כותרות TheMarker >
    ';

    זכויות הגבר בישראל

    מדינת ישראל נשלטת ע"י דיקטטורה פמיניסטית. ארגוני הנשים שולטים במדינה באופן מוחלט בכל תחומי החיים ומכתיבים כל דבר בכוח, בצנזורה כבדה, סתימת פיות ושטיפות מוח המוניות דרך אמצעי התקשורת.

    ארכיון

    משתלם כנראה להיות "אישה מוכה" בישראל

    0 תגובות   יום רביעי, 28/10/09, 12:11

    לפני מספר שנים, המגמתיות שבהצגת האלימות במשפחה כ"אלימות גברית" התבטאה באופן בוטה וגס במיוחד בתוכנית הבריאות של דפנה שפיגלמן בערוץ 10:

    ניתן היה לראות שם כמה דפוסים ומסרים מאוד מקוממים, מזעזעים לא הוגנים ולא לעניין שממש ניסו להחזיר בכוח לתודעת הציבור את הפארנויה האנטי גברית שמציגה כל גבר כמכה-נשים ו/או אנס/פדופיל פוטנציאלי. כשצפיתי בתוכנית נזכרתי שרק לפני כשנתיים לפני כן, מירנה בלית, עורכת עיתוני נשים מפורסמת מאוד בארה"ב במשך 30, הוציאה ספר שבו היא מודה שעיתוני הנשים משתמשים במכוון בהפחדה של ציבור הנשים ומכניסים נשים להיסטריה ופרנויה אנטי-גברית במטרה למכור כמה שיותר עיתונים.

    שיטות התעמולה, שטיפת המוח וההפחדה בתוכניתה של דפנה שפיגלמן מאוד הזכירו לי את הגישה הזאת שחשבתי בתמימותי שאם היא לא עברה מהעולם אז לפחות דעכה מעט או שינתה צורה, אבל גם לא זה. כנראה הפמיניסטיות ממש משוכנעות שהציבור טיפש ומטומטם וקל להאכיל אותו בכל השקרים והמסרים המטעים שהן חוזרות עליה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.

    בסופו של דבר מדובר בבלון מאוד מנופח של שקרים על גבי שקרים : במציאות, נשים אלימות לא פחות מגברים, כפי שמראים מחקרים רבים בעולם. גם החוקר הישראלי ד"ר זאב וינשטוק מאוניברסיטת חיפה מסביר (קישור למאמר) שאלימות בין בני זוג היא בעיה יותר מורכבת מאשר הראיה של שחור-ולבן, טוב ורע, תוקף וקורבן, וגם הוא מסכים שנשים נוהגות בתוקפנות לא פחות מגברים:

    "קיימים מחקרים הקובעים חד-משמעית שנשים נוהגות בתוקפנות כלפי גברים, לא פחות מגברים כלפיהן. אלא מה, התוצאה של התוקפנות הגברית היא חמורה יותר, בגלל הפער בכוח הפיזי"

    מההתנהלות של אמצעי התקשורת בשנים האחרונות האחרונים אני חש שהפמיניסטיות מנסות להשתלט מחדש על אמצעי התקשורת באופן מונופוליסטי, במיוחד מאז הכישלון ההסברתי שלהן בנושא המשמורת האוטומטית שנשים מקבלות על ילדים ("חזקת הגיל הרך"). מאז הן מנסות לדחוף בכוח אייטמים חד-סיטריים לתקשורת, כמו במקרה של עמנואל רוזן, שבהם שומעים רק את הצד הנשי-פמיניסטי-קיצוני. (קראו תגובת דובר משרד הרווחה לגבי מה שבאמת עמד מאחורי הכתבה המגמתית של עמנואל רוזן)

    תסריט ידוע מראש

    תחילה, התראיינה בתוכניתה של דפנה שפיגלמן גברת בשם טל רבינוביץ', פמיניסטית ידועה שמכנה עצמה "אישה מוכה" כמעט בגאווה, כמו איש מכירות שנושא על חולצתו את שם החברה בה הוא עובד. אני לא מכיר את הגברת או את הסיפור שלה אבל מספר דברים שהיא בעצמה מספרת מאוד מעוררים את חשדיי:

    1. "ילדה בת 29" - כך מתחילה טל רבינוביץ' בתיאור של ספרה האוטוביוגרפי (אוטוביוגרפיה - כתיבה עצמית של סיפור חיים). לא רק שזה נשמע מוזר, זה גם סותר לחלוטין את העקרונות הכי בסיסיים של הפמיניזם שלפני כ100 שנה הגדירו את התייחסות לנשים כמו לילדים, כגישה מפלה, מעליבה, מבזה ומשפילה. אני בטוח שאם גבר היה מכנה מישהי אפילו צעירה בהרבה מטל בתור "ילדה", הוא היה זוכה לים של התקפות בנוסח "חזיר שוביניסט". (פמיניסטיות למשל מוחות על כך שלעיתים פונים לקבוצת נשים במילה "בנות"). אבל כמובן שלהן הכל מותר.

    2. "בעלה המתעלל צחק על הכתיבה שלה" - כל אדם שעוסק באמנות ויצירה מכיר ונתקל בגישה זו. אני אישית מכיר אנשים הקרובים אליי שלעיתים לועגים לי על העיסוק באמנות ויצירה בתור דרך חיים ("אף אחד לא משלם לך"), אבל הם עדיין אוהבים אותי ומאמינים בי ולהגדיר את גישתם השלילית לשעות הרבות שאני משקיע כל חיי בכתיבה ויצירת מוזיקה כ"התעללות נפשית" זה לא רק יהיה שקר אלא גם עלבון צורם לאינטליגנציה.

    מניסיוני הרב כאדם שעוסק באמנות במספר תחומים (מוזיקה, כתיבה ואנימציה), לעיתים ביקורת, קטלנית ובוטה ככל שתהיה, יכולה לעזור ולכוון אותי לא רק להשתפר בטכניקה אלא גם בגישה, כלומר ללמוד כיצד לתרגם את האמנות שלי למשהו שמדבר אל אנשים, מבלי חלילה לשנות את הבסיס והרעיון. כל מורה לאמנות יסביר שאחת המיומנויות החשובות ביותר ביצירה היא לדעת לקבל ביקורת. אבל אין לשכוח שפמיניסטיות הן תמיד באות בגישה בולשביקית שכל מי שחולק עליהן הוא "אויב רשע שיש להשמיד".

    3. טל רבינוביץ' מתחמקת משאלתה הישירה של המראיינת, "מתי קיבלת את המכה הראשונה?", וכפי שנראה לי מניסיוני הרב (עד כדי כאב-ראש) היא מתחילה לדקלם סיסמאות, קלישאות וטקסט תעמולתי שנשמע מוכן מראש. היא חוזרת על הביטוי "התעללות נפשית" אינספור פעמים מבלי ממש להסביר.

    למעשה ההסבר היחיד שאני קיבלתי מדבריה הוא ש"התעללות נפשית" כמו סוגים רבים של "התעללויות בנשים", היא עוד מונח מעורפל, בלתי מוגדר ובלתי-קבוע שכל אישה יכולה להגדיר לעצמה מתי "הגבר מתעלל בה ופוגע בה" ובכך אוטומטית היא נתפשת ע"י המערכת והממסד הפמיניסטי כ"אישה מוכה" ששמורות לה אינספור פריוולגיות כמו למשל עיסוי שיאצו וטיפולים אלטרנטיביים חינם (דוגמא קטנה אחת).

    לפי מונחים אלה, "התעללות נפשית", "התעללות כלכלית", "התעללות משפטית" (ועוד אינספור ביטויים שפמיניסטיות מרשות לעצמן להמציא מתי שמתחשק להן), הסמכות המרכזית היא תמיד האישה עצמה - היא השופטת ורק היא תקבע מה זה טוב ומה זה רע ומתי הגבר פוגע בה בעמקי נשמתה וגורם לה ל"פוסט טראומה קשה" וכו'. במערכת יש אנשים המכונים "מומחים" שיודעים לעשות הצגות, התפלספויות מסביב, לקשקש ולברבר סביב האישה כאילו הם אובייקטיבים ובוחנים את המקרה לגופו של עניין אבל בסוף תמיד הם מגיעים לאותה מסקנה שהם תכננו מראש : "האישה צודקת". תמיד.

    אלה בדיוק הנציגים שמפעילים ארגוני הנשים שגם עושים שטיפות מוח לכל האנשים השונים במערכת (עובדות סוציאליות, פקידות סעד, שוטרים, שופטים, עיתונאים וכו') כדי לשכנע אותם שלא משנה מה קרה, בסופו של דבר, תלונתה של אישה חייבת להתקבל כמו שהיא מילה במילה וחובה עליהם לקבל את המילה שלה מול המילה שלו, אפילו אם לגבר יש הוכחות חותכות שהוא צודק והאישה משקרת.

    הפמיניסטיות גם דאגו להנחיה מפורשת של הפרקליטות שמעניקה פטור אוטומטי לנשים שהגישו תלונות כזב. עקב כך, מוגשות במשטרה תלונות נגד כ20,000 גברים חפים מפשע שעומדים בפני משפט פלילי כל שנה בגלל תלונות שקריות של נשים.

    4. טל רבינוביץ' מספרת שכאשר הייתה בהריון עם תאומים בבטן ושכבה בבית חולים שלושה חודשים בעלה לא אפשר לה לראות את הילד שלה אבל כאשר המראיינת שואלת אותה "אז לא ראית את הילד?" היא עונה "ראיתי אותו פעם בשבוע". אני מכיר גברים שלא ראו את הילדים שלהם חודשים רבים ואפילו שנים רבות(!) בגלל נשים אכזריות שמנתקות את הילדים מאביהן אפילו כשיש הוראה מפורשת מבית המשפט שהאישה חייבת לאפשר לאב לראות את ילדיו. אבל כרגיל לנשים האלה לא עושים כלום בגלל השליטה המוחלטת של הפמיניסטיות במערכת כולה שדואגת מראש לא להענישן כלל.

    5. טל מזכירה לקראת סוף הראיון את תוכניתו של קובי מידן ("הבטחנו זה לזאת"), שהצליחה לראשונה להציג תמונת מצב מאוד קשה לגבי המצב בארץ, והיא ממש בכוח דוחפת את דעתה "אני לא חושבת שגירושין הם איומים", משפט שנשמע לי כמו הכללה גורפת כי כל מקרה גירושין הוא סיפור בפני עצמו והיא נשמעת כאילו היא יודעת הכל ומכירה כל זוג שמתגרש. לדעתי ה"הערה" הזאת שלה מחזקת את נקודתי השלישית שלדעתי היא דקלמה טקסט בע"פ לצורך תעמולה פמיניסטית ו/או קידום מכירות של ספריה שגם מוזכרים.

    אני כאמור לא מכיר את טל רבינוביץ' ואת סיפורה האישי לכן לא אוכל לשפוט את המקרה הפרטי שלה, אבל באותה מידה שאני לא מכנה אותה שקרנית, אני לא יכול להאמין לה. במקרים רבים מאוד של סכסוך גירושין בין בני זוג, האישה מקבלת המלצות מפורשות מעורכי דין ומומחים למיניהם שכדי להשיג יתרון על הגבר, עליה לגרום לפרובוקציה - להתגרות, להציק, לקלל ולעשות לגבר את המוות עד שהוא נשבר ומגיב באלימות אפילו אם הוא רק צועק עליה ("אלימות מילולית") ואז הוא אוטומטית מורחק מביתו והאישה מקבלת משמורת על הילדים ואת כל רכושו והוא מצידו נזרק לרחוב - פשוטו כמשמעו. בגלל מציאות קשה ובלתי נסבלת זו אתה כבר לא יודע למי להאמין.

    כפי שאני תמיד מתגאה לציין, אני בשום פנים ואופן לא אטיף לאלימות או אנסה להצדיק אותה, אפילו לא בצחוק, להבדיל מהפמיניסטיות שמסיתות נשים לאלימות, אפילו עד כדי רצח (אם נתייחס למשל לכמות המחרידה של סרטים שמציגים את העמדה הפמיניסטית הידועה שאישה משתמשת באלימות ורוצחת גבר "רק אם יש לה סיבה מוצדקת"). העניין הוא שכאשר בודקים את הקשר של סיבה ותוצאה, מוצאים הרבה מקרים שבהם נשים ממש מחכות ומתחננות שהגבר יכה אותן ואם זה לא קורה, הן חותכות או פוצעות את עצמן בכל מיני דרכים כדי לרוץ לרשויות, להיות מוכרות כ"נשים מוכות" ואז לזכות בתשומת לב מוגזמת (כמו טיפולים רפואיים אלטרנטיביים חינם למשל).

    גרוע מכך, אפילו אם האישה היא זאת שתוקפת את הגבר פיזית ומנסה לרצוח אותו, המשטרה קיבלה הנחיות מארגוני הנשים להכניס אוטומטית רק את הגבר לבית הסוהר. כך קורה שגבר (סיפור אמיתי שהביא פרופ' מרטין ואן קרפלד) מגיע לתחנת המשטרה חבול כולו דימום בפנים ועין מנופחת, והוא מתלונן על מכות רצח שקיבל מאשתו - השוטרים אוטומטית מכניסים אותו למעצר 14 יום.

    למה?

    כי ארגוני הנשים בישראל כבר כמעט 20 שנה מנפנפים באחד ממיליוני המחקרים המגמתיים, המפוברקים והשקריים שלהן (שנעשו בכספי משלם המיסים) שטוען ש"למעלה מ90 אחוז ממקרי אלימות שבהם אישה תוקפת גבר - הגבר תקף ראשון והאישה רק הגנה על עצמה". כך קורה מצב שאישה מנסה לדקור גבר בסכין, הוא מעיף לה את הסכין מהיד והשוטרים עוצרים דווקא אותו על "תקיפה"! כנראה לפי הפמיניסטיות עדיף היה שהיא הייתה רוצחת אותו כי כך היה להן הרבה יותר קל לתאר "עוד מקרה של אישה שרצחה גבר כאקט של הגנה עצמית" והגבר הרי לא יכול להציג את גרסתו (כי הוא "קצת" מת, אתם מבינים).

    במקרה לדוגמא, גבר שהיה מחוסר הכרה במשך כשלושה חודשים התעורר וסיפר לשוטרים שחברתו היא זאת שתיכננה לרצוח אותו. אם חס וחלילה הוא לא היה ניצל, הפמיניסטיות היו יכולות לשמוח שעוד רוצחת מסתובבת חופשי בלי שאף אחד אפילו מעלה על דעתו שהיא רצחה בן אדם. "אי אפשר לדעת עוד כמה רוצחות לא-ידועות מסתובבות להן חופשי" - כך מסבירה ד"ר דברה שרמן קופלן, קרימינולוגית חוקרת מארה"ב המתמחה בבניית פרופיל של רוצחים.

    לאחר הראיון הלקקני/מתחנף משהו עם טל רבינוביץ', דפנה ראיינה עוד שתי נשים, אורית עירון, מנהלת המחלקה למניעת אלימות במשפחה, ומטפלת אלטרנטיבית שמספרת על כמה עיסוי שיאצו עוזר לנשים מוכות. מעניין שדפנה, המראיינת, פנתה לאורית עירון, היא הזכירה שוב את הנתון השקרי והמפוברק של "בין 150 ל200 אלף נשים מוכות". שימו לב שבתחילת התוכנית, דפנה שפיגלמן פתחה את התוכנית בשורה:"...באלפי בתים אחרים אמנם לא מורמת יד, אבל מופעלת שיטת דיכוי שיטתית של נשים שמתביישות מדי לעשות משהו בנדון" - כאן לדעתי "קבור הכלב" : הסוד מאחורי הנתונים המנופחים, המפוברקים והמעוותים לפיהם כל-כך הרבה נשים הן "נשים מוכות אפילו מבלי שהן בעצמן מודעות לכך". (בערך כמו לטעון שאיזשהו עב"מ או חייזר סורק לכם כרגע את המוח מבלי שאתם מודעים לכך).

    "חיזור אלים"

    אורית עירון מסבירה בעיקר "איך לזהות גבר אלים" והיא לא פוסחת אפילו על גברים צעירים (נערים) תוך הסברים כמו "אם הוא מתקשר יותר מדי פעמים ואומר לה שהוא לא יכול בלעדיה... כל הזמן רוצה להיות איתה". הן מכנות זאת "חיזור אלים" ומפעילות סדנאות בבתי ספר שבהם שוטפים לתלמידים ובמיוחד לתלמידות את המוח שלמעשה כל נער ובחור וגבר הוא אנס ומכה נשים פוטנציאלי, תוך כדי שהן מפציצות אותם בסטטיסטיקות מנופחות, שקריות ומפוברקות.

    הטקטיקה הזאת היא מאוד אכזרית ומרושעת כי גברים מקבלים מגיל צעיר מאוד את המסרים הסותרים שמצד אחד, בנות המין הנשי מצפות מהם ורק מהם ליוזמה, תעוזה, עקשנות והתמדה בחיזור שלהם ורק מי שעושה זאת הכי טוב, "מנצח" אבל באותו הזמן, הפמיניסטיות אומרות שכל הדפוסים הגבריים האלה "מעידים אל אלימות גברית סמויה ופוטנציאלית".

    עכשיו אני בטוח שתהיה לפחות חכמולוגית או שתיים שתטען כאן בתגובות "גם נשים מתחילות עם גברים ויוזמות", מה שאגב היה יכול להיות טוב אם היה באמת קשור למציאות אבל זה שקר כי דווקא הפמיניסטיות הן אלה שכל הזמן מטיפות לנשים ולנערות להקשות על הגברים, לשחק את ה"קשות להשגה" והן מספרות להן בפירוש "עדיף שלא תתחילי איתו כי זה יפגע לו באגו הגברי". כלומר, במילים אחרות, הפמיניסטיות מספקות לנשים עוד תירוצים לעשות לנשים את החיים קלים הרבה יותר עד כדי עצלנות מוחלטת ומי שצריכים לשלם את המחיר הכבד הם תמיד הגברים (ורק הגברים).

    ד"ר וורן פארל מספר שעיתוני נשים, כמו קוסמופוליטן למשל, מלמדים נשים איך להיות יותר סקסיות במקום העבודה, איך "לצוד" גברים, למשוך את תשומת ליבם ואיך לתמרן ולנצל אותם מינית אבל באותו הזמן, אותם עיתונים בדיוק מלמדים את הנשים "כיצד לזהות הטרדה מינית" שזה עוד מושג מעורפל שהמציאו ופיתחו הפמיניסטיות כדי למלכד את הגברים: מצד אחד נשים חופשיות להתלבש, להתנהג ולדבר כמו זונות ומצד שני להתלונן על כל שטות וכל פליטת פה או מבט שאפשר לפרש כמו שנוח להן כ-"בעל אופי מיני", במטרה לסחוט גברים (מעסיקים למשל), להתנקם בגברים ו/או להגיש תביעות משפטיות על כמויות עצומות של כסף.

    כסף זה כל העניין

    הפמיניסטיות הצליחו ליצור מנגנונים מנופחים שסוחטים וחולבים כמויות ענקיות של תקציבי מדינה כדי לקיים ולשמר מצבים של מתח, עויינות וסכסוכים מתמשכים ובלתי פוסקים בין גברים לנשים, כדי שהן תוכלנה לעשות רווחים כספיים, פוליטיים ותעמולתיים (יחסי ציבור).

    לגבי הטיפולים האלטרנטיביים, זה ממש עובר כל גבול: מניסיוני האישי היומיומי אני יודע שאנשים מאוד חולים ומאוד סובלים צריכים לחכות שבוע ושבועיים לתור לרופא בקופת חולים. לא פלא שגברים מתים כמו זבובים, הפמיניסטיות סוחטות ושוחקות את המערכת כולה וחולבות כסף לכל שטות וכל פיפס שהן מחליטות שהוא "חשוב וקדוש".

    הטענה כאילו גברים מכים נשים "כי זה בטבע שלהם" זה עלילת דם ושקר אבסורדי כי גברים מטבעם תמיד מגינים עליהן ונלחמים למענן אפילו אם זה כרוך בסכנת חיים. האלימות הכי מסוכנת והכי קיצונית שגבר מסוגל להפעיל ממש באופן אינסטינקטיבי היא אלימות כדי להגן על אישה. אפילו רוצחים שכירים ופושעים אלימים ומסוכנים מתנדבים ומתגייסים "לטפל" בגברים שפגעו או חשודים בפגיעה בנשים (ראו את זה למשל).

    רציתי להוסיף לסיום, שלעיתים רבות מתייחסים לטענתי שנשים כיום שונאות גברים כאילו זו השמצה "חסרת בסיס" אבל המציאות מוכיחה את עצמה כל הזמן: לדוגמא, השחקנית והסופרת אלונה קימחי, אישתו של המוזיקאי המצליח יזהר אשדות, וזאת שגילמה את "עורכת הדין טובת הלב" בסרטי "אבא גנוב" מצהירה בגאווה שהיא שונאת גברים. מאוד הייתי רוצה להזכיר לגברת משפט שאמר לה יהודה ברקן בסרט "אבא גנוב 2": "אתן כולכן אותו הדבר, רק מריחות קצת כסף...".

    ג'ק

    קישורים בנושא:

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      jack_nukem
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין