סירת נייר
בלב הים סירת נייר על סיפונה המצוייר רישום בקו דקיק כנקודה ופסיק:
זוג אנשים אבוד, רועד היא דהויה והוא בודד מעט בלתי גמורים פניהם המצויירים
שטים, שטים, שטים, שטים על פני שתיקת המבטים איש ואישה, וביניהם אִוושה הרוח נעה כמיתר לוחשת בלי לומר דבר לאן, בסירת נייר?
הנה רוגשת סערה גלים עולים אל הסירה השניים צוללים במים הגדולים
על פני פניה הוא נשטף והיא טובעת בפניו דמותו בֱּמֵי דמותה גופו נסחף איתה
שטים, שטים...
היום לוהט, הלילה קר וברישום שבנייר ידיה בידיו היא נמסה אליו
בסוף היום, על ים זהב הם נישאים, ומה עכשיו באופק ניחושים במים לחשים:
איש ואישה והאד המלוח איש ואישה ואוושה של הרוח מי אתה? מי את? כל עולמנו שט מאין יצאה ולאן התקרבה סירת האהבה |