דברים שקרו לי בחג החנוכה השגחה או אקראיות?

אני אוהב את חנוכה, מאורעות  משמעותיים בחיי תמיד התרחשו בחנוכה, את אשתי הכרתי בחנוכה, ובני הראשון נולד בחנוכה.  בחנוכה של שנת 2008 משפחתי ישבה סביב ושרנו שירי חנוכה כאשר בני הבכור דניאל פישר בן ה11 הפתיע אותי בשאלה " אבא מה אלוהים רוצה מאיתנו"?,  עניתי  מייד שהוא רוצה שנגיע אליו, דניאל הישיר את עיניו הכחולות ושאל "אז מדוע הוא מסתיר את עצמו מאיתנו"? הזיכרונות הציפו אותי חזרתי אחורה בזמן לברוקלין ניו יורק שנות השישים של המאה הקודמת...

נולדתי בחנוכה לפני 45 שנה, לא הכרתי את אבא שלי ואימא סירבה לדבר עליו, אבל כל חנוכה היגיע חבילה עבורי  שהכילה דברים בסיסיים, מעיל חם, כפפת בייסבול, ונעליים, כל מה שקבלתי היה במצב טוב, אך משומש, כל כך רציתי שיהיו חדשים אבל כסף לחדש לא היה.

בבית ספר עממי המשיכו החבילות להגיע פעם בשנה החנוכה, למעט כשהתרשלתי בלימודי וכשציוני ירדו מתחת ל90, באותו החנוכה לא הגיע חבילה.

בחנוכה  אחרי התיכון החלטתי ללמוד משפטים, אף מכללה יוקרתית לא קבלה אותי, רק אוניברסיטה קטנה אחת אישרה את טפסי ההרשמה שלי שהגיעו כמובן, בחנוכה.

באוניברסיטה הייתי חייב לעבוד וללמוד, מקדונלדס היה המקום היחידי שהסכים לקבל אותי לעבודה במשרה חלקית, וכשציוני ירדו מתחת ל90, התגובה לא איחרה לבוא בחנוכה פוטרתי מעבודתי.

היה לי קשה למצוא מאוד למצוא עבודה לא רק שפישר, גולדמן וויטני משרד עורכי הדין היוקרתי של ניו יורק לא קיבל אותי כל המשרדים שפניתי  סירבו לי. היה זה חג חנוכה מייאש עבורי עד שמצאתי מודעת "דרושים עורכי-דין" על שולחן הקפה האהוב עלי במעדנייה המקומית בנר השני של חנוכה..

בחנוכה, או יותר נכון בנר השמיני של חנוכה התחלתי לעבוד כעורך דין זוטר במשרד קטן שטיפל בכל מה שעורכי דין אחרים בעיר סירבו לטפל, הגנתי על מעוטי יכולת, אסירים, מקרי הפליה על רקע דת, גזע, מין ומוגבלויות,עבדתי קשה מאוד לפעמים 16 שעות ביממה אך צברתי ניסיון רב בדרך שבה המערכת המשפטית שלנו יצא לנו שם של משרד אמין, ומקצועי.

בחנוכה שבע שנים מאוחר יותר רכשו פישר גולדמן וויטני את המשרד שלנו, מי אמר שחלומות לא מתגשמים.

חלמתי להגיע לקומת ההנהלה ששכנה בקומה הארבעים, ולהיות  שותף בכיר בחברה. אבל שוב דבר לא בא לי בקלות, הדרישות ממני היו גבוהות יותר מהאחרים, לא ידעתי למה, אך עבדתי הכי קשה וחמש שנים מאוחר  יותר בחנוכה קודמתי ומוניתי למנהל מחלקת תביעות. מהגנה עברתי להתקפה למדתי מהר את המקצוע ותוך חמש שנים, בחנוכה קודמתי לדרגת שותף בכיר בחברה ששבע עשרה שנים  קודם לכן הייתה עבורי בגדר חלום.

רק אחרי שנתיים נוספות בחנוכה בגיל 40  הגיע שליח מהקומה הארבעים וקרא לי למפגש עם הבעלים.

המזכירה הובילה אותי לחדר ענק ומפואר, התקרבתי לשולחן מהגוני ענק, אדם זקן עם גבו אלי הדליק נרות חנוכה, כשהתקרבתי הסתובב אלי ואמר לי בקצרה שמי דניאל פישר הבעלים ברוך הבא בני וחיבק אותי.

זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי את אבא שלי, הוא סיפר לי שכשאימי נכנסה להריון נבהל וברח, וכשחזר אימי איימה להיעלם יחד איתי אם ישוב.

כדי שלא אעלם מעיניו, אבי החליט לגדל אותי מרחוק,  זה היה הוא ששלח  את החבילות כל שנה  בחנוכה,  שדאג בחנוכה שיקבלו אותי לעבודה במקדונלד, שגרם לפיטורי בחנוכה, שכיוון אותי לאוניברסיטה המתאימה כשהוא מאיים על מנהלי האוניברסיטאות האחרות שאם יקבלו אותי יפסיק את התמיכה בהם.  הוא שם בעצמו בחנוכה את הפתק על השולחן שכיוון אותי למשרד המשפטים הקטן אליו התקבלתי, כדי שההכשרה שלי תתחיל מלמטה ובחנוכה כשהייתי מוכן רכש את המשרד שעבדתי בו.

התבוננתי בבני ועניתי לו את התשובה שענה לי אבי כששאלתי אותו מדוע הסתיר את עצמו ממני? "רציתי שתדע שמשהו משגיח עליך, ומכוון  אותך, וגורם לך להתאמץ כדי שתצבור ניסיון ויום אחד כשאתגלה, תוכל אתה לנהל את כל המשרד הזה במקומי זה לא היה קל בני, התגעגעתי, אך עשיתי זאת כדי שתרצה להגיע לכאן מרצונך החופשי ובכוחות עצמך...".