כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    0

    אֵיך לֹא טַסְתִי לְאָמֶרִיקָה - ואֲנִי בַּאֲוִיר, עִם הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים

    21 תגובות   יום רביעי, 28/10/09, 18:45


    אֵיך לֹא טַסְתִי לְאָמֶרִיקָה - ואֲנִי בַּאֲוִיר, עִם הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים   היות ובלאו הכי שמעתי את עצמי מדברת אליכם את מה שקורה בחיי, החלטתי פשוט לכתוב את זה. וגמרנו. אז חזרתי. הנה אני. נומיקָן. ואני בכלל לא אמורה להיות כאן. בכלל. המזוודות הארוזות חיכו לפני דלת הכניסה. הייתי בשיאה של קדחת טרום הנסיעה שלי, מנסה, ללא הצלחה, לבצע אקספרס צֶ'ק אִין זריז ואלגנטי באתר של אל-על. סבתא נוּקי הגיעה לחבק אותי לפני הטיסה. משראתה שאני מתקשה עם האקספרס התגייסה להצלת חברתה מזה עשרות שנים. היא פתחה את הדרכון, גיחכה, כמו כולם, למראה התמונה שלי, ולא מצאה את הויזה לארצות הברית. בהיתי בה בפה פעור. "אז איפה הויזה שלי"? "זה בטח בדרכון הישן שלך", אמרה. "יש לי דרכון ישן"? התפלאתי. "זה משנת 2007, אז בטח יש לך דרכון קודם". והיא צדקה. נראה שהמסמך החיוני חש בעצבנותי הגולשת על גדותי. שלא כמנהגו עשה עמדי חסד, לא הקשה על מציאתו, וזינק מיד מתוך המגרה בה אמור היה להיות לוּ הייתי האישה המסודרת שברצוני להיות. נס קטן, אך מיד יתברר שלא מספיק. גאה בעצמי הושטתי לה את הפנקס הקטן קטום האוזן, סימנו של חתול רחוב מסורס. היא פתחה אותו, שוב גיחכה לתמונה (אף שזו הייתה אישה שונה לגמרי מההיא בדרכון החדש) עלעלה בו, מצאה את הויזה לארה"ב, והתעמקה בה.  "יש לך ויזה אחרת"? התענינה בקול רך. "לא", עניתי, "למה שתהיה לי ויזה אחרת"? "כי זו – פג תוקפה לפני למעלה משנה באוגוסט 2008." "אָה". סבתא נוקי הביטה בי, אני הבטתי בה, שי בני, שעמד להסיע אותי לשדה, הביט בשתינו, לא מאמין שזה קורה, ומלמל– "אפילו אין מה לעשות. פשוט. אין מה לעשות". צנחתי לכסא ופרצתי בצחוק. ההפתעות של החיים. פּוּףףףףףף. הלכה הנסיעה, הלך הכרטיס, הלך הכסף – ואיך לעזאזל אחדש עכשיו את הויזה, ויותר מטריד – כמה זמן זה יקח? ילדי הניו-יורקים שחיכו למשב רוח חמים ומרענן מארץ ישראל התאכזבו מרות. אנחנו שלפנו מבר המשקאות ליקר שוקולד מוצרט. עטיפת הזהב על כרסו של הבקבוק העגלגל שיפרה מיד את מצב רוחי. שתינו לחיים. כמו שאמר שי – אין מה לעשות. הליקר היה נפלא והחליק והמתיק מעט את המקום ההלום והמבולבל שלא ידע מה לעשות. כמו סקרלט חשבתי -  מחר, מחר יום חדש. מחר אמצא פיתרון. שי החזיר את המזוודות לחדר השינה, שם נתקלתי בן עומדות נבוכות ונכלמות. ואז, בבת אחת, חזרה אלי כל האנרגיה שצברה תנופה אדירה בהיותה בחצי הדרך לניו-יורק, היכתה בפָני והפילה אותי. בכיתי, בטח שבכיתי. נורא. בספרה "תבונת גיל המעבר" (מצוין מצוין, לנשים בלבד) מסבירה ד"ר כריסטיאן נורתופ שעקב השינוי ההורמונאלי החל בגיל המעבר, משתנה החיווט במוח, השכל מוצא דרכים חדשות לזרום בהן, ואנו נעשות נבונות לאין שיעור. מה שנכון נכון. אבל מה עוזרת כל התבונה הזאת אם הפיוזים של הסֶדֶר, שמעולם לא היו חזקים במיוחד במקרה שלי, נשרפו עם השינוי ההורמונאלי והחכמה נשארה תקועה בסיינט לוצ'יה במקום לטוס לניו-יורק? זאת אומרת – מה, לכל הרוחות, אני אמורה לעשות עם כל השכל הטרי הזה? הרי הוא צריך איזו פלטפורמה מעשית לנסוע בה, להגיע ממקום למקום, לפעול בעולמנו. למחרת קמתי במצברוח מחורבן עד מאד. עלי לציין לטובה את "הנוסע המתמיד" של אל-על שלא גבו ממני תשלום על הביטול שנעשה ארבע שעות לפני הטיסה. יצאתי למלחמה נואשת אך עיקשת בחומות האינטרנט מאחוריהן מתבצרת מחלקת הוויזות של השגרירות האמריקאית. קרב קטן זה יצלח בידי תוך זמן קצר – ואז, או אז – אטוס לניו-יורק. ואפצה גם את מזוודותי השתיים.   ובינתיים – אני יודעת שמאד התגעגעתן/ם אלי ואל הקְרַמְפַּמְפּוּלִים– גם. תמיר קורן, איש מקסים, שהגדרת עיסוקו היא "נותן שרות רוחני לחיים", ראיין אותי ואת קְרַמְפַּמְפּוּלַי ברדיו "מהות החיים". כך הקְרַמְפַּמְפּוּלִים ואני, על המוֹנמִילִים שלנו, משייטים בערוצים נסתרים של גלי רדיו באוויר. ומי שחסר לו קולי, פשוטו כמשמעו, יכול ללחוץ על הלינק המצורף למטה, ולשמוע אותי, מספרת על הדרך שעשיתי בחיים, וקצת מוסיקה גם, בתכנית בת תשעים (90) דקות בלבד. אה, במלוא הצניעות, שם התכנית, ברשימת ההשמעה של תמיר – "מפגשים בדרך" שם המפגש - "ספר קטן לילדים גדולים."

    .   http://www.eol.co.il/  

    © נעמי ר. עזר

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/10/09 21:14:


      נומיקן

      קראתי אותך וקראתי את כל התגובות המנחמות שקיבלת. האמת היא  -  שהאכזבה היא איומה ולא, לא כל עכבה היא לטובה. זה מאד נחשב להיות מעודד ומבין בנוסח " גם לי זה קרה,".... וכל הניחומים והנחממות הראויים האלה.

      האמת היא שאת הסתומה הכי חכמה שאני מכירה, אולי נכון יותר לומר  -  החכמה הכי סתומה,,... מה זה חשוב. העיקר הוא שאני מבינה מצוין מהיכן זה מגיע. לא הורמונים ולא מורמונים. רק מי שהגיעה ברכבת לתל אביב במקום לחיפה, ולא הרגישה בטעות כל הדרך, יכולה להבין לליבך. ...( ואח"כ להסביר לראש החוליה מה קרה.... )

      וכל שאר המנחמים   -  שיעמדו בצד. אין להם כנראה מושג עד כמה גדול כאב הפער בין התכנון והביצוע כשהמיינד מתעסק בלעשות סדר בתורת הקוואנטים.

      האמת היא שהחכמה יכולה להיות סתומה -  ממש!. 

      פנדנייקה

        29/10/09 18:17:


      לא הצלחתי לשמוע את הראיון איתך שם. רק שגיליתי שם דברים אחרים נחמדים.

       ובכל מקרה הפוסט שלך משעשע בגלל קצות העצב, (הרגשי והאנטומי)

      אני מניחה שבקרוב תובילי את בובה לפנסיון,לא תהיה לה ברירה, ואת תהיי על המטוס עם ויזה אמיתית...

      *

      נעמה

        29/10/09 08:56:

      נשיקה
        29/10/09 07:50:


      אוי, אני מתה.

      את עוד כאן?

       

      (יצאה לי הכרזה פולנית לגמרי... צוחק)

       

      נומיקן, הפוסט הזה הוא ממש "חיוך בקצה הדמעה". איזה סיפור מהסרטים, בחיי. מהר מהר להוציא ויזה ולעוף לניו-יורקרים המתגעגעים.

       

      בטוחה שתוך כמה ימים הכול יסתדר. ולגבי אל-על, באמת יפה מצדם. עכשיו אפשר לסלוח להם אפילו על החרא-אוכל במטוס.

       

       

       }{ }{ }{

       

       

        28/10/09 22:37:

      אגדה אה ? :)

       

      אה ו..חשבתי, אולי תשני לזמן מה את שמך מנומיקן לנומישם  ?

        28/10/09 22:00:
      ברוכה המתעכבת ואנחנו בנתיים הרווחנו פוסט.
        28/10/09 21:35:


      דווקא שמחתי שלא נסעת (לא נעים לגלות...). היית אמורה להפסיק לכתוב ופתאום הפתעה במייל. יש משהו של נומיקו. איזה כף. תסעי בשלום בשבוע הבא רק אל תפסיקי לכתוב.

       

       

        28/10/09 21:18:
      אוי, איזה כיף לי עם כל התגובות שלכם. בובה, שחזרה מהפנסיון, שמחה מאד. גם.
        28/10/09 21:06:


      שני דברים יש לי להגיד לך, נומיייייייייייייייייייייי,

      קודם כל: אני לא אוהבת שאנשים נוסעים לי... אז בבקשה, אם תמצאי איזו ויזה חופשיה מבעלים שמחפשת דרכון פנוי - תאמצי אותה, רק - לא לשכוח לחזור

      שנית: אני מאוהבת בקרמפפולים, הספר שלך נמצא בתיק שלי, הולך אתי לכל מקום, אני עושה אתו מה שאת עושה עם שוקולד מוצרט.., כל פעם ביס, להשהות על הלשון, למסמס, לטעום לאט לאט ולעומק.

      תענוג!

        28/10/09 20:35:


      נו..., אז לפני שהספקתי לומר ברוכה השבה...,

      את כאן, בכל מקרה!, כי בכלל לא הלכת...

      חיוך

      נו טוב...

      ברוכה השווה !!!

       

        28/10/09 20:31:


      קיבלתי לחץ דם מקצב ההתרחשויות. לאט, לאט, "דברי בלחש"......

      *

        28/10/09 20:21:

      *

      אני כבר הייתי מגביר את הליכותי,

      את זרימת הדם בעורקי,

      ומחפש גז צחוק,

      ואשה גם

        28/10/09 19:58:

      זה קרא להמון אנשים ויש כאלה שפשוט נכנסו להיסטרייה  ומתו מהתקף לב,

      אז זה קורא כי זה היה חייב לקרות כי זה קרה, אז עושים חושבין ומתכננים את השינוי המטיב.

      תודה 

        28/10/09 19:29:

      אם תחכי עד ינואר, תוכלי לחפש אותי בלוסט אנד פאונד בניו יורק
        28/10/09 19:26:

      צטט: קאיה 2009-10-28 19:15:58


      לא יעזור. אני כבר מזוודה אבודה (a lost case)

       

       


      אחפש אותך בלוסט אנד פאונד בדרך
        28/10/09 19:15:

      לא יעזור. אני כבר מזוודה אבודה (a lost case)
        28/10/09 19:13:

      צטט: קאיה 2009-10-28 19:10:22


      ברחה לי התגובה ואיכשהו הבריחה מתקשרת גם למשפט האלמותי הזה שלך

      סליחה שצחקתי תוך כדי קריאה אבל המצב שאליו נקלעת הוא יותר ממוכר 

       

      עם השכל המתחדש שלי אוכל רק לומר: "צרת רבים - נחמת ...... "

      אולי ג'ינקו בילובה?

      הלו?

        28/10/09 19:13:

      אז מה?

      גילית שאין לך דרכון ואחר גילית שלא תגיעי לאמריקה...

      עוד תגיעי...

      ואולי אפילו יתברר בסוף שכל עכבה לטובה!

        28/10/09 19:12:


      יאללה, מה יהיה כאן הסוף? שוב היא ברחה לי ובינתיים כבר שכחתי מה רציתי לאמר

      (אולי כי אישית גמרתי לעבור וכבר הגעתי ).

      מיותר לאמר כמה אני שמחה לראות אותך כאן, נכון?

        28/10/09 19:10:


      ברחה לי התגובה ואיכשהו הבריחה מתקשרת גם למשפט האלמותי הזה שלך

      סליחה שצחקתי תוך כדי קריאה אבל המצב שאליו נקלעת הוא יותר ממוכר 

        28/10/09 19:08:

      השכל מוצא דרכים חדשות לזרום בהן-