבו אותם בשקט
מצד שני כולם מציצים בפייסבוק ועושים הצלבות עם רשתות אחרות
מרגישים הכי שייכים בעולם ...
שייכים ?
למה?
גיא שלזינגר
תוכן לאירועים
כל הכבוד דניאל, אתה כותב כמו תותח, כרגיל.
אין ברירה, אתה חייב להפוך את זה למקצוע...פוסט מאוד מעניין.
עמיר.