מאחורי הבניין בשכונה שלי יש עץ עם ענפים ענקיים.

 אני וגיל, החבר הכי טוב שלי בעולם,  נוהגים לטפס עליו  ולהתיישב על אחד הענפים. אנחנו מסתתרים מאחורי העלים   ורואים דברים רבים ממרומו של העץ.

פעם ראינו את נויה מהגן  חוזרת עם אמה מחוג מחול... אמא שלה צרחה עליה ונויה נורא בכתה...גם אני הייתי בוכה.

גם את עידית הגננת ראינו, כשחזרה מהמכולת. הבגדים של עידית מאוד קטנים עליה , כפתורי  חולצתה תמיד מתפקעים והבטן שלה מציצה. אני מאוד אוהב אותה, היא מנגנת באקורדיון ושרה שירים. כשעידית  שרה  היא מאוד רצינית, הסנטר שלה עולה למעלה והעיניים נפקחות. משהו קורה לראש שלה כי הוא מתחיל לזוז מעלה מטה מעלה מטה ללא הפסקה. עידית מלמדת אותנו הרבה דברים שאני כבר יודע... אבל אני מנומס ומקשיב לה כאילו שאני לא מבין כלום.

גיל מספר לי הרבה סודות שם  על העץ. לדוגמא הוא סיפר לי איך חני, הסייעת מהגן, נתקעה יום אחד בשירותים. כשאמא של גיל הגיעה באיחור כדי לאסוף אותו, היא פרצה את הדלת וחזי אב הבית של כל הגנים בעיר היה תקוע שם גם... הם מעולם לא דיברו על התקיעות הזו ולא סיפרו לאיש...רק לי גיל סיפר.

אני מעולם לא סיפרתי לגיל על אותו היום בו ראיתי את אמא שלי יוצאת מרכב  גדול  ונותנת לאיש אחד נורא גבוה עם קרחת נשיקה...כזו  כמו שהיא נותנת לאבא שלי.